חסיד - האם צורת הפעול מעידה על רגילות הדבר?

[אוצר החכמה]

האם צורת הפעול מעידה על כך שהדבר רגיל אצלו והוא חלק מעצמותו.
אתה חונן לאדם דעת זו צורת הפעולה חונן. ושמעתי כי חנון אני, היינו אני רגיל להיות חונן.
ולפי זה חסיד פירושו מי שרגיל לעשות חסד והוא חלק מעצמותו.

ולפי זה נזיק, מארבעה אבות נזיקין הוא שמצוי שמזיק. וזו כוונת הרא"ש בפירושו למשנה הו"ד במראה הפנים לירושלמי? עיי"ש בהמשך דבריו.

הגר"א מפרש באיזה מקום שחנון פירושו עניין שמיעת התפילה, האם יש לזה ראייה נוספת חוץ מפסוק ושמעתי כי חנון אני?

[לוצאטי]

רמב"ן קדושים יט טז
... ואונקלוס תרגם רכילות ענינו, וכן שמו בלשון הארמית, ולא חשש לפרש לשון הכתוב וכן דרכו תמיד, כי להבין הענין הוא מתכוין. אבל בלשון הקודש היו קורין אותם "הולכי רכיל", מן אבקת רוכל (שה"ש ג ו), רכלתך (יחזקאל כו יב), כי הרוכל הולך כל היום קונה מכאן ומכאן והולך ומוכר במקומות אחרים בכאן ובכאן, כמו שמזכירין חכמים (מעשרות פ"ב מ"ג) רוכלין המחזירין בעיירות. וזה טעם "בעמך", כי הוא הולך ברבים. ולהבדיל בין שניהם, היה שם זה "רוכל" פועל, ושם זה "רכיל" שם תואר בעצמו כמו סריס נזיר, ירמוז השם כי בנפשו הוא ועליו תשוב:

[אוצר החכמה]

יש"כ. כלומר שבעצם הרמב"ן לא פירש כמו שהצעתי אלא מצא כאן עניין מיוחד. ולא התייחס לדוגמת החסיד. וגם הרא"ש שם רואה בדוגמה של נזיר דוגמה נגדית, כי הוא נזור מן הדבר.

[אוהב אוצר]

לא יודע אם זה עוזר, אולי יוסף מכיון אחר, אבל מובא במפרשים [איני זוכר מי, אבל שמעתי מהרב לוינשטיין]: רובץ - ולא רבצן דהיינו שרגיל לרבוץ
להבדיל אלף אלפי אלפים, [זה היה בשיחה ו'במהלך' בשיחה, אני רק מביא את הסוף: כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון, דהיינו שזו 'רגילותו' של קודש"ב למחול ולסלוח ולכן נכתב כך.

[מה שנכון נכון]

ולפי זה חסיד פירושו מי שרגיל לעשות חסד והוא חלק מעצמותו.

חסיד אינו שייך דוקא למדת חסד שעיקרה בנ"א לחבירו, ואיזהו חסיד המתחסד עם קונו, וע"ע במס"י.
ברשב"ם בראשית א,ו "רקיע לשון פעול הוא כמו עשיר שפתרונו מעושר, חסיד מחוסד".
יעו"ע ברש"י סוכה נג. "כל חסיד הוי חסיד מעיקרו". [כלומר כל ימיו ולא בע"ת].

[אוצר החכמה]

את הקשר בין חסיד לחסד עשה הרא"ש בפירושו המובא במראה הפנים שם.

[מה שנכון נכון]

ברא"ש כתוב רק "שנקרא חסיד מי שעושה חסד". וגם חסידות שבין אדם למקום היא מאותו שורש ומשמעות של חסידות ב"א לחבירו, והיינו לעשות לפנים משורת הדין. וכמו שכ"ה הביאור ב"חסיד" שכתוב בתהלים. וכלשון "עושה חסד עם קונו".

[אוצר החכמה]

אני דברתי כאן על ההסתכלות הלשונית שצורת הפעול מעידה על כך שהדבר רגיל אצלו והוא חלק מעצמותו (שנקודה זו אינה מבוארת שם ברא"ש). אם הכוונה לחסד בין אדם לחבירו או בין אדם למקום או איזה עניין אחר זה לא נפ"מ לעניין ששאלתי עליו. חשבתי שאתה מתווכח על הקשר בין המילה חסיד למילה חסד.