פורום אוצר החכמה

האם צורת הפעול מעידה על כך שהדבר רגיל אצלו והוא חלק מעצמותו.
אתה חונן לאדם דעת זו צורת הפעולה חונן. ושמעתי כי חנון אני, היינו אני רגיל להיות חונן.
ולפי זה חסיד פירושו מי שרגיל לעשות חסד והוא חלק מעצמותו.

ולפי זה נזיק, מארבעה אבות נזיקין הוא שמצוי שמזיק. וזו כוונת הרא"ש בפירושו למשנה הו"ד במראה הפנים לירושלמי? עיי"ש בהמשך דבריו.

הגר"א מפרש באיזה מקום שחנון פירושו עניין שמיעת התפילה, האם יש לזה ראייה נוספת חוץ מפסוק ושמעתי כי חנון אני?

רמב"ן קדושים יט טז
... ואונקלוס תרגם רכילות ענינו, וכן שמו בלשון הארמית, ולא חשש לפרש לשון הכתוב וכן דרכו תמיד, כי להבין הענין הוא מתכוין. אבל בלשון הקודש היו קורין אותם "הולכי רכיל", מן אבקת רוכל (שה"ש ג ו), רכלתך (יחזקאל כו יב), כי הרוכל הולך כל היום קונה מכאן ומכאן והולך ומוכר במקומות אחרים בכאן ובכאן, כמו שמזכירין חכמים (מעשרות פ"ב מ"ג) רוכלין המחזירין בעיירות. וזה טעם "בעמך", כי הוא הולך ברבים. ולהבדיל בין שניהם, היה שם זה "רוכל" פועל, ושם זה "רכיל" שם תואר בעצמו כמו סריס נזיר, ירמוז השם כי בנפשו הוא ועליו תשוב:

יש"כ. כלומר שבעצם הרמב"ן לא פירש כמו שהצעתי אלא מצא כאן עניין מיוחד. ולא התייחס לדוגמת החסיד. וגם הרא"ש שם רואה בדוגמה של נזיר דוגמה נגדית, כי הוא נזור מן הדבר.

לא יודע אם זה עוזר, אולי יוסף מכיון אחר, אבל מובא במפרשים [איני זוכר מי, אבל שמעתי מהרב לוינשטיין]: רובץ - ולא רבצן דהיינו שרגיל לרבוץ
להבדיל אלף אלפי אלפים, [זה היה בשיחה ו'במהלך' בשיחה, אני רק מביא את הסוף: כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון, דהיינו שזו 'רגילותו' של קודש"ב למחול ולסלוח ולכן נכתב כך.

אוצר החכמה כתב:ולפי זה חסיד פירושו מי שרגיל לעשות חסד והוא חלק מעצמותו.

חסיד אינו שייך דוקא למדת חסד שעיקרה בנ"א לחבירו, ואיזהו חסיד המתחסד עם קונו, וע"ע במס"י.
ברשב"ם בראשית א,ו "רקיע לשון פעול הוא כמו עשיר שפתרונו מעושר, חסיד מחוסד".
יעו"ע ברש"י סוכה נג. "כל חסיד הוי חסיד מעיקרו". [כלומר כל ימיו ולא בע"ת].

את הקשר בין חסיד לחסד עשה הרא"ש בפירושו המובא במראה הפנים שם.

ברא"ש כתוב רק "שנקרא חסיד מי שעושה חסד". וגם חסידות שבין אדם למקום היא מאותו שורש ומשמעות של חסידות ב"א לחבירו, והיינו לעשות לפנים משורת הדין. וכמו שכ"ה הביאור ב"חסיד" שכתוב בתהלים. וכלשון "עושה חסד עם קונו".

אני דברתי כאן על ההסתכלות הלשונית שצורת הפעול מעידה על כך שהדבר רגיל אצלו והוא חלק מעצמותו (שנקודה זו אינה מבוארת שם ברא"ש). אם הכוונה לחסד בין אדם לחבירו או בין אדם למקום או איזה עניין אחר זה לא נפ"מ לעניין ששאלתי עליו. חשבתי שאתה מתווכח על הקשר בין המילה חסיד למילה חסד.