פורום אוצר החכמה

אדם נסע במכונית,והיה פקק,המכוניות עצרו, האדם הסתכל במראה וראה שיש רכב מאחוריו שהנהג ישן והמכונית מאחוריו, עומדת להתנגש בו, הוא סטה לצד, והמכונית התנגשה במכונית שלפניו,השאלות
א האם היה רשאי להטות רכבו הצידה אע"פ שינזק הרכב מלפניו, האם יש מידת חסידות שהוא יפגע ולא יסיט את הרכב , ויציל את הרכב שלפניו
ב האם עכשיו עליו להשתדל להשתתף בנזק של המכונית שלפניו או יש בזה מדת חסידות

מידת חסידות ודאי יש (לפחות בסעיף ב').

אדם שישן במכוניתו בכביש בו רכבים נוסעים אמור לשאת בכל האחריות למעשיו, ככל שאני מפשפש בספרות הרבנית אני לא מוצא מקור למידת חסידות לשלם לו נזקים.

שטייגעניסט כתב:אדם שישן במכוניתו בכביש בו רכבים נוסעים אמור לשאת בכל האחריות למעשיו, ככל שאני מפשפש בספרות הרבנית אני לא מוצא מקור למידת חסידות לשלם לו נזקים.

נכון אבל כאן מדובר שאותו אדם הזיק מישהו אחר במזיד כדי שהוא לא ינזק.
(לא מדובר שזה שישן ניזוק אלא אדם שלישי).

יעוין ברמ"א חו"מ שפח סו"ס ב.

אדם לא אמור לברוח ממי שעומד להזיקו? איזו חסידות יש פה?

נראה דיש לדון לחייב את הנהג שסטה מדין משתרשי שהרי על ידי שסטה וניזק הרכב השני ניצל הרכב שלו וזה ממש דומה לאנסו בית המלך בחולין קל"א

ויעויין בשבות יעקב חלק א סימן קנ"ח שדן בגוונא שהייתה שריפה ואחד הוריד את הגג שלו ועל ידי זה ניצול ביתו ובית חבירו והשבו"י פסק לפטור מכיוון שמסיר הגג בעצמו נהנה מההסרה והווה ליה זה נהנה וזה לא חסר.

ויעויין בחלקת יואב {אינני זוכר את הסימן ייתכן שסימן ט'} שהקשה עליו שהרי נידון השאלה דומה למשתרשי ולא לנהנה ובמשתרשי לא צריך "חסר" כדי לחייב ? {יעויין בדבריו המפורסמים של הגרש"ש בשערי ישר חלק ג' סימן כ"ה ביאור ההבדל בין משתרשי לנהנה וחילוקי הדינים ביניהם מילתא בטעמא} וכתב שם ליישב שבגוונא דמבריח ארי צריך שתהיה ההנאה על ידי מעשה הנהנה או בהמתו ויסודו מהתוס' ב"ק ק"א.

ויעויין בש"ך סימן שצ"א שהקשה עליהם ממקיף וניקף, ויעויין מה שכתב החלקת יואב ליישב שכל מה שדיבר התוס' הוא במבריח ארי ולא בהנאה ממשית.
ובנידוננו הווי זה נהנה וזה חסר, וכן הווי על ידי מעשה הנהנה ולכן יש לחייב מדין משתרשי אע"פ שהווי מבריח ארי.

אכן תוך כדי כתיבה אני רואה שכל דברי מהבל ימעטו שהרי ההנאה אינה מכך שהמכונית של השני ניזוקה אלא מכך שהמכונית שלו סטתה ממסלולה וגם אילו לא הייתה המכונית השנייה ניזוקה הייתה ניצולה מכוניתו. ויעויין כעין טענה זאת להגאון הבית שלמה בחלק חו"מ סימנים קכ"ג קכ"ד.
ולכן אין מקום כלל לחייב לא מדין נהנה ולא מדין משתרשי

לכאורה מידת חסידות דגרמא בנזיקין היינו דווקא בגוונא דאינו ניזוק ממניעת הגרמא, אבל הכא דאם ימנע הנזק הוא עצמו יוזק פשיטא דאין מחוייב להציל חבירו וכ"ש דאין חייב לשלם לו אף ממידת חסידות.

טעות שלי. חשבתי שמדובר שמי שברח מהמזיק, הזיק בעצמו למכונית אחרת.

הרהרתי בשבת עוד בשאלה הנ"ל ובלנ"ד אכתוב בהמשך את מחשבותיי בעניין לאחר שאסדר אותם. בינתיים אני רק רוצה להעיר שמאי דפשיטא לכמה מהחברים שהווי גרמא לא כל כך פשוט ותלוי במחלוקת הרי"ף שלשיטתו הווי גרמי והתוס' ורא"ש שלשיטתם הווי גרמא ויסוד המחלוקת בביאור סוגייה דזרק כלי והיו תחתיו כרים וכסתות בסוף פרק שני בבא קמא.
יישר כח גדול למעלה השאלה הבאמת מעניינת שלפע"ד נוגעת לכמה שורשים בדיני נזיקין.

על דעתי לא עלה להשיקו למח' הרי"ף והרא"ש, שכן שם איירי במי שיצר מזיק, דהיינו הזורק מראש הגג לא היה מזיק בגלל שהיו כרים וכסתות ומי שהסירם יצר נזק מחודש, ולכן רצה הרי"ף לחייבו מד"ג ואף הרא"ש הפוטר מחייב בד"ש, משא"כ בני"ד שהמזיק קיים, והנהג רק הציל עצמו ונשמט מלהיות ניזק וע"י כך הזיקו מישהו אחר, לענ"ד כה"ג אין שם גרמי אף להרי"ף ואף בד"ש א"ח.
איני כותב ראיות כי לא עסקתי בדינים האלו זה מכבר.

כלפי הרכב שלבסוף נפגע הרכב הראשון לא היה מזיק שהרי היה כר וכסת שהגנה עליו: הרכב האמצעי.

בכל מקרה הוא היה מזיק את אחת מהמכוניות.

ברור. אני רוצה להבהיר לא טענתי שהגדרת הבורח כמזיק בגרמי ,אם אכן נגדיר אותו כך, מורידה מכך שהראשון הוא אדם המזיק, אין קשר בין השניים. אפרט יותר בהמשך בע"ה

מדוע אין מדת חסידות אם הנהג לא יסיט את רכבו ויפגע בעצמו ,ויגן על הרכב שלפניו? הרי מצינו צדיקים שהיו מוכנים למות למען עם ישראל וכדומה, ואם צדיק מוכן שהוא יפגע ולא אדם אחר אין פה מידת חסידות מופלאה?

וכמו שיעקב אבינו אמר מוטב שיפגע בי ולא בבני
http://www.otzar.org/aspcrops/168427_101_1343475722-2932015.asp

[quote="בן אליהו"]הרהרתי בשבת עוד בשאלה הנ"ל ובלנ"ד אכתוב בהמשך את מחשבותיי בעניין לאחר שאסדר אותם. בינתיים אני רק רוצה להעיר שמאי דפשיטא לכמה מהחברים שהווי גרמא לא כל כך פשוט ותלוי במחלוקת הרי"ף שלשיטתו הווי גרמי והתוס' ורא"ש שלשיטתם הווי גרמא ויסוד המחלוקת בביאור סוגייה דזרק כלי והיו תחתיו כרים וכסתות בסוף פרק שני בבא קמא.

אף אי נאמר דהוי גרמי מ"מ לא הוי מזיק בידיים, אלא רק דאם לא יברח ימנע נזק מחבירו, ונראה דודאי דאין אדם מחוייב להינזק בשביל למנוע נזק מחבירו, וכיון דמעשה הבריחה מותר ממילא אין לחייבו אף בדיני שמים, כיון דהגרמי היה בהיתר. ואינו דומה לכל גרמי או גרמא דאדם מחויב אף שלא לגרום היזק בצורה של גרמא.
מה דהביא הרב "שלח" מחסידים דמסרו עצמם למען כלל ישראל, הנה ודאי לכאורה דאם לא ברח ע"מ שלא ינזק הרכב של חבירו יחשב חסיד ויקבל כל כך את שכרו בעולם האמת, אמנם נראה דאף אם הוא חסיד בדרגה גבוהה לא יתבע אם יברח ובכך ינזק חבירו.

שלח כתב:מדוע אין מדת חסידות אם הנהג לא יסיט את רכבו ויפגע בעצמו ,ויגן על הרכב שלפניו? הרי מצינו צדיקים שהיו מוכנים למות למען עם ישראל וכדומה, ואם צדיק מוכן שהוא יפגע ולא אדם אחר אין פה מידת חסידות מופלאה?

אף אותם צדיקים לא שילמו אם לא עשו כן, הוא אשר דיברתי: אין שום מקום, ואפילו לצי"ש, לחייב את הנהג בתשלומים. אתה רק יכול לשאול אם עפ"י מידת חסידות צריך האדם שלא להציל עצמו ע"ח חברו?