פורום אוצר החכמה

שבוע שעבר רכשתי בלא שימת לב תפוציפס של היתר מכירה, שאלתי היא מה עלי לעשות, האם מותר להחזיר לחנות או להיפטר מזה, כמה וכמה נדונים :

מה ההגדרה של החזרת מוצר עד 14 יום, האם זה ביטול המקח ואז יוצא שלמפרע לא עשיתי אף פעם סחורה, או שהם מסכימים לקנות את הסחורה חזרה, ואז אני חוטא שוב באיסור סחורה ?

מקח טעות רגיל זה ודאי לא, כי היה כתוב באותיות גדולות על פי היתר מכירה.

האם יש בעיה בזה שיהודי אחר יקנה את הפירות שביעית ואני מכשילו, או שבין כה וכה בסופר הנ"ל לעולם לא יחסר סחורה ?

האם יש לתפוציפס בימי ניסן חשש איסור ספיחין, דהרי בשביל איסור ספיחין צריך שישריש בשנה השביעית ולא בתר לקיטה.

ואת"ל שאיסור ספיחין אין כאן ורק קדושת שביעית יש כאן יתכן ומותר לאוכלו מדין שמור ונעבד.



מה עלי לעשות ???

בפשטות זה בחשש ספיחין ולהחזיר זה לפני עור

לפחות בדיעבד תוכל לסמוך על המקילים ולאכול אותו. כשיכו אותך בשמים על אכילת התפוציפס של היתר מכירה תדע שאתה אוחז בסוף :) ....

השאלה העיקרית חסרה - בהנחה שאי אפשר להחזיר, האם מותר להשליך לאשפה?

שטייגעניסט כתב:לפחות בדיעבד תוכל לסמוך על המקילים ולאכול אותו. כשיכו אותך בשמים על אכילת התפוציפס של היתר מכירה תדע שאתה אוחז בסוף :) ....

תשובה היישר מאוצר של יראת שמים

ממרומי היער כתב:מה ההגדרה של החזרת מוצר עד 14 יום, האם זה ביטול המקח ואז יוצא שלמפרע לא עשיתי אף פעם סחורה, או שהם מסכימים לקנות את הסחורה חזרה, ואז אני חוטא שוב באיסור סחורה ?

לפני הנידון לגבי איסור סחורה, יש כאן בפשטות מכשול של דמי שביעית, דהיינו כל חליפי פירות שביעית ותמורתם (במקרה זה הכסף ששולם) הרי שהוא נתפס ג"כ בקדושת שביעית, ואסור (למוכר שקיבל הכסף) לקנות בו כל דבר שאינו מידי דאכילה, וכן חייב בביעור וכו'.

מעתה אפילו את"ל שהחזרת המוצר זה ביטול המקח והוברר דתו ליכא איסור סחורה, מ"מ הרבה יותר קשה לומר שנפקעה קדושת שביעית מהמעות ההם ששולמו בתחילה תמורת הפירות שביעית, ואיני יודע מאי תקנתיה.

ממרומי היער כתב:האם יש לתפוציפס בימי ניסן חשש איסור ספיחין, דהרי בשביל איסור ספיחין צריך שישריש בשנה השביעית ולא בתר לקיטה.

זהו לדעת הר"ש משאנץ והרמב"ן, משא"כ לדעת הרמב"ם. (ובחוט שני מובא שלא היה כ"כ קל בעיני החזו"א להקל בזה, ואאל"ט כתוב שם שלעצמו לא היה אוכל מזה כלל).

ממרומי היער כתב:ואת"ל שאיסור ספיחין אין כאן ורק קדושת שביעית יש כאן יתכן ומותר לאוכלו מדין שמור ונעבד.

גם זה לא פשוט לדעת הרבה ראשונים, ומה"ט יש נמנעים מזה.

מדוע שלא להשליכנו אחר הכבוד לפח השמיטה ודיו?

שוב נזכרתי כי נידון גם כאן.

יעקובי כתב:מדוע שלא להשליכנו אחר הכבוד לפח השמיטה ודיו?

פח שמיטה נועד ששם ירקבו לבד ואח"כ יושלכו לפח הכללי, אולם תפוצ'יפס, ישאר כך עד השמיטה הבאה, אז מספיק שהוא עטוף וסגור כך.

אולי לא דייקתי מספיק. לא בפח השמיטה השכונתי, אלא באיזה פח שמיטה (פתוח) שבבית. וכונתי שעם הזמן מסתמא, מחמת שליטת האויר יתייבש או כיו"ב, ולא יהיה ראוי יותר לאכילה, ואז כבר מותר להשליכו לפח הרגיל. (אא"כ גם זה במציאות לא יקרה, ר"ל שישאר ראוי לאכילה זמן רב, וצריך להכיר תכונתו במציאות).

שמעתי מהגרח קניבסקי שאחד קנה היתר מכירה ובא לחזוא. ואמר לזרוק

לזרוק בצורה מכובדת ולא לאשפה רגיל, כמו ב' עטיפות, ואז מותר לכל פח כמו הפרשות תרו"מ.

השאלה אם מותר לאבד ספיחין עיין דא

מה למעיישה ??

לקבור את הצ'יפס עם העטיפה ? בשביל למנוע הפסד בפירות שביעית.

זה כבר חסידות.

ממרומי היער כתב:שבוע שעבר רכשתי בלא שימת לב תפוציפס של היתר מכירה, שאלתי היא מה עלי לעשות, האם מותר להחזיר לחנות או להיפטר מזה, כמה וכמה נדונים :

מה ההגדרה של החזרת מוצר עד 14 יום, האם זה ביטול המקח ואז יוצא שלמפרע לא עשיתי אף פעם סחורה, או שהם מסכימים לקנות את הסחורה חזרה, ואז אני חוטא שוב באיסור סחורה ?

מקח טעות רגיל זה ודאי לא, כי היה כתוב באותיות גדולות על פי היתר מכירה.

האם יש בעיה בזה שיהודי אחר יקנה את הפירות שביעית ואני מכשילו, או שבין כה וכה בסופר הנ"ל לעולם לא יחסר סחורה ?

האם יש לתפוציפס בימי ניסן חשש איסור ספיחין, דהרי בשביל איסור ספיחין צריך שישריש בשנה השביעית ולא בתר לקיטה.

ואת"ל שאיסור ספיחין אין כאן ורק קדושת שביעית יש כאן יתכן ומותר לאוכלו מדין שמור ונעבד.

מה עלי לעשות ???

דעת חלק מהאוסרים את התר המכירה היא, שזה איסור גמור של שביעית דאורייתא.
דעת המתירים את התר המכירה היא, שההתר הוא "התר אמיתי...התר גמור, לאמיתה של תורה" (כלומר בלי שום קשר לשום "דעת הדחק"), כפי שהסביר הגרע"י זצ"ל לנכדו, כפי שרואים בסירטון בן שתי דקות כאן: https://www.youtube.com/watch?v=niwGcQFJlnA

אמור מעתה: יש כאן התנגשות בין שני איסורי דאורייתא: לפני עוור, לא תשחית את עצה.
לכן אתה צריך להחליט לפי מי אתה פוסק, וכך תכריע.

אפשר לנעול כבר.

אוהב אוצר כתב:אפשר לנעול כבר.

אין שום סיבה לנעול את הדיון באמצעו, ובמיוחד לא את הדיון בשאלת השואל, שבה (כפי שהיסברתי) יש התנגשות של שני לאוין דאורייתא.

מאיר סובל כתב:בפשטות זה בחשש ספיחין ולהחזיר זה לפני עור

לגבי החזרה, תלוי אם יש עיוור בדין שלי אסור ולאחר מותר, ובפרט בדרבנן.

סתם יהודי כתב:

ממרומי היער כתב:שבוע שעבר רכשתי בלא שימת לב תפוציפס של היתר מכירה, שאלתי היא מה עלי לעשות, האם מותר להחזיר לחנות או להיפטר מזה, כמה וכמה נדונים :

מה ההגדרה של החזרת מוצר עד 14 יום, האם זה ביטול המקח ואז יוצא שלמפרע לא עשיתי אף פעם סחורה, או שהם מסכימים לקנות את הסחורה חזרה, ואז אני חוטא שוב באיסור סחורה ?

מקח טעות רגיל זה ודאי לא, כי היה כתוב באותיות גדולות על פי היתר מכירה.

האם יש בעיה בזה שיהודי אחר יקנה את הפירות שביעית ואני מכשילו, או שבין כה וכה בסופר הנ"ל לעולם לא יחסר סחורה ?

האם יש לתפוציפס בימי ניסן חשש איסור ספיחין, דהרי בשביל איסור ספיחין צריך שישריש בשנה השביעית ולא בתר לקיטה.

ואת"ל שאיסור ספיחין אין כאן ורק קדושת שביעית יש כאן יתכן ומותר לאוכלו מדין שמור ונעבד.

מה עלי לעשות ???

דעת חלק מהאוסרים את התר המכירה היא, שזה איסור גמור של שביעית דאורייתא.
דעת המתירים את התר המכירה היא, שההתר הוא "התר אמיתי...התר גמור, לאמיתה של תורה" (כלומר בלי שום קשר לשום "דעת הדחק"), כפי שהסביר הגרע"י זצ"ל לנכדו, כפי שרואים בסירטון בן שתי דקות כאן: https://www.youtube.com/watch?v=niwGcQFJlnA

אמור מעתה: יש כאן התנגשות בין שני איסורי דאורייתא: לפני עוור, לא תשחית את עצה.
לכן אתה צריך להחליט לפי מי אתה פוסק, וכך תכריע.

גם דעת רוב הפוסקים האוסרים את היתר המכירה ששביעית בזה"ז מדרבנן, כולל החזו"א.

כל דצריך כתב:

סתם יהודי כתב:

ממרומי היער כתב:שבוע שעבר רכשתי בלא שימת לב תפוציפס של היתר מכירה, שאלתי היא מה עלי לעשות, האם מותר להחזיר לחנות או להיפטר מזה, כמה וכמה נדונים :

מה ההגדרה של החזרת מוצר עד 14 יום, האם זה ביטול המקח ואז יוצא שלמפרע לא עשיתי אף פעם סחורה, או שהם מסכימים לקנות את הסחורה חזרה, ואז אני חוטא שוב באיסור סחורה ?

מקח טעות רגיל זה ודאי לא, כי היה כתוב באותיות גדולות על פי היתר מכירה.

האם יש בעיה בזה שיהודי אחר יקנה את הפירות שביעית ואני מכשילו, או שבין כה וכה בסופר הנ"ל לעולם לא יחסר סחורה ?

האם יש לתפוציפס בימי ניסן חשש איסור ספיחין, דהרי בשביל איסור ספיחין צריך שישריש בשנה השביעית ולא בתר לקיטה.

ואת"ל שאיסור ספיחין אין כאן ורק קדושת שביעית יש כאן יתכן ומותר לאוכלו מדין שמור ונעבד.

מה עלי לעשות ???

דעת חלק מהאוסרים את התר המכירה היא, שזה איסור גמור של שביעית דאורייתא.
דעת המתירים את התר המכירה היא, שההתר הוא "התר אמיתי...התר גמור, לאמיתה של תורה" (כלומר בלי שום קשר לשום "דעת הדחק"), כפי שהסביר הגרע"י זצ"ל לנכדו, כפי שרואים בסירטון בן שתי דקות כאן: https://www.youtube.com/watch?v=niwGcQFJlnA

אמור מעתה: יש כאן התנגשות בין שני איסורי דאורייתא: לפני עוור, לא תשחית את עצה.
לכן אתה צריך להחליט לפי מי אתה פוסק, וכך תכריע.

גם דעת רוב הפוסקים האוסרים את היתר המכירה ששביעית בזה"ז מדרבנן, כולל החזו"א.

אמנם זה לא מוסכם שכך סוברים רוב הפוסקים, כפי שכבר היבהרתי כאן: viewtopic.php?f=17&t=17876&start=80#p216186 , אבל גם אם נניח שאכן רוב הפוסקים סוברים את מה שייחסת להם, זה עדין לא סותר את מה שכתבתי בהודעתי הקודמת באשכול זה, ש"חלק" מהאוסרים את התר המכירה סוברים שזה איסור גמור של שביעית דאורייתא, כך שבאמת לא ברור לי מה היה פגום במה שכתבתי בהודעתי הקודמת שבאשכול זה.

סתם יהודי כתב:

כל דצריך כתב:גם דעת רוב הפוסקים האוסרים את היתר המכירה ששביעית בזה"ז מדרבנן, כולל החזו"א.

אמנם זה לא מוסכם שכך סוברים רוב הפוסקים, כפי שכבר היבהרתי כאן: viewtopic.php?f=17&t=17876&start=80#p216186 , אבל גם אם נניח שאכן רוב הפוסקים סוברים את מה שייחסת להם, זה עדין לא סותר את מה שכתבתי בהודעתי הקודמת באשכול זה, ש"חלק" מהאוסרים את התר המכירה סוברים שזה איסור גמור של שביעית דאורייתא, כך שבאמת לא ברור לי מה היה פגום במה שכתבתי בהודעתי הקודמת שבאשכול זה.

זה לא מוסכם ע"י מיעוט אך אך כן מוסכם ע"י רובם המכריע של הכותבים ובכללם גדולי הפוסקים האחרונים וכולל המתנגדים להיתר המכירה כמו החזו"א.
תגובתי לגבי מה שכתבת בהודעה הקודמת עם "חלק" באה להדגיש שמדובר בחלק ממש קטן.

כדי שלא לזרוק ולהשחית, אפשר לסמוך על גדולי העולם הלא מעטים שהתירו וגם מעשרות שנים האחרונות.

כל דצריך כתב:כדי שלא לזרוק ולהשחית, אפשר לסמוך על גדולי העולם הלא מעטים שהתירו וגם מעשרות שנים האחרונות.

גם למי שסובר שזה רק חומרא, לא שייך בל תשחית בזה, כי הוא לא זורק סתם, אלא מחמת סיבה מסויימת.
אם נלך בשיטתך, לא נעשר פירות, כי כבר יש ס"ס שמא של גויים/מקומות שלא נכבשו/עישרו כבר. וא"כ הוי בל תשחית.
ולא נחמיר בשחיטת עופות, וכל שאפשר לסמוך על עיקר הדין, לא נחמיר, דהוי בל תשחית.. וכו' וכו'

ישראל אליהו כתב:

כל דצריך כתב:כדי שלא לזרוק ולהשחית, אפשר לסמוך על גדולי העולם הלא מעטים שהתירו וגם מעשרות שנים האחרונות.

גם למי שסובר שזה רק חומרא, לא שייך בל תשחית בזה, כי הוא לא זורק סתם, אלא מחמת סיבה מסויימת.
אם נלך בשיטתך, לא נעשר פירות, כי כבר יש ס"ס שמא של גויים/מקומות שלא נכבשו/עישרו כבר. וא"כ הוי בל תשחית.
ולא נחמיר בשחיטת עופות, וכל שאפשר לסמוך על עיקר הדין, לא נחמיר, דהוי בל תשחית.. וכו' וכו'

לענ"ד הדבר פשוט מאד, שמי שזורק לפח עוף שנשחט ונמצא כשר מעיקר הדין (אלא שנמצא בו איזה פגם שאינו מעיקר הדין), עובר על איסור דאורייתא של בל תשחית.
ה"ה למי שמעשר פירות (באופן שהנזרק לפח הוא יותר מכזית), אם יש ס"ס הגון (דהיינו באופן שכל ספק שקול וכו'), אלא אם כן מעשר פחות מכזית, וכדקי"ל דמותר לזרוק פירורי לחם פחות מכזית דלית בהא בל תשחית.

כל דצריך כתב:

סתם יהודי כתב:

כל דצריך כתב:גם דעת רוב הפוסקים האוסרים את היתר המכירה ששביעית בזה"ז מדרבנן, כולל החזו"א.

אמנם זה לא מוסכם שכך סוברים רוב הפוסקים, כפי שכבר היבהרתי כאן: viewtopic.php?f=17&t=17876&start=80#p216186 , אבל גם אם נניח שאכן רוב הפוסקים סוברים את מה שייחסת להם, זה עדין לא סותר את מה שכתבתי בהודעתי הקודמת באשכול זה, ש"חלק" מהאוסרים את התר המכירה סוברים שזה איסור גמור של שביעית דאורייתא, כך שבאמת לא ברור לי מה היה פגום במה שכתבתי בהודעתי הקודמת שבאשכול זה.

זה לא מוסכם ע"י מיעוט אך אך כן מוסכם ע"י רובם המכריע של הכותבים ובכללם גדולי הפוסקים האחרונים וכולל המתנגדים להיתר המכירה כמו החזו"א.
תגובתי לגבי מה שכתבת בהודעה הקודמת עם "חלק" באה להדגיש שמדובר בחלק ממש קטן.

אני שוב חוזר ושואל מה היה פגום במה שכתבתי, עד שנזקקת להגיב לדבריי כאילו שמצאת בדבריי איזשהו פגם.

סתם יהודי כתב:אני שוב חוזר ושואל מה היה פגום במה שכתבתי, עד שנזקקת להגיב לדבריי כאילו שמצאת בדבריי איזשהו פגם.

הפגום הוא בהצגת הדברים כאילו זה פשוט שיש שני איסורים דאורייתא, אך זה לא פשוט כלל כי כלל גדולי הפוסקים האחרונים ובכלל מתנגדי היתר המכירה כמו החזו"א דעתם שמצוות שביעית בימינו היא מדרבנן וכך הם הבינו את דעת רוב הראשונים והאחרונים (ודעתם מכרעת הרבה יותר מאי אלו כותבים בודדים על הוכחותיהם לשיטתם, גם לגבי עצם ההכרעה ששביעית בזה"ז מדרבנן וגם לגבי ההבנה שכך דעת מרבית גדולי הדורות).

כל דצריך כתב:הפגום הוא בהצגת הדברים כאילו זה פשוט שיש שני איסורים דאורייתא..

תמהני איך הבנת שבודאות יש כאן שני איסורים, אחרי שכל דבריי הוּתנו במפורש רק אליבא דדעתם של "חלק מהאוסרים" ושל "המתירים". מכאן אתה למד, שכשכתבתי שיש התנגשות בין שני איסורים, התכוונתי לכך, שאם נפסוק כדעת חלק מהאוסרים אז יוצא שנתינת הפירות לאדם שמקל היא עבירה על איסור דאוריתא של לפני עוור, בעוד שאם נפסוק לפי דעת המתירים, אז יוצא שזריקת הפירות לפח היא עבירה על איסור דאורייתא של בל תשחית. זו ההתנגשות ואין בלתה.

כל דצריך כתב:כלל גדולי הפוסקים האחרונים ובכלל מתנגדי היתר המכירה כמו החזו"א דעתם שמצוות שביעית בימינו היא מדרבנן וכך הם הבינו את דעת רוב הראשונים והאחרונים (ודעתם מכרעת הרבה יותר מאי אלו כותבים בודדים על הוכחותיהם לשיטתם, גם לגבי עצם ההכרעה ששביעית בזה"ז מדרבנן וגם לגבי ההבנה שכך דעת מרבית גדולי הדורות).

לדעתי עירבבת כאן בין שני אשכולות שונים. השאלה כדעת מי ראוי להכריע במחלוקת הנ"ל שבין המתירים לבין חלק מהאוסרים, אינה קשורה לאשכול הזה, כי כאן לא ירדתי כלל לשאלה זו אלא לשאלה מהי דעתם של המתירים ומהי דעתם של חלק מהאוסרים.

בכל מקרה לאחר מעשה ניתן לסמוך על המתירים ועל הפוסקים שגם לאוסרים אין כל איסור בקניית יבול היתר המכירה ולא "לפני עור" וגו'. וואביא גם את מה שהביא בתגובתי הרחבה מסיכום דברי הגרע"י בעניין היתר המכירה (לא של כל דבריו) וראו שם את דברי הגרש"ז:

אף לשיטה המתנגדת להיתר המכירה, לא שייך לאסור לקנות את היבול של היתר המכירה ואין כאן "לפני עיור לא תתן מכשול", כי אפילו חקלאי יהודי שגם היתר מכירה לא עשה ועבד את שדהו כרגיל ועבר איסור לפי כל הדעות, פירותיו אינם נאסרים באכילה, וכל שכן מי שעשה לפי רבים מגדולי הדורות שהתירו את מכירת הקרקעות לגוי, יבולו מותר באכילה. וכן כתב למשל הרב אוירבך בשו"ת "מנחת שלמה", ח"א, סימן מ"ד שגם למחמירים אין כל איסור לקנות פירות שביעית של היתר המכירה כיוון ששביעית בזמננו מדרבנן יש לנו כלל שבדברי חכמים יש להקל וגם המתירים הם תלמידי חכמים ואף הפוסקים המחמירים מחויבים באיסור דרבנן לפסוק לכלל לפי המתירים (שם סימן מ"ב אות י' וכן ראה אות ט' בדברי רי"ז מינצברג).

[quote="סתם יהודי]אני שוב חוזר ושואל מה היה פגום במה שכתבתי, עד שנזקקת להגיב לדבריי כאילו שמצאת בדבריי איזשהו פגם.[/quote]
הפגום הוא שכתבת את הדברים כאילו הדעה המקובלת על כלל הפוסקים היא ששביעית בזה"ז מהתורה ומתוך כך יש התנגשות בין שני איסורי תורה, אך כלל הפוסקים האחרונים, כולל מתנגדי היתר המכירה כמו החזו"א, פסקו ששביעית בזה"ז מדברי חכמים וכך הבינו את דעת מרבית גדולי הדורות, וממילא לפי הדעה הרווחת והמקובלת אין כאן שני איסורי תורה מתנגשים כי שביעית היא בימינו דין דרבנן.

כל דצריך, אתה טועה ומטעה כאן, כל דברי הגרש"ז שאף לדעת האוסרים מותר לרכוש פירות מיבול היתר מכירה נסובים רק על פירות האילן, וגם זה רק לדעת החזו"א שנטה להתיר שמור ונעבד, ואילו למנהג ירושלים שאסרו שמור ונעבד אסור לאכול מפירות של היתר מכירה.
ואילו בירקות שבהם יש איסור ספיחין, ואפילו עלו מאליהן גזרו חז"ל, ודאי שאסור לאכול את יבול הירקות של היתר מכירה, להולכים עפ"י דברי רבותינו שהתנגדו למכירה ואחזו שאינה תופסת.

כל דצריך כתב:בכל מקרה לאחר מעשה ניתן לסמוך על המתירים ועל הפוסקים שגם לאוסרים אין כל איסור בקניית יבול היתר המכירה ולא "לפני עור" וגו'. וואביא גם את מה שהביא בתגובתי הרחבה מסיכום דברי הגרע"י בעניין היתר המכירה (לא של כל דבריו) וראו שם את דברי הגרש"ז

תמהני מה עניין הגרע"י והגרש"ז לכאן, הרי הם סוברים ששביעית בזה"ז מדרבנן, וגם כשהם כתבו שאף מי שאוסר רשאי לקנות מפירות של התר המכירה, הם תלו זאת בכך ששביעית בזה"ז מדרבנן (זה למעשה מופיע מפורשות בציטוט שהבאת מהגרש"ז אבל למעשה זו גם דעתו של הגרע"י), בעוד שאני ציינתי במפורש שהאיסור לפני עוור הוא רק לדעתו של אותו חלק מתוך האוסרים שסובר ששביעית בזה"ז מדאורייתא. לכן דבריהם של הגרע"י ושל הגרש"ז לא נוגעים כלל אל דבריי.

כל דצריך כתב:הפגום הוא שכתבת את הדברים כאילו הדעה המקובלת על כלל הפוסקים היא ששביעית בזה"ז מהתורה ומתוך כך יש התנגשות בין שני איסורי תורה.

לדעתי עירבבת כאן בין שני אשכולות שונים. בשום מקום באשכול הזה לא תמצא שרמזתי את מה שאתה מייחס לי כעת, שכביכול "הדעה המקובלת על כלל הפוסקים היא ששביעית בזה"ז מהתורה".
השאלה כדעת מי ראוי להכריע במחלוקת הנ"ל שבין אלו הסוברים ששביעית בזה"ז מדרבנן לבין אלו הסוברים ששביעית בזה"ז מדאוריתא, אינה קשורה לאשכול הזה, כי כאן לא ירדתי כלל לשאלה זו אלא לשאלה מהי דעתם של המתירים ומהי דעתם של חלק מהאוסרים.

מחולת המחנים כתב:כל דצריך, אתה טועה ומטעה כאן, כל דברי הגרש"ז שאף לדעת האוסרים מותר לרכוש פירות מיבול היתר מכירה נסובים רק על פירות האילן, וגם זה רק לדעת החזו"א שנטה להתיר שמור ונעבד, ואילו למנהג ירושלים שאסרו שמור ונעבד אסור לאכול מפירות של היתר מכירה.
ואילו בירקות שבהם יש איסור ספיחין, ואפילו עלו מאליהן גזרו חז"ל, ודאי שאסור לאכול את יבול הירקות של היתר מכירה, להולכים עפ"י דברי רבותינו שהתנגדו למכירה ואחזו שאינה תופסת.

לא כתבתי שדבריו של הרב אויירבך על פירות נסובים גם על ירקות אלא הבאתי את הדברים כפי שהם והדברים עוסקים בפירות, ולכן לט טעיתי ולא הטעיתי. ואף כשמדובר רק בפירות, עדיין זה אומר שלדבריו אין כל איסור לקנות פירות היתר המכירה גם למחמירים.
עניין של היתר שמור ונעבד זה לא רק לחזו"א אלא דעת רבים.
ובכל מקרה, במקרה של מחמיר שקנה בטעות פירות היתר מכירה, לאחר מעשה הוא יכול לסמוך על גדולי העולם שהתירו שמור ונעבד כולל החזו"א שלא אחז מהיתר המכירה כלל, ואף בירקות נגם המחמירים שרבותיהם אחזו שהמכירה אינה תופסת, יכולים לסמוך לאחר מעשה על גדולי העולם שפסקו שהיתר המכירה תופס גם תופס.

את השאלה בפתיחת האשכול שאלתי את הרב יעקב אדלשטיין שליט"א ולאחר דין ודברים הוא הורה לי להניח את חבילות הצ'יפס בגג הבית ושהשמש תשרפם.

ממרומי היער כתב:את השאלה בפתיחת האשכול שאלתי את הרב יעקב אדלשטיין שליט"א ולאחר דין ודברים הוא הורה לי להניח את חבילות הצ'יפס בגג הבית ושהשמש תשרפם.

מעניין אותי מה היה משיב לך אילו היית שואל אותו מה יעשו אלו, שאינם סומכים על אף הכשר שאינו של הרב לנדא, ושבטעות קנו בשר בהכשר של בד"צ העדה החרדית.

סתם יהודי כתב:

כל דצריך כתב:בכל מקרה לאחר מעשה ניתן לסמוך על המתירים ועל הפוסקים שגם לאוסרים אין כל איסור בקניית יבול היתר המכירה ולא "לפני עור" וגו'. וואביא גם את מה שהביא בתגובתי הרחבה מסיכום דברי הגרע"י בעניין היתר המכירה (לא של כל דבריו) וראו שם את דברי הגרש"ז

תמהני מה עניין הגרע"י והגרש"ז לכאן, הרי הם סוברים ששביעית בזה"ז מדרבנן, וגם כשהם כתבו שאף מי שאוסר רשאי לקנות מפירות של התר המכירה, הם תלו זאת בכך ששביעית בזה"ז מדרבנן (זה למעשה מופיע מפורשות בציטוט שהבאת מהגרש"ז אבל למעשה זו גם דעתו של הגרע"י), בעוד שאני ציינתי במפורש שהאיסור לפני עוור הוא רק לדעתו של אותו חלק מתוך האוסרים שסובר ששביעית בזה"ז מדאורייתא. לכן דבריהם של הגרע"י ושל הגרש"ז לא נוגעים כלל אל דבריי.

כל דצריך כתב:הפגום הוא שכתבת את הדברים כאילו הדעה המקובלת על כלל הפוסקים היא ששביעית בזה"ז מהתורה ומתוך כך יש התנגשות בין שני איסורי תורה.

לדעתי עירבבת כאן בין שני אשכולות שונים. בשום מקום באשכול הזה לא תמצא שרמזתי את מה שאתה מייחס לי כעת, שכביכול "הדעה המקובלת על כלל הפוסקים היא ששביעית בזה"ז מהתורה".
השאלה כדעת מי ראוי להכריע במחלוקת הנ"ל שבין אלו הסוברים ששביעית בזה"ז מדרבנן לבין אלו הסוברים ששביעית בזה"ז מדאוריתא, אינה קשורה לאשכול הזה, כי כאן לא ירדתי כלל לשאלה זו אלא לשאלה מהי דעתם של המתירים ומהי דעתם של חלק מהאוסרים.

אך במקרה של קנייה בטעות, גם המחמירים שהולכים בעיקרון לשיטת הפוסקים שהשמיטה בזמננו מהתורה, לאחר מעשה יכולים לסמוך על הפוסקים הרבים ששמיטה בזה"ז מדברי חכמים.

כל דצריך כתב:אך במקרה של קנייה בטעות, גם המחמירים שהולכים בעיקרון לשיטת הפוסקים שהשמיטה בזמננו מהתורה, לאחר מעשה יכולים לסמוך על הפוסקים הרבים ששמיטה בזה"ז מדברי חכמים.

לדברים הנוכחיים שלך אין מקור.
מאידך, הדברים שהבאת בפעמים קודמות מאת הגרע"י ומאת הגרש"ז, דנים רק אליבא דאלה אשר למרות שאוסרים את היתר המכירה מודים כי שמיטה בזה"ז מדרבנן, כפי שמוכח להדיא גם מלשון הגרש"ז, וכפי שזו גם דעתו של הגרע"י.

סתם יהודי כתב:

כל דצריך כתב:אך במקרה של קנייה בטעות, גם המחמירים שהולכים בעיקרון לשיטת הפוסקים שהשמיטה בזמננו מהתורה, לאחר מעשה יכולים לסמוך על הפוסקים הרבים ששמיטה בזה"ז מדברי חכמים.

לדברים הנוכחיים שלך אין מקור.
מאידך, הדברים שהבאת בפעמים קודמות מאת הגרע"י ומאת הגרש"ז, דנים רק אליבא דאלה אשר למרות שאוסרים את היתר המכירה מודים כי שמיטה בזה"ז מדרבנן, כפי שמוכח להדיא גם מלשון הגרש"ז, וכפי שזו גם דעתו של הגרע"י.

אין מקור?! בכל עולם ההלכה על כל חלקיו יש מקור לכך שגם מחמירים יכולים לסמוך על שיטות מקלות יותר במצב של בדיעבד!

כל דצריך כתב:

סתם יהודי כתב:

כל דצריך כתב:אך במקרה של קנייה בטעות, גם המחמירים שהולכים בעיקרון לשיטת הפוסקים שהשמיטה בזמננו מהתורה, לאחר מעשה יכולים לסמוך על הפוסקים הרבים ששמיטה בזה"ז מדברי חכמים.

לדברים הנוכחיים שלך אין מקור.
מאידך, הדברים שהבאת בפעמים קודמות מאת הגרע"י ומאת הגרש"ז, דנים רק אליבא דאלה אשר למרות שאוסרים את היתר המכירה מודים כי שמיטה בזה"ז מדרבנן, כפי שמוכח להדיא גם מלשון הגרש"ז, וכפי שזו גם דעתו של הגרע"י.

אין מקור?! בכל עולם ההלכה על כל חלקיו יש מקור לכך שגם מחמירים יכולים לסמוך על שיטות מקלות יותר במצב של בדיעבד!

אין מקור לטענתך, שמי שאוחזים שבדבר פלוני יש איסור דאורייתא (כגון שהם אוחזים כדעת הבית יוסף לגבי סירכא בריאה ולגבי מיעוך ומשמוש בריאה וכדומה), יוכלו בדיעבד לסמוך על הסוברים שאין בזה איסור כלל (כגון על הרמ"א החולק על הבית יוסף במקרה הנ"ל).

שומר כתב:שמעתי מהגרח קניבסקי שאחד קנה היתר מכירה ובא לחזור ואמר לו לזרוק את זה

איפה אמר את זה?

כל דצריך כתב:בכל מקרה לאחר מעשה ניתן לסמוך על המתירים ועל הפוסקים שגם לאוסרים אין כל איסור בקניית יבול היתר המכירה ולא "לפני עור" וגו'. וואביא גם את מה שהביא בתגובתי הרחבה מסיכום דברי הגרע"י בעניין היתר המכירה (לא של כל דבריו) וראו שם את דברי הגרש"ז:

אף לשיטה המתנגדת להיתר המכירה, לא שייך לאסור לקנות את היבול של היתר המכירה ואין כאן "לפני עיור לא תתן מכשול", כי אפילו חקלאי יהודי שגם היתר מכירה לא עשה ועבד את שדהו כרגיל ועבר איסור לפי כל הדעות, פירותיו אינם נאסרים באכילה, וכל שכן מי שעשה לפי רבים מגדולי הדורות שהתירו את מכירת הקרקעות לגוי, יבולו מותר באכילה. וכן כתב למשל הרב אוירבך בשו"ת "מנחת שלמה", ח"א, סימן מ"ד שגם למחמירים אין כל איסור לקנות פירות שביעית של היתר המכירה כיוון ששביעית בזמננו מדרבנן יש לנו כלל שבדברי חכמים יש להקל וגם המתירים הם תלמידי חכמים ואף הפוסקים המחמירים מחויבים באיסור דרבנן לפסוק לכלל לפי המתירים (שם סימן מ"ב אות י' וכן ראה אות ט' בדברי רי"ז מינצברג).

לכאורה הוא מדבר על פירות דהיינו פירות האילנות (ואפילו בננות וכיו"ב) שאין בהן חשש ספיחין.
אבל אלו שנזרעו בשמיטה - מה הסברא להתירם?!

סתם יהודי כתב:

ממרומי היער כתב:את השאלה בפתיחת האשכול שאלתי את הרב יעקב אדלשטיין שליט"א ולאחר דין ודברים הוא הורה לי להניח את חבילות הצ'יפס בגג הבית ושהשמש תשרפם.

מעניין אותי מה היה משיב לך אילו היית שואל אותו מה יעשו אלו, שאינם סומכים על אף הכשר שאינו של הרב לנדא, ושבטעות קנו בשר בהכשר של בד"צ העדה החרדית.

סרך ביזוי ת"ח.