שיף כתב:מה הרבותא בנעשה ונשמע כיון שכבר ידעו הכל??
עד מתן תורה למדו את מה שקיבלו מאבותיהם רק כדי לקיים אבל לא לימוד לשם לימוד, בנעשה ונשמע התחדש שהם מקבלים עליהם ללמוד לשם לימוד ולא רק כהיכי תמצי לקיים את המצוות
דף על הדף שבת דף פח עמוד א כתב:הנה שני גדולים נתנבאו בסגנון אחד לפרש מימרא זו כאן, הבית הלוי (סו"פ משפטים) והגאון בעל החמדת שלמה (שלהי ההקדמה לחידושי חמדת שלמה ח"א), וז"ל הבית הלוי שם: ויש להבין אומרו בשעה 'שהקדימו', ולא אמר בשעה 'שאמרו' ישראל נעשה ונשמע, ומוכח דרק ע"י ההקדמה זכו להני שני כתרים, ויש להבין היאך תלוי בהקדמה, והנראה לי כו' דהנה איתא בזוה"ק 'נעשה' בעובדין טבין 'ונשמע' בפתגמין דאורייתא, הרי דנעשה הוי קבלה על קיום המצות ונשמע הוי קבלת לימוד התוה"ק. והנה ידוע דלימוד התורה הוא משני פנים, אחד כדי לידע היאך ומה לעשות, ואם לא ילמוד היאך יקיים, ולא עם הארץ חסיד, וגם הנשים שאינם מחויבות בלימוד התורה מ"מ מחוייבות ללמוד במצות הנוהגות בהן (וכמו דאיתא בב"י סי' מ"ז בשם הרוקח דמשום הכי מברכות ברכות התורה), אמנם באנשים יש עוד מעלה אחת על הנשים, דנשים בלימודם אינם מקיימות שום מ"ע, רק הוי מבוא לקיום המצות, ונמצא דהלימוד אצלם הוי מבוא להתכלית - שהוא קיום המצות, ולא הוי תכלית בעצמו, אבל באנשים הוי הלימוד גם מ"ע לעצמו, וכמו הנחת תפילין וכדומה. ונמצא הוו ב' בחינות, מבוא להמצות, וגם תכלית בפני עצמו.
וזהו דאיתא במנחות (צט, ב) שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו שאלמוד חכמת יונית, אמר לו צא ובדוק שעה שאינו לא יום ולא לילה, דהחיוב דהוי משום ידיעת קיום המצות הא כבר יצא בו, כיון שיודע כל התורה כולה היאך לעשות, דדבר הנעשה לאיזה תכלית אין לו להמשך יותר מכפי הצורך לאותו התכלית המבוקש, ורק מ"מ מצד עצם המצוה של הלימוד תורה אין לו שום זמן פנוי.
והנה אם היו אומרים ישראל 'נשמע ונעשה', לא היה במשמעות קבלתם רק עול מצות, אלא שמוכרחין ללמוד קודם כדי שידעו היאך לעשות, והיה נשמע מבוא לנעשה, ונעשה הוי התכלית, והיה רק קבלה אחת. ומשום הכי אמרו נעשה, ומובן מאליו שמוכרחין ללמוד מקודם, ואח"כ אמרו נשמע, ונמצא דהוי נשמע תכלית מצד עצמו ג"כ, דגם שלא יצטרכו ללמוד משום עשיה ג"כ ילמדו מצד עצמה, ונמצא על ידי ההקדמה נעשה ב' קבלות של ב' תכליתים, עול מצות ועול תורה. וזהו שאמרו בשעה 'שהקדימו' - והוו ב' קבלות עול מצות ועול תורה, ירדו ס' ריבוא מלאכי השרת וקשרו לכל א' מישראל ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע, דע"י ההקדמה זכו לב' כתרים. ע"כ דבריהם הנפלאים.
ויעויין בילקוט שמעוני תורה פרשת חיי שרה רמז קד
רבי חמא בר חנינא אמר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם, היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר לך ואספת את זקני ישראל, במדבר ישיבה עמהם שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אברהם זקן ויושב בישיבה היה שנא' ואברהם זקן [כ"ד, א], יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ויהי כי זקן יצחק, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ועיני ישראל כבדו מזקן, אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו [כ"ד, ב], מהו המושל בכל אשר לו המושל בתורת רבו, הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה תורת רבו לאחרים
הרי שתמיד היתה ישיבה, ושבעים הזקנים היו לא משבט לוי, ועל פי החשבון ש1000 נכנסים למקרא ואחד יוצא להוראה הרי שכדי לקבל 70 זקנים צריך לפחות 70 אלף לומדים וזה כמות עצומה
אולם ברור שרוב העם לא למדו ולא קיימו, שהרי 80 אחוז מתו בימי אפלה כי אפילו לצאת לא רצו, וכל זה כיון שהמצרים קילקלו אותם כמו שכתוב וירעו אתנו המצרים. אבל כל הלויים למדו וידעו וכן הרבה מהעם גם ידעו ולמדו, ואחרי שכבר יצאו ממצרים והתכוננו למתן תורה במשך כל ימי ספירת העומר בוודאי כל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל כבר ידעו היטב את כל המצוות המעשיות כמו שבת מילה כשרות טהרה וכו'