פורום אוצר החכמה

שאל אותי בחור רציני אחד:

בלימוד העיון הוא מצליח ללמוד מספר שעות בלי להפסיק כי הלימוד מאוד מעניין שואב את כולו לתוכו, אבל בלימוד הבקיאות (גמרא רש"י) בזמן שהוא רוצה לגרוס כה דפים הוא מרגיש ממש קוצים עד שהוא חייב להפסיק כל איזה שעה.

נפשו בשאלתו, איך הדרך לשבור את זה ולהגיע למצב שאפשר ללמוד גמ' מספר שעות בלי לקום מהספסל?

עצה שאולי תעזור - לעבוד בהדרגה. בהתחלה (נגיד) חצי שעה בלי שום מחשבה צדדית וקימה. אחרי כמה זמן כשמרגיש רגיל בזה, מוסיף רבע שעה. וכן הלאה.

זו תופעה מוכרת, והעצה לכך, שכאשר הוא מרגיש 'קוצים', עליו להפסיק מהלימוד המהיר, ולהתמקד באיזה ענין קצר בגמ' שלמד ולעיין בו, לאחר אותו העיון הקל, המח מסוגל לשוב ולהתרכז בלימוד המהיר, וחוזר חלילה.

יש כאלו שלומדים בקיאות עם תוס'..אולי זו עיצה טובה בשבילו.

הצעיר כתב:שאל אותי בחור רציני אחד:

בלימוד העיון הוא מצליח ללמוד מספר שעות בלי להפסיק כי הלימוד מאוד מעניין שואב את כולו לתוכו, אבל בלימוד הבקיאות (גמרא רש"י) בזמן שהוא רוצה לגרוס כה דפים הוא מרגיש ממש קוצים עד שהוא חייב להפסיק כל איזה שעה.

נפשו בשאלתו, איך הדרך לשבור את זה ולהגיע למצב שאפשר ללמוד גמ' מספר שעות בלי לקום מהספסל?

ללמוד ספרים המדברים על התועלת שיש מלימוד בקיאות (אולי ספר כרם יהושע)

נהר שלום כתב:

הצעיר כתב:שאל אותי בחור רציני אחד:

בלימוד העיון הוא מצליח ללמוד מספר שעות בלי להפסיק כי הלימוד מאוד מעניין שואב את כולו לתוכו, אבל בלימוד הבקיאות (גמרא רש"י) בזמן שהוא רוצה לגרוס כה דפים הוא מרגיש ממש קוצים עד שהוא חייב להפסיק כל איזה שעה.

נפשו בשאלתו, איך הדרך לשבור את זה ולהגיע למצב שאפשר ללמוד גמ' מספר שעות בלי לקום מהספסל?

ללמוד ספרים המדברים על התועלת שיש מלימוד בקיאות (אולי ספר כרם יהושע)

התועלת ברורה וידועה
הבעיה היא שבשטח סוג לימוד כזה לא מספיק מושך עד כדי לשכוח מהעולם כמו בלימוד העיון.

אני מכיר אנשים שאצלם יש בעיה הפוכה (מסוגלים ללמוד דפים ברצף אך כשמגיעים לעיון קשה להם לשבת) והכל לפי שורש נשמתו ועניינו המיוחד בתורה

ומה יעשה מי שמרגיש קוצים, ואינו מוסגל ללמוד יותר מחמש דקות בריצפות, לא עיון ולא בקיאות, לא גמרא ולא חומש,

איך אוכל לעזרו. יש עצות?

לולי דמיסתפינא כתב:ומה יעשה מי שמרגיש קוצים, ואינו מוסגל ללמוד יותר מחמש דקות בריצפות, לא עיון ולא בקיאות, לא גמרא ולא חומש,

איך אוכל לעזרו. יש עצות?

שמרת העינים והמחשבה

נהר שלום כתב:

לולי דמיסתפינא כתב:ומה יעשה מי שמרגיש קוצים, ואינו מוסגל ללמוד יותר מחמש דקות בריצפות, לא עיון ולא בקיאות, לא גמרא ולא חומש,

איך אוכל לעזרו. יש עצות?

שמרת העינים והמחשבה

ואיבעית אימא ריטאלין או אומגה 3

הצעיר כתב:שאל אותי בחור רציני אחד:

בלימוד העיון הוא מצליח ללמוד מספר שעות בלי להפסיק כי הלימוד מאוד מעניין שואב את כולו לתוכו, אבל בלימוד הבקיאות (גמרא רש"י) בזמן שהוא רוצה לגרוס כה דפים הוא מרגיש ממש קוצים עד שהוא חייב להפסיק כל איזה שעה.

נפשו בשאלתו, איך הדרך לשבור את זה ולהגיע למצב שאפשר ללמוד גמ' מספר שעות בלי לקום מהספסל?

שתי תשובות בדבר, קודם להתרכז על השקליא וטריא בהגמרא, מה היה הקשיא ומה התירוץ, ובריכוז מלא, שבעיה הנ"ל נוצר שלמדים בלי ריכוז מלא, רק לומדים באופן שטחי, ע"כ חייבים ללמוד בריכוז מלא, ובודאי שיבא להטעם המתוק של התורה, וב' יש ספר שנקרא דף על הדף, שאם היו בני אדם מרגישים את מתיקות ועריבות של הספר זו היו מתלהטים אחריה, ואחר כל סוגיא או ענין שמסיימין לעי' שם, שספר זו אינו מביא את העיון הליטאי שצרכים ריכוז מלא, רק פרפרת יפות שבודאי יוסיף לו חשק וטעם. כל טוב! והנלע"ד כתבתי.

הצעיר כתב:

נהר שלום כתב:

הצעיר כתב:שאל אותי בחור רציני אחד:

בלימוד העיון הוא מצליח ללמוד מספר שעות בלי להפסיק כי הלימוד מאוד מעניין שואב את כולו לתוכו, אבל בלימוד הבקיאות (גמרא רש"י) בזמן שהוא רוצה לגרוס כה דפים הוא מרגיש ממש קוצים עד שהוא חייב להפסיק כל איזה שעה.

נפשו בשאלתו, איך הדרך לשבור את זה ולהגיע למצב שאפשר ללמוד גמ' מספר שעות בלי לקום מהספסל?

ללמוד ספרים המדברים על התועלת שיש מלימוד בקיאות (אולי ספר כרם יהושע)

התועלת ברורה וידועה
הבעיה היא שבשטח סוג לימוד כזה לא מספיק מושך עד כדי לשכוח מהעולם כמו בלימוד העיון.

צריך להזהר מלומר מיד "התועלת ברורה וידועה". דבריו של הרמח"ל בתחילת המסיל"ש ממחישים זאת.
יש דברים שדווקא בגלל שהם ידועים, אז האדם לא מחפש באמת את הנקודה שלו בהם. ויתכן שברורה לו התועלת בבקיאות, אבל אם באמת הוא יעצור רגע וישמע את לבבו הוא ישים לב שבאמת באמת, הסיבות הללו לא מחזקות אותו בגלל ש... וכך יוצא שבתחושה הפנימית הוא מרגיש ש"לא משתלם" לו (במובן של הסיפוק הפנימי שגורם לרצון) ללמוד בקיאות.
משום כך, באמת לא יועיל ללמוד את הדברים, אלא להתבונן בהם ולחשב חשבונו של עולם, ולנסות למצוא סיבה מספקת בשביל הבחור.

אף אני הדל אנסה להשכיל.
יש מושג בפיסיקה ובכימיה "מחסום הפוטנציאל". זה מודגם היטב במקרה פשוט, של מדרון הר, ממנו אני יכול לגלוש מכוח הכבידה. כשאני למעלה יש לי "אנרגיה פוטנציאלית", אנרגיה "בכוח". הגובה.
עכשיו נניח שכדי להשתמש באפשרות הזו, עלי לטפס מעט על גבשושית שמפריעה לי, ואז אוכל לגלוש.
הגבשושית הזו היא "מחסום הפוטנציאל".
אני צריך להשקיע אנרגיה מעטה משלי, ואז אוכל לנצל אנרגיה הרבה יותר עוצמתית.
עד כאן המשל.

הקדמה:
בנוהג שבעולם, שביצוע "חזרות" בלימוד, זה מוסיף לזיכרון, וזה כעין מבחן עצמי, האם אני שולט או לא.
לכן המקובל הוא שלא ראי הלימוד הראשון, כראי החזרה. בלימוד הראשון אתה חורש היטב עד להבנה, אבל בחזרה אתה "מטיס" את החומר, שהרי אתה כבר יודע.
ולא היא.
אין תפקיד החזרות לשפר את הזיכרון והידע, וגם לא לקבע את הדברים, יהיה הניסוח אשר יהיה.
אלא, כל חזרה היא לימוד מחדש, עם כל הדיקדוקים, ועם כל הטעויות (וכך ינסח החוזר: ולא כמו שחשבנו כך וכך...), ובדרך זו העניין הולך ומעמיק את חיבורו אל הלומד, ואת הלומד אל חכמת התורה, והדברים מתבהרים יותר ויותר עם כל חזרה.
ואז, ברגע אחד, נכנסת שימחה אמיתי של מציאות אנושית חדשה, עין לא ראתה.
זה נכון גם בעיון וגם בבקיאות. וזה סוד ההצלחה בלימוד לכישרוני ולמתקשה. זו דרך שוה לכל נפש.
החזרות מהסוג הזה, הן "מחסום הפוטנציאל" (וכך בכל סוגיא מחדש, הקושי קיים!!!). אבל אחרי שעוברים אותו, מקבלים אור גדול, וכוחות חדשים להמשיך הלאה, עם אנרגיות חדשות.

וזכורני מתקופת היותי בישיבה (לא אציין את שמה, מטעמים מובנים שתיווכחו בהמשך, רק אציין שהיתה זו ישיבה רק של "קיבוץ"), שהגיע בחור צעיר, שהיה סתום לחלוטין, הוא לא הבין את הגמרא, עד כדי כך, שהיה לו צורך להסביר לעצמו ש- אמר רבא, פירושו "רבא אמר". קשה להאמין שיש כזה גולם, אבל כך זה היה. אבל הוא לא ויתר, ובקנאות היה חוזר שוב ושוב עשרות פעמים!!! בדרך כלל הוא לא היה בעניינים, כי הקצב היה די מהיר, אבל באחת הסוגיות התעכבו קצת, ואז הנער הזה הצליח להתמודד עם הפשט של הסוגיא, וידע אותו על בוריו. ועכשיו ההפתעה: שמא תאמרו רק את הפשט הוא ידע? ובכן כך היה המעשה: בבוקר אחד, הוא הגיע עם קושיא עצומה, שהסוגיא לא מתחשבנת בינה לבין עצמה. היו בישיבה אברכים "פגזים" לפי כל קנה מידה (חלק מהם ראשי ישיבות וראשי כוללים), את כולם הוא שאל את שאלתו, והם ניסו לענות בכה או בכה, אך מיד הוא תפס אותם בטעויות, לא יאומן כי יסופר. ראש הישיבה הגיע יותר מאוחר, גם הוא נשאל את השאלה הזו, ועל אתר הוא ענה לו תשובה. ראש הישיבה הזה בעצמו לומד בשיטה הזו, של החזרות האינסופיות, בקול ובמתינות, למרות שהוא גאון עולם.

זוהי תשובתי,
והבוחר יבחר, לשנות את כל המושג של חזרות מהיסוד, ויראה ברכה עצומה ושימחה בלימוד. והרוצה להישען על כישרונותיו וזיכרונו, חבל.

הרב משכיל אל דל, השכלת את הדל! תודה על הדברים המאירים!

משכיל אל דל כתב:אף אני הדל אנסה להשכיל.
יש מושג בפיסיקה ובכימיה "מחסום הפוטנציאל". זה מודגם היטב במקרה פשוט, של מדרון הר, ממנו אני יכול לגלוש מכוח הכבידה. כשאני למעלה יש לי "אנרגיה פוטנציאלית", אנרגיה "בכוח". הגובה.
עכשיו נניח שכדי להשתמש באפשרות הזו, עלי לטפס מעט על גבשושית שמפריעה לי, ואז אוכל לגלוש.
הגבשושית הזו היא "מחסום הפוטנציאל".
אני צריך להשקיע אנרגיה מעטה משלי, ואז אוכל לנצל אנרגיה הרבה יותר עוצמתית.
עד כאן המשל.

הקדמה:
בנוהג שבעולם, שביצוע "חזרות" בלימוד, זה מוסיף לזיכרון, וזה כעין מבחן עצמי, האם אני שולט או לא.
לכן המקובל הוא שלא ראי הלימוד הראשון, כראי החזרה. בלימוד הראשון אתה חורש היטב עד להבנה, אבל בחזרה אתה "מטיס" את החומר, שהרי אתה כבר יודע.
ולא היא.
אין תפקיד החזרות לשפר את הזיכרון והידע, וגם לא לקבע את הדברים, יהיה הניסוח אשר יהיה.
אלא, כל חזרה היא לימוד מחדש, עם כל הדיקדוקים, ועם כל הטעויות (וכך ינסח החוזר: ולא כמו שחשבנו כך וכך...), ובדרך זו העניין הולך ומעמיק את חיבורו אל הלומד, ואת הלומד אל חכמת התורה, והדברים מתבהרים יותר ויותר עם כל חזרה.
ואז, ברגע אחד, נכנסת שימחה אמיתי של מציאות אנושית חדשה, עין לא ראתה.
זה נכון גם בעיון וגם בבקיאות. וזה סוד ההצלחה בלימוד לכישרוני ולמתקשה. זו דרך שוה לכל נפש.
החזרות מהסוג הזה, הן "מחסום הפוטנציאל" (וכך בכל סוגיא מחדש, הקושי קיים!!!). אבל אחרי שעוברים אותו, מקבלים אור גדול, וכוחות חדשים להמשיך הלאה, עם אנרגיות חדשות.

וזכורני מתקופת היותי בישיבה (לא אציין את שמה, מטעמים מובנים שתיווכחו בהמשך, רק אציין שהיתה זו ישיבה רק של "קיבוץ"), שהגיע בחור צעיר, שהיה סתום לחלוטין, הוא לא הבין את הגמרא, עד כדי כך, שהיה לו צורך להסביר לעצמו ש- אמר רבא, פירושו "רבא אמר". קשה להאמין שיש כזה גולם, אבל כך זה היה. אבל הוא לא ויתר, ובקנאות היה חוזר שוב ושוב עשרות פעמים!!! בדרך כלל הוא לא היה בעניינים, כי הקצב היה די מהיר, אבל באחת הסוגיות התעכבו קצת, ואז הנער הזה הצליח להתמודד עם הפשט של הסוגיא, וידע אותו על בוריו. ועכשיו ההפתעה: שמא תאמרו רק את הפשט הוא ידע? ובכן כך היה המעשה: בבוקר אחד, הוא הגיע עם קושיא עצומה, שהסוגיא לא מתחשבנת בינה לבין עצמה. היו בישיבה אברכים "פגזים" לפי כל קנה מידה (חלק מהם ראשי ישיבות וראשי כוללים), את כולם הוא שאל את שאלתו, והם ניסו לענות בכה או בכה, אך מיד הוא תפס אותם בטעויות, לא יאומן כי יסופר. ראש הישיבה הגיע יותר מאוחר, גם הוא נשאל את השאלה הזו, ועל אתר הוא ענה לו תשובה. ראש הישיבה הזה בעצמו לומד בשיטה הזו, של החזרות האינסופיות, בקול ובמתינות, למרות שהוא גאון עולם.

זוהי תשובתי,
והבוחר יבחר, לשנות את כל המושג של חזרות מהיסוד, ויראה ברכה עצומה ושימחה בלימוד. והרוצה להישען על כישרונותיו וזיכרונו, חבל.

דברים דומים מאד כתובים בספר כרם יהושע הנ"ל