פורום אוצר החכמה

אתמול צדה עיני את הסיפור דלהלן על ר' זונדל, כמובן שאין להאמין לסיפורים ומכ"ש שידיעת השיקולים של הצדיק אינה אלא ניחוש של המספר.
אולם הסיפור והנימוק כפי המובא בעיתון, מרתיחים כל מי שנשאר בו קורטוב של דעת [קשה לדון את הכותב, החי בדור בו מערכות "משומנות" משקיעים הרבה מאמץ לטמטם את הציבור וכבר אמר הגרמי"ל שעיקר ירידת הדורות כין היא בדעת, וכפי שהיה אומר הגר"ה זקס שצרף לברוח מהרחוב החרדי למדבריות]
האם באמת זו הדרך הראויה? ומכ"ש הנימוק שר' זונדל "מלא אמונה וגדוש ביר"ש אינו מתירא",מה עוד שלא מדובר בכספו האישי אלא בכספי צדקה.

על מה הינך זועם, כך הוא היה אמור לנהוג לפי ההלכה הפסוקה בחו"מ סי' רצב ע"ש.

האם כוונתך לסעיף ט ?

לכאו' שם מדובר כשהיה שמירה מעלייתא, משא"כ בסיפור המובא לא הייתה שמירה, אם נפרש שפתיחת דלת ללא הבטה לפני כן אם אינם אינשיי דלא..., ובפרט לאחר שכבר היה מעשה...

ח"ו איני דן גדול וצדיק ממני, אבל או שהסיפור לא היה, או שלא היה כמו שנכתב. ואם כן היה כך בדיוק, אז יש כאן תמיהה.

מה שאני כן מסכים עם פותח האשכול, זה שבסיפורים כמו זה, שהכותב מכניס את מחשבתו במעשה גדולים, יכולים לצאת הרבה מכשולים.

מי אמר שלא בדק מי הדופק כי הסתמך על ביטחונו בהשי"ת וירא"ש?

אולי סתם כך שכח לבדוק...

אלא מאי, יאמרו אדם גדול אינו שוכח כלום, אז בא נחפש לבד מה הייתה הסיבה וכו' וכו'...

ועוד משהו, למה בכלל לשים את בכסף בכספת, היכן הביטחון בצור ישראל? -למחשבה-!

ח"ו איני דן גדול וצדיק ממני, אבל או שהסיפור לא היה, או שלא היה כמו שנכתב. ואם כן היה כך בדיוק, אז יש כאן תמיהה.

אני לא מבין. עלה בדעתך בכלל שהסיפור היה כמו שסופר כאן? (זה נראה לי כמו להאמין שבאמת הבחורי ישיבות מובילים את המוסד והשב"כ להצלחות חסרות תקדים.)

אני לא חושב שזה היה כפי שנכתב.

אבל אם נניח היית שומע באוזנך את ר' זונדל [או לחילופין כל אדם אחר שמוחזק בעיניך לגדול] אומר מספר את הסיפור כפי שנכתב, ומסביר שנהג כך משום בטחון וכו', כיצד היית מתייחס לכך? (..כספי צדקה...)

אני בכזה מקרה הייתי אומר "לא נכנס לשיקוליו ועניניו, והוא ודאי גדול וכו', אבל תמוה זה נשאר.

וכן בכל סיפור שאני שומע על גדול אבל ההיגיון או מקורות תורניים קצת סותרים, אם ברור שזה אכן כך היה, אז יש לי שאלות אז מה, הרבה דברים אינני מבין, אבל הם נשארים גדולים, וגם לא מובנים.

שש בן שש כתב:לגבי השב"כ והמוסד ובני הישיבות לא הבנתי כוונתך...

זו אופנה שהתחילה עוד בתקופת שמואל ארגמן.

יש בכל הסיפורת הזו, בפרט בעיתונים שאינם ספר תיעודי, מלא שטויות, ואף אחד לא חושב שמה שכתוב היה בדיוק... קל וחומר לא חשיפת המחשבות שתוך כדי תיאור.
כמו גם במקום לכתוב והשיב... כותבים "וכאן הרים רבי יוצמח את עיניו הטהורות למרום וענה בקול רווי מסתורין/קדושה ואמר בבטחון עז...." אף אחד לא חושב שזה נאמר בקול, אולי דוקא בשקט, ולא מאמין שהעיניים היו למעלה כי אולי בכלל הסתכל אז לריצפה. וזה לא נפ"מ ואף אחד לא העביר את הפרטים השוליים הללו למספרים. צריך למלא הוד והילה את הסיפור, ולנפח את מס' המילים בעיתון. זה הכל.

גם זו לטובה כתב:אתמול צדה עיני את הסיפור דלהלן על ר' זונדל, כמובן שאין להאמין לסיפורים ומכ"ש שידיעת השיקולים של הצדיק אינה אלא ניחוש של המספר.
אולם הסיפור והנימוק כפי המובא בעיתון, מרתיחים כל מי שנשאר בו קורטוב של דעת [קשה לדון את הכותב, החי בדור בו מערכות "משומנות" משקיעים הרבה מאמץ לטמטם את הציבור וכבר אמר הגרמי"ל שעיקר ירידת הדורות כין היא בדעת, וכפי שהיה אומר הגר"ה זקס שצרף לברוח מהרחוב החרדי למדבריות]
האם באמת זו הדרך הראויה? ומכ"ש הנימוק שר' זונדל "מלא אמונה וגדוש ביר"ש אינו מתירא",מה עוד שלא מדובר בכספו האישי אלא בכספי צדקה.

אחד מחכמי הפורום, שלח לי באישי שאלתי את ר' יוסף בהגר"ז, ואמר לי כך: "שוד היה רק פעם אחת".