פורום אוצר החכמה

הפלא ופלא כתב:מענין לענין באותו, העירוני פעם אחד
שלכאורה צ"ל "חילול השם" ולא "חילול ה'", שכן מחללים את שם ה' כביכול ולא את עצמיותו ית"ש אשר כל טינופת לא תטנפך

מבקש תורה כתב:ומסתמא דבר זה ברור שאין המודד מה החילונים או עמי הארצות חושבים עלינו על פעולותינו, וכי הם שחושבים שהבורות של החרדים במקצועות חול זה חילול ה', וכי יש צד לומר שזה יהיה חילול ה' ברור שלא?

וונדרבר כתב:עיין יומא פו ע"ב: היכי דמי חילול השם, אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר וכו', רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, עיין שם כל הסוגיא. ובהמשך מובא שם: אביי אמר כדתניא ואהבת את ה' אלקיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך וכו' מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה וכו' אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו וכו', אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני וכו' עיין שם.

מבקש תורה כתב:הא גופא הנידון, מה נכלל בדברי הגמ' הנ"ל, הרי אצל ע"ה למשל 'ראו פלוני שלמד תורה אבל הוא כמה הוא נאה ומגולח למשעי או שהוא משקיע בספורט וכדו' הוא יותר מתוקן בדרכיו מאלו שלא עושים הדברים הללו, א"כ הנידון מהו הגדר בהנ"ל.

נוה הלבנון כתב:האמת מידה היחידה ל'כהוגן', זה התורה הקדושה. ומשכך לך ובחן האם המעשה לכשעצמו הוא רצון התורה או היפך רצון התורה.

ברזילי כתב:

נוה הלבנון כתב:האמת מידה היחידה ל'כהוגן', זה התורה הקדושה. ומשכך לך ובחן האם המעשה לכשעצמו הוא רצון התורה או היפך רצון התורה.

אמרו בגמ' גבי אבדת הגוי כי במקום שיש חילול השם אפי' אבידתו אסור, ומפורש ששייך חילול השם גם בהתנהגות המותרת על פי הדין אם יש חשש "שיאמרו הגוים ראו שאין אמונה בישראל שהם משקרים וגוזלים" (לשון הב"ח), ולא די בזה שנאמר להם שכך הוא רצון התורה.

ברזילי כתב:דבריך דברי טעם, אבל מכל מקום יש להעיר:
א. גם בבין-אדם-לחברו היה מקום לומר שכל מה שאין אנו מחויבים לא שייך בו חילול השם, כדברי נה"ל לעיל, ומה אכפת לנו מהן נורמות המוסריות של הגויים.
ב. דבריך על אפשרות מציאות של "ערך אמיתי" במקום שההלכה מתירה אי-התחשבות בו (ובפרט בבין-אדם-לחברו) תלויה במקצת בנידון באשכול הזה
ג. בסופו של דבר הפוסקים הבינו את איסור חילול השם גם באופנים שאין להם שייכות לבין-אדם-לחברו, כמו המג"א (רמד,ח) על בנין ביהכנ"ס ע"י גוי בשבת, ודומיו (מקור אפשרי לכל זה ממסכת כותים, שלא לקנות מגוי שליל וכו' מדרשת הספרי - "שנאמר כי עם קדוש אתה לה' אל', כשאתה קדוש, לא תעשה עם אחר קדוש למעלה ממך"). מניין לומר שיש בכיו"ב "ערך אמיתי" (מסתבר שמדובר שם בדברים האסורים מחמת מיאוס, ואם הגויים מחשיבים זאת כמיאוס, יש ח"ה בכך שיקנו מהם ויראה הדבר שישראל מקפידים פחות בענין כזה).

אצ"ל שבמקום בו התורה מצווה לעשות ההפך מחוקות הגוי, לא שייך לומר שיש ח"ה בכך שהגויים סבורים שהתנהגות כזו היא פסולה, אבל עדיין לא נתברר מהו אם כן גדר הדברים (הרב ברייש הוסיף טעם לאסור הפריה מלאכותית מחמת שהקתולים אוסרים זאת ואיכא ח"ה, ורמ"פ שם חלק עליו, ובין השאר דנו בשאלה זו עצמה).

מבקש תורה כתב:היה פעם סיפור של ההפגנות נגד מצעד התועבה, בשנים הראשונות אף מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל סבר שיש חובה להפגין, וברור שעניין ההפגנות כולל בתוכו חסימת כבישים, שריפת פחים ע"י מקצת מהבאים להפגין, וכמובן היו הרבה שזעקו חילול ה'',

איש יהודה כתב:דוגמאות נוספות לחילול ה' כביכול, שבעצם המעשה הוא קידוש ה'
1. בעל תשובה אמו ביקשה ממנו להתארח אצלו ביו"ט, אבל הדין שאסור להזמין מחללי שבת, אז הוא אמר לאמו צר לי אינני יכול להזמינך, לסעודת יו"ט א"א להזמין מחללי שבת, והאם טענה לו שכך החרדים מתנהגים וכו'.

כי כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה והייתם נקיים מה' ומישראל וב' חובות אלו נקיות מה' יתב' והנקיות מישראל עמו הם שני רוכבי' צמדים על גבנו ויותר אפשרי לצאת ידי החוב הראשון היינו ידי שמים יותר הרבה ויותר מלצאת ידי הבריות כי הם חושבים מחשבות זרות ונושאי' ונותני' מוזרי' בלבנה ועונשו יותר קשה מאד מאד עד לאין מספר ממי שאינו יוצא ידי שמים ח"ו והוא מש"ס ס"פ יה"כ בענין חלול ה' דאין לו כפרה כלל ר"ל ושיעור חלול ה' כגון רב דשקיל בשרא ולא יהיב דמי לאלתר ובעו"ה שכיח בדברי הבריות למדן כזה יעשה דבר זה והוא שגור בפיהם ואפילו על חשד סברא בעלמא והשתא אי נמי הי' אותו הלמדן עושה כשורה ויצא ידי שמים בכל יכולתו בחיק האפשרי אלא שלא נזהר עד שטעו בו אלו שותי שכר ועשאוהו מנגינותם הרי הוא כבר נלכד במצודתם על זה ידוו כל הדווי' והכתוב צווח הרכבת אנוש לראשנו.

אמר ליה רב פפא לאביי: מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא? אי משום תנויי - בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי! וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר: הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא! ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאניה - אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן - ולית דמשגח בן! - אמר ליה: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם. כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה; אגלאי מילתא דכותית היא, שיימוה בארבע מאה זוזי. אמר לה: מה שמך? אמרה ליה: מתון. אמר לה: מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא.

פלתי כתב:בדורנו באמת זה חילול השם. לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול.

אוצר החכמה כתב:בעיקרון ובלי להתייחס לבדורנו. הטענה שהעלה תם מה הוא אומר תמוהה. גדולי האמוראים אמרו שהם לא היו יכולים לעשות את זה ואתה טוען שכל אחד ראוי שיעשה את זה?

תם מה הוא אומר כתב:

אוצר החכמה כתב:בעיקרון ובלי להתייחס לבדורנו. הטענה שהעלה תם מה הוא אומר תמוהה. גדולי האמוראים אמרו שהם לא היו יכולים לעשות את זה ואתה טוען שכל אחד ראוי שיעשה את זה?

הא מנא לך?
לשון הגמרא: "אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם". ואי"ז מכח ש"לא יכלו", אלא מפני ש"לא מסרו", כי צריך לזה יותר מסי"נ.

אם זה ראוי שכ"א יעשה, אני לא יודע. זה תלוי בנקיות ובלש"ש שבמעשהו. אבל זה באמת צ"ע.

סך הכל נקודה שהתעוררתי, והיא צריכה באמת בדיקה מהו גדר חילול ה' וקידוש ה'.

ישא ברכה כתב:הנה עוד גמרא, בה נאמר על דבר שהגויים סברו שיש כאן שבועה, ואז אפילו שבאמת על פי הדין לא היה שבועה, נהגו כאילו היא קיימת משום קידוש ה'.

גיטין דף מו עמוד א
אמר רבי יהושע בן לוי: מ"ט דר' יהודה? דכתיב: ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה. ורבנן? התם מי חלה שבועה עילוייהו כלל? כיון דאמרו להו מארץ רחוקה באנו ולא באו, לא חיילה שבועה עילוייהו כלל, והאי דלא קטלינהו? משום קדושת השם

דרומי כתב:והם הם דברי הרמב"ם שציינתי אליהם בסמוך

דרופתקי דאורייתא כתב:ראה במצו"ב לקראת הסוף, מדברי הגרי"ג שליט"א, ומבואר בדבריו, שגם אם נאמר שמן הדין א"צ לחבוש מסיכה וכדו' [מה שהגרי"ג עצמו כמובן לא סבור כך], אעפ"כ כיון שיש חילול ה' מפני החילונים [הגם שהם טועים שאינם יודעים שלדידן זה מותר ע"פ רצון ה']. ועל כן יש לשמור על הכללים (התקהלות, וכו').
[ואנא לא להיגרר לדיוני הקורונה, אלא לבסיס הדברים לגבי חילול ה'].
קטונתי, אבל הדברים לענ"ד מחודשים מאד, אדם שנוהג ע"פ התורה, אטו בגלל חילוני שאינו יודע רצון ה', עליו לשנות הנהגתו? והכוונה גם כלפי מצוה שעושה? (לשם הנידון, התקהלות בבהכ"נ, תשב"ר וכו', אבל אין לדבר סוף).

איש גבעות כתב:ומדוע לא?
נניח דלפי התורה אין צורך אך נפיק מינא חילול ה' בעיני הרואים, מדוע לא לחוש לכך?
נניח שכבוד אביך או משפחתך היה מחולל בעיני הרואים אף שלא בצדק, האם לא היית חש לזאת?

וְיֵשׁ לְכַוֵּן הֵיטֵב בְּ"אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא", שֶׁכָּל הָעוֹנֶה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא" בְּכָל כֹּחַ כַּוָּנָתוֹ – קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה.
וְיֵשׁ לַעֲנוֹת אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם, שֶׁקּוֹל זֶה שׁוֹבֵר כָּל הַמְקַטְרְגִים וּמְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת; וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִתֵּן קוֹלוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁלֹּא יִתְלוֹצְצוּ עָלָיו בְּנֵי אָדָם וְיִגְרֹם לָהֶם חֵטְא.

דרופתקי דאורייתא כתב:

איש גבעות כתב:ומדוע לא?
נניח דלפי התורה אין צורך אך נפיק מינא חילול ה' בעיני הרואים, מדוע לא לחוש לכך?
נניח שכבוד אביך או משפחתך היה מחולל בעיני הרואים אף שלא בצדק, האם לא היית חש לזאת?

כי אם אני מתנהג כמו שצווני בוראי, מה אעשה שיש שלא זכו להכיר את בוראם, ורק בגלל כך הם סבורים שאני מחלל את שמו?

איש גבעות כתב:ואם היה מדובר בכבוד יקירך גם היית הולך לפי שורת הדין?

דרופתקי דאורייתא כתב: בעלמא, אם יש טיעון של חילול ה' במקום שאני מקיים רצון ה'..

בברכה המשולשת כתב:יעויין במה שהבאתי לעיל באשכול
viewtopic.php?f=17&t=21081#p507744

דרופתקי דאורייתא כתב:

איש גבעות כתב:ואם היה מדובר בכבוד יקירך גם היית הולך לפי שורת הדין?

ברור, מה השאלה. אם הקב"ה אומר לי לנהוג בצורה מסויימת, וזה נגד כבוד יקיריי, מה מקום יש לשאלה? אמר לו אביו לעבור וכו'.

(הדגשתי בהודעתי לעיל, במיוחד עבורך וכמותך, כי לא מדובר על הדיון על "קורונה", אלא בעלמא, אם יש טיעון של חילול ה' במקום שאני מקיים רצון ה'. ושוב פעם אדגיש, לא מדובר על קורונה. ודו"ק היטב).