הוראות חכמים בשוק החיים

[ישא ברכה]

היהורים בענין הוראת חכם בשוק החיים

הנהגת החיים עפ"י התורה נחלקת לשניים. החלק האחד והוא הברור, אלו מצוות התורה המעשיות, כמו שבת, תפילין, ציצית וכדו'. אלו מצוות מוגדרות למעשים מסוימים, וידוע לאדם מה חובתו ומה דינו, וכאשר נולד ספק שואלים לחכם, ונוהגים כדבריו. אבל ישנם מצוות והנהגות שאין הם מעשים מוגדרים שהורתה עליהם התורה אם לאיסור ואם להיתר, אך משמעותם רבה לבנין האמונה, לירא"ה, לאהבת ה', ושאר עניני דעות וחובת הלבבות. אלו הנהגות שבהרבה אופנים השפעתם על האדם רבה מאוד, ולעיתים ספיקות רבים ועדינים המצריכים לשקול במאזני ההגיון. ובעוד הוראת חכם בספיקות המעשים היא דבר ברור ומקובל, הרי ההוראה בעניני הדעות ודרכי ההנהגה הנכונה עמומה. ויל"ד על שני ענינים. ראשית, אם מחויב האדם המסתפק בדרכי הנהגתו לשאול את החכם. והשנית, אם מחויב הוא לציית אל החכם כפי שמחויב הוא לציית להכרעת החכם בכל ההוראות. אמנם ודאי יש כח ביד חכמים לגזור גזירות ולתקן תקנות, ומחויבים כל ישראל לציית אל דברי החכמים, וגם בזה יש לעיין, מיהו הראוי לגזור גזירה ולתקן תקנה, אם רשאי לזה כל חכם או דוקא בי"ד, וזהו ענין לשעצמו, מ"מ ענינינו הוא לגבי היחיד אם צריך לשאול בענינים אלו את החכם.

והנה מתוך העיון במקרא, לא מצינו בכתבי הקודש שיזכירו נוהג זה ללכת אצל החכם להורות בענינים אלו. בפר' ההוראה בפר' שמיני נאמר 'ולהורות וכו' את כל החוקים', סתם ולא פירש הכתוב עוד. וכן בפר' כי יפלא, הוזכר בתחילה מיני ספיקות שונים, ובגמ' בסנהדרין ביארו את הספיקות הללו, ואין מוזכר שם ספק בהנהגת החיים.
התלמוד כל ענינו הוא ההוראה, (וכמו שד' חז"ל ולהורתם זו התלמוד), ולא מצינו בש"ס הוראה ליחיד על הנהגת החיים, אלא הוראות באו"ה או תקנות וגזירות.
והנה אף בבי"ד הגדול היה מתפקידם להורות לבנ"י ולמלך בנ"י בעניני ציבור כללים, (כמו יציאה למלחמה וכדו'), אך ג"כ הרי"ז ענינים כללים ציבוריים. וכן מש"כ החזו"א בענין זה הוא על כה"ג. מכל הני לא מצינו שהחכמים מורים לציבור בעבודת ה' המיוחדת לכל אדם.

ועי' דברי הגר"א במשלי טז ד כי בימים עברו היו הולכים אצל הנביא לדרוש כל אחד את ענינו, ולאחר שבטלה הנבואה הרי שרוח הקודש מפעמת בלב כל איש, ולא אמר כי לאחר שבטלה רוה"ק ילך אצל חכם. (ונראה מדבריו כי לענין זה יש אצל כל אדם בחינת רוח הקודש).

ולכאו' נראה כי הנה בכדי להורות לאדם על הנהגתו האישית, הרי מן הצורך כי יכיר המורה היטב נפש השואל, ודבר זה אינו שייך במורה הוראה. ואדרבא האדם בעצמו הוא המכיר נפשו והוא ידע מה ירוממו, ומה יפחיתו. ועל כן לא מצינו כי ישאלו לחכמים בהנהגת האדם, אלא אדרבא זהו רצון ה' שידע האדם מצבו, והוא יורה לעצמו.
משא"כ בכל ההלכות אשר בהם קיימים הנחיות ברורות השייכות לכל אדם באשר הוא, ע"ז שייך תורת ההוראה שיורה חכם את תלמידו.

ולבאר הדברים על מכונם, נביא כדוגמא. איש ישראלי אשר חלה, והרי הוא מתלבט מה ינהג למעשה, אם אכן ראוי לו להשתדל ברפואות או להאמין באלוקיו ולבטוח בו, והרי הוא ניגש אל החכם אשר יורהו עיצה בזה. לכאו' אין החכם יכול להשיבו שהרי התשובה היא כי השואל צריך לבדוק בנפשו, אם אכן הוא בעל ביטחון כראוי, ודבר זה לעולם לא יוכל החכם לשער נפש השואל. וכהנה רבות.
בא וראה הלוא הלכה פסוקה היא כי חולה רשאי להתנהג כפי תחושת לבבו ומאכילין אותו ביוה"כ עפ"י דבריו, ואף שגדולי הרופאים עומדים מנגד. משום שגם המומחה הגדול, לא יצדק לעולם ופעמים ישגה, ומאידך האדם הוא בעל יכולת הבחנה עצמית מעולה מעבר לסיפטומים חיצונים, ולכך מתנהגים עימו כפי דבריו. והלוא הדברים ק"ו ומה אם בחולי הגוף כך, הלוא הדברים ק"ו בחולי הנפשות, שלב ידע מרת נפשו, ורק אלוקיו ידע יותר ממנו מצבו וצרכיו, שמסתב' כי הנהגת האדם מסורה לו.

ואמנם בשנים האחרונות חדר למחנינו הנוהג ללכת לשאול גם שאלות הנהגה אישיות. ולכאו' מקור הנהגה הגיע זו מהחסידים, שם הרבי הוא המורה לאדם לכל אשר יעשה כל ימי חייו (ובאמת לא ניתן שלא להיפלא על חלק מאנשי החסידות היאך יאמינו במי שאין בו דעת ה' ותורתו, אלא זכות אבות בלבד..אמנם ודאי ישנם אדמורי"ם המופלגים בדעת ה' ותורתו ולא עליהם תלונתינו), והגישה הזו הגיעה מהחסידים ומתוכם נכנס גם למחנינו. אבל ברור הדבר שלא היה כן מנהג ישראל במשך הדורות. ואמנם בוודאי שניתן להיועץ בת"ח כי התורה מחכימתו, וכמו שאמרו חז"ל באבות 'ונהנין ממנו בעיצה ותושיה', אך אי"ז חובה כי לא נמסר תחום זה לחכמים מהטעם האמור. וכמו"כ בודאי מי שהוא נבוך בהחלטה, רשאי לשמוע אל דברי החכמים ולהיועץ בהם, ולהחליט עפי"ז, אך בוודאי אף אם שמע דברי החכמים אין הוא מחויב לדבריהם, ולו יחוש בלבבו כי עצתם נכונה למצבו רשאי להחליט לבדו, ואין בזה תורת חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר כפי כל הלכות או"ה. (ואמנם בוודאי שיש מה להשכיל מהחכמים, מאידך יש לידע כי אם ירגיל האדם לתלות כל מעשיו בחכמים אחרים, ויניח לשכלו מלהנהיגו, הרי שיסור מלבבו כל תחושת האחריות על מעשיו, ויש בזה חיסרון למתבונן).
ועוד נראה כי מצוות הלב כמו האמונה האהבה והיראה וכו', נכתבו בתורה כציווים כלליים לאדם, ולא סוימו בפרטים מסוימים. (ואמנם חז"ל הגדירו מעשים מסוימים בכדי לקנות מידות ודעות אלו, כמו שתיקנו חובת אמירת מאה ברכות בכל יום משום יר"ש). ולא משום שמצוות אלו קלות הן, אלא אדרבא הם עיקר החיים, ועליהם כל עבודת האדם במשך כל חייו, אלא שצורת עבודת האדם בהם הרי אינדוידואלית, ולא ניתן לקבוע בהם מסמרות ומעשים קבועים לכל הנבראים. ע"כ יכאב כל לב על חוסר מודעות בני ישראל (החיים בזה"ז) למצוות אלו, ולרום ערכם כי רק ע"י תוצאות חיים, אושר ועונג ביצירה העכשוית, וביצירה הצפונה.

אשמח לקבל הערות או הארות
rachelik4795@gmail.com





































[תוכן]

מנהג היהודים בכל שנות ההיסטוריה שלהם היה לשאול את רבניהם מילי דעלמא. וכן מצאנו בתנ"ך, וכן הרבה תקנת רבני ד' ארצות רבות מהן נוגעות לחיים היום יום. יהודי מאמין שאחד שהקדיש חייו לתורה ועבודה יש לו אחד מב' יתרונות ולפעמים שניהם. א', הראש שלו חלק יותר וישר יותר, וככזה ראוי להתייעץ איתו. ב', יש לו סייעתא דשמיא לענות תשובה נכונה.

[מה שנכון נכון]

תניא אגה"ק כב.

אהוביי אחיי ורעיי מאהבה מסותרת תוכחת מגולה לכו נא ונוכחה זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור ההיתה כזאת מימות עולם ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע כ"א לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה וי"ש אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם וכו'.

[ישא ברכה]

אם אפשר קצת רמזים במקורות שכך היה המנהג?

[וירטואלי]

אם אפשר קצת רמזים במקורות שכך היה המנהג?

מאמר הרב ח''ש שאנן שליט"א בנושא [יעוץ בעניני והליכות העוה"ז] http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/dem ... ispah4.htm
ומאידך מאמר הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל http://etzion.org.il/vbm/archive/17-sic ... inayan.pdf

דברי הרב בעל התניא שהביא מה שנכון מדברים על עצה וישועה בעניני גשמיות, אבל ברור שגם לדעתו ראוי לשאול את החכם בעניני עבודת ה' הגם שהם משתנים מאדם לאדם לפי מה שהוא, שהרי זה ממהותו של רבי וחסיד וכל כתביו מלאים מזה.

[בברכה המשולשת]

ש על זה גם מאמר של מרן הגרא"א כהנא שפירא זצ"ל

[עשוי לנחת]

כמדומני גם ענבל בספרו החדש תושבע"פ הביא בזה כמה מקורות לעומת מאמרו של בראון על דעת תורה.

[קומי_אורי]

לא מצינו בש"ס הוראה ליחיד על הנהגת החיים, אלא הוראות באו"ה או תקנות וגזירות

אתה מתכוין ל"תלמוד בבלי"? כי בגירסה שלי כל הש"ס מלא בהוראה והשקפה על הנהגת החיים עד הפרטים הכי קטנים.

[מבית ומחוץ]

אין מקור לחייב על כך, אבל כמובן שכדאי לשאול כדי לקבל דעה שניה ועדיף לקבלה מחכם ויר''ש שאין לו נגיעות, או לדעת אם אין צד איסור בדבר, אך לא בהגזמה, וכנראה ע''ז מתלונן בעל. תניא, וכמו שאמר אחד מרבני דורינו ''היום באים גם לשאול רב איזו מכונת כביסה לקנות''
אבל מענין להוכח שבחב''ד דחו בכל מיני תירוצים את דברי בעל התניא ונהגו ויש הנוהגים עד היום... לשאול על כל פרט ופרט.

[ברזילי]

אין מקור לחייב על כך, אבל כמובן שכדאי לשאול כדי לקבל דעה שניה ועדיף לקבלה מחכם ויר''ש שאין לו נגיעות, או לדעת אם אין צד איסור בדבר, אך לא בהגזמה, וכנראה ע''ז מתלונן בעל. תניא, וכמו שאמר אחד מרבני דורינו ''היום באים גם לשאול רב איזו מכונת כביסה לקנות''
אבל מענין להוכח שבחב''ד דחו בכל מיני תירוצים את דברי בעל התניא ונהגו ויש הנוהגים עד היום... לשאול על כל פרט ופרט.

מעולם לא הבנתי מה בין התיעצות על נושא רפואי לשאלה איזו מכונת כביסה לקנות, או אם להחליף קרבורטור ברכב. אם מישהו חושב שיש חובה הלכתית להתיעץ בחכם (ונדמה לי שלא עלתה כאן דעה כזו), מה המקור להגביל חובה זו להחלטות "גדולות". אם המתיעצים עושים זאת משום שהם מעריכים את כושר קבלת ההחלטות של החכם, למה לא לנצל את ההזדמנות גם לשאלות קטנות (אם לא משום שחסים על זמנו של החכם, אבל לא נראה לי שזו הסיבה).

[מצפה לרחמי שמים]

מרן הגרח"ק שליט"א בדעה שעל כל דבר צריך לשאול.
ומביא ראיה מחז"ל.
עיין http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?2 ... 0&page=570

[ישא ברכה]

ע"ז בדיוק הנידון.

לכאו' כל האמור מוכיח שלא חייבים והאדם בר סמכא להחליט לבד, ובמידה מסוימת יש לו עדיפות.
כמובן יש גם מעלה להתיעץ כאמור ואכמ"ל.

[צעיר_התלמידים]

אין מקור לחייב על כך, אבל כמובן שכדאי לשאול כדי לקבל דעה שניה ועדיף לקבלה מחכם ויר''ש שאין לו נגיעות, או לדעת אם אין צד איסור בדבר, אך לא בהגזמה, וכנראה ע''ז מתלונן בעל. תניא, וכמו שאמר אחד מרבני דורינו ''היום באים גם לשאול רב איזו מכונת כביסה לקנות''
אבל מענין להוכח שבחב''ד דחו בכל מיני תירוצים את דברי בעל התניא ונהגו ויש הנוהגים עד היום... לשאול על כל פרט ופרט.

מעולם לא הבנתי מה בין התיעצות על נושא רפואי לשאלה איזו מכונת כביסה לקנות, או אם להחליף קרבורטור ברכב. אם מישהו חושב שיש חובה הלכתית להתיעץ בחכם (ונדמה לי שלא עלתה כאן דעה כזו), מה המקור להגביל חובה זו להחלטות "גדולות". אם המתיעצים עושים זאת משום שהם מעריכים את כושר קבלת ההחלטות של החכם, למה לא לנצל את ההזדמנות גם לשאלות קטנות (אם לא משום שחסים על זמנו של החכם, אבל לא נראה לי שזו הסיבה).

דומני שהרעיון ברור מכמה סיבות -
ההתייעצות עם החכם - להשקפה זו - איננה רק בגלל כושר שיפוטו אלא מכישורי הנהגתו ורעייתו את הצאן האובדות בית ישראל, ומכלל זה לדאוג להם בעת צרה וחולי בסעד ועצה ותושיה, המאמין לעצתו יאמין והממאן ימאן אבל בודאי זה בכלל מנהיגותו הציבורית להחיות רוח שפלים ולרפא לב נדכאים, מכונת כביסה איננה בכלל זה [לפחות כדרישה על הציבור, ויש לציין למעשה עם החזו"א והזקנים בעלי חנות המחטים].
ובכלל ההתייעצות בנושאי מחלה איננה רק ביחס לשיקול הדעת הרפואי אלא לחישובי תועלת מול רווח סיכויים ואופטימיות וכו' מאי דלא שייך במכונת כביסה.
האם לא תודה כי גם עם סבא זקן ראש השבט אשר כל צאצאיו עוטרים אותו עטרה לראשם נהוג להתייעץ רק בייחס לשאלות כבדות משקל של חיים ומות ולא ביחס למכונת הכביסה?

[וירטואלי]

אין מקור לחייב על כך, אבל כמובן שכדאי לשאול כדי לקבל דעה שניה ועדיף לקבלה מחכם ויר''ש שאין לו נגיעות, או לדעת אם אין צד איסור בדבר, אך לא בהגזמה, וכנראה ע''ז מתלונן בעל. תניא, וכמו שאמר אחד מרבני דורינו ''היום באים גם לשאול רב איזו מכונת כביסה לקנות''
אבל מענין להוכח שבחב''ד דחו בכל מיני תירוצים את דברי בעל התניא ונהגו ויש הנוהגים עד היום... לשאול על כל פרט ופרט.

viewtopic.php?f=17&t=16025&p=150635&hilit=#p150605

[ברזילי]

אין מקור לחייב על כך, אבל כמובן שכדאי לשאול כדי לקבל דעה שניה ועדיף לקבלה מחכם ויר''ש שאין לו נגיעות, או לדעת אם אין צד איסור בדבר, אך לא בהגזמה, וכנראה ע''ז מתלונן בעל. תניא, וכמו שאמר אחד מרבני דורינו ''היום באים גם לשאול רב איזו מכונת כביסה לקנות''
אבל מענין להוכח שבחב''ד דחו בכל מיני תירוצים את דברי בעל התניא ונהגו ויש הנוהגים עד היום... לשאול על כל פרט ופרט.

מעולם לא הבנתי מה בין התיעצות על נושא רפואי לשאלה איזו מכונת כביסה לקנות, או אם להחליף קרבורטור ברכב. אם מישהו חושב שיש חובה הלכתית להתיעץ בחכם (ונדמה לי שלא עלתה כאן דעה כזו), מה המקור להגביל חובה זו להחלטות "גדולות". אם המתיעצים עושים זאת משום שהם מעריכים את כושר קבלת ההחלטות של החכם, למה לא לנצל את ההזדמנות גם לשאלות קטנות (אם לא משום שחסים על זמנו של החכם, אבל לא נראה לי שזו הסיבה).

דומני שהרעיון ברור מכמה סיבות -
ההתייעצות עם החכם - להשקפה זו - איננה רק בגלל כושר שיפוטו אלא מכישורי הנהגתו ורעייתו את הצאן האובדות בית ישראל, ומכלל זה לדאוג להם בעת צרה וחולי בסעד ועצה ותושיה, המאמין לעצתו יאמין והממאן ימאן אבל בודאי זה בכלל מנהיגותו הציבורית להחיות רוח שפלים ולרפא לב נדכאים, מכונת כביסה איננה בכלל זה [לפחות כדרישה על הציבור, ויש לציין למעשה עם החזו"א והזקנים בעלי חנות המחטים].
ובכלל ההתייעצות בנושאי מחלה איננה רק ביחס לשיקול הדעת הרפואי אלא לחישובי תועלת מול רווח סיכויים ואופטימיות וכו' מאי דלא שייך במכונת כביסה.
האם לא תודה כי גם עם סבא זקן ראש השבט אשר כל צאצאיו עוטרים אותו עטרה לראשם נהוג להתייעץ רק בייחס לשאלות כבדות משקל של חיים ומות ולא ביחס למכונת הכביסה?

עם סבא זקן, או עם כל אדם אחר, מתיעצים כאשר יש לו מה לתרום לדיון לדעת המתיעץ. מי שמתיעץ עם החכם רק לענין ההכרעות הערכיות, באמת אין טעם שיעשה כן כאשר השאלה היא מקצועית גרידא (בין אם זו שאלה רפואית ובין אם מדובר במכונת כביסה). אבל אותם השואלים לעצת החכם גם בשאלות שהן במהותן שאלות מקצועיות מחוץ לתחום התמחותו, מתוך שסומכים על הסייעתא דשמיא שיש לו וכדומה, עליהם יש לשאול מה בין רפואה למכונאות רכב?

[המעיין]

כיוון שלא ידועה לנו על תופעה דומה להרב אלימלך פישר ודומיו בתחום מכונאות הרכב, צריך להניח שרובא דאינשי רואים חילוק גדול בין חשיבות ההתייעצות בענייני רפואה לענייני מכונאות רכב ודלא כסברתך.

[צעיר_התלמידים]

עם סבא זקן, או עם כל אדם אחר, מתיעצים כאשר יש לו מה לתרום לדיון לדעת המתיעץ. מי שמתיעץ עם החכם רק לענין ההכרעות הערכיות, באמת אין טעם שיעשה כן כאשר השאלה היא מקצועית גרידא (בין אם זו שאלה רפואית ובין אם מדובר במכונת כביסה). אבל אותם השואלים לעצת החכם גם בשאלות שהן במהותן שאלות מקצועיות מחוץ לתחום התמחותו, מתוך שסומכים על הסייעתא דשמיא שיש לו וכדומה, עליהם יש לשאול מה בין רפואה למכונאות רכב?

הנך יורד להגדרה המשפטית הקשוחה של התועלת בנטילת עצה וסעד משען ומגן מחכם בחכמת התורה, ומתוך כך קשה לך לחלק, אבל גם בשביל ההסתכלות הרציונלית המכחישה סייעתא דשמיא כזו, לכן הבאתי דוגמה מהזקן ראש השבט אשר כל חכמתו יכולה גם להיות מדומה, אלא שזקנתו גורמת את ההרגש המביא את צאצאיו להתייעץ איתו, ברור שהתורה מחכימת פתי וברור גם כי אף אם חכם עדיף מנביא אבל איננו נביא לקלוע אל השערה ולא להחטיא, אבל אין החכם גרוע מכל בעל סמכות שההמון נתלים בו. ושוב אני חוזר המאמין יאמין והממאן ימאן אבל מכונת כביסה מה ענינה לכאן?

[מחולת המחנים]

ראיתי כתוב בשם רבי ירוחם לעוואוויץ ממיר שאמר: "בעסער זיך א דורך רעדן מיט א שוסטער אין גאס ווי איידער טאן אליין", [=עדיף להתייעץ עם סנדלר מהרחוב מאשר לפעול לבד].

[נוה הלבנון]

מצאתי בכת"י ישן:
'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך' שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. (שמות רבה פ"ג)

[יאיר]

דעת תורה בעניין שאינו הלכה

כעת עובד

[ישא ברכה]

מצאתי בכת"י ישן:
'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך' שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. (שמות רבה פ"ג)

פשוטו של מקרא מדבר על סיפור ההיסטוריה של עמ"י, זכר ימות עולם וכו' וע"ז שאל אביך ויגדך וכו'. וכ"פ הפשטנים.
אמנם חז"ל דרשו שהמקר מדבר על הנביאים ועל החכמים, וכ"פ רש"י ע"פ מדרש תנאים.

אמנם בתלמוד נחלקו אם יש לדרוש מהפסוק כח החכמים, עי' שבת כג., והראשונים פסקו לא כהסבור שהפסוק מלמד הלכה, מלבד הרמב"ן בסה"מ שפסק שיש לדרוש הפסוק אבל ג"כ סייג שמדובר לענינים מסוימים.

לגבי כל הנויטל עצה וכו', המקור הוא במדרש בשמות, (אגב, שם כל הציטוטים הבומבסטים על גדו"י), והמדרש מציין כמקור את הפסוק שאל אביך וכו',
ולכאו' זהו הנידון שהבבלי דן עליו, והלכה כבתלמוד.

אמנם בלא"ה יל"ע לגבי איזה נידונים מדובר שם. ויתכן מאמוד שאי"ז על העבודת ה' האישית של כל אדם אלא על ענינים כללים. ואמנם פשטות הלשון משמע שבכל ענין.

להלכה - הראשונים נחלקו אם אפ' להוציא הלכות המדרש, ורובן נוטים שא"א. ובכ"א העיקר כהבבלי. וכהנ"ל.
והגר"א במשלי כתב בזה דברים ברורים, שהיום בלב כ"א יש רוה"ק לענינים אלו. (רוה"ק היא תחושת קירבת ה' והתעלות המסורים ללב).

[נוה הלבנון]

אמנם בלא"ה יל"ע לגבי איזה נידונים מדובר שם. ויתכן מאמוד שאי"ז על העבודת ה' האישית של כל אדם אלא על ענינים כללים. ואמנם פשטות הלשון משמע שבכל ענין.

מי דיבר דווקא על עבודת השם? (ובעבודת השם, יש נידון עם מי צריך להתייעץ - מי שמרגיש שיש לו צורך בהתייעצות?)

להלכה - הראשונים נחלקו אם אפ' להוציא הלכות המדרש, ורובן נוטים שא"א.

מי דיבר על הלכה? הנושא הוא הדימוי הגאוני לקרבורטור של רכב.

[געצל]

דברי הרב בעל התניא שהביא מה שנכון מדברים על עצה וישועה בעניני גשמיות, אבל ברור שגם לדעתו ראוי לשאול את החכם בעניני עבודת ה' הגם שהם משתנים מאדם לאדם לפי מה שהוא, שהרי זה ממהותו של רבי וחסיד וכל כתביו מלאים מזה.

וכן משמע להדיא מלשונו "כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה וי"ש אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם וכו'."

[געצל]

שו"ת דברי חיים עיין בסוף התשובה http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=491[url][/url]

[ברזילי]

כיוון שלא ידועה לנו על תופעה דומה להרב אלימלך פישר ודומיו בתחום מכונאות הרכב, צריך להניח שרובא דאינשי רואים חילוק גדול בין חשיבות ההתייעצות בענייני רפואה לענייני מכונאות רכב ודלא כסברתך.

ההבדל בחשיבות הנושאים אינו צריך ראיה מפירר\פישר, והזכרתי אותו בראשית דברי. אין בכך תשובה לשאלה מדוע לא להתיעץ גם על נושא פחות חשוב (מלבד מה שהצעתי, שחסים על זמנו של החכם, ולא נראה לי שזה הטעם). כידוע חיי האדם מזמנים הרבה התלבטויות, וגם אם לא כולן ברמת החשיבות של חיים ומוות, עדיין הן חשובות למתלבט.

עם סבא זקן, או עם כל אדם אחר, מתיעצים כאשר יש לו מה לתרום לדיון לדעת המתיעץ. מי שמתיעץ עם החכם רק לענין ההכרעות הערכיות, באמת אין טעם שיעשה כן כאשר השאלה היא מקצועית גרידא (בין אם זו שאלה רפואית ובין אם מדובר במכונת כביסה). אבל אותם השואלים לעצת החכם גם בשאלות שהן במהותן שאלות מקצועיות מחוץ לתחום התמחותו, מתוך שסומכים על הסייעתא דשמיא שיש לו וכדומה, עליהם יש לשאול מה בין רפואה למכונאות רכב?

הנך יורד להגדרה המשפטית הקשוחה של התועלת בנטילת עצה וסעד משען ומגן מחכם בחכמת התורה, ומתוך כך קשה לך לחלק, אבל גם בשביל ההסתכלות הרציונלית המכחישה סייעתא דשמיא כזו, לכן הבאתי דוגמה מהזקן ראש השבט אשר כל חכמתו יכולה גם להיות מדומה, אלא שזקנתו גורמת את ההרגש המביא את צאצאיו להתייעץ איתו, ברור שהתורה מחכימת פתי וברור גם כי אף אם חכם עדיף מנביא אבל איננו נביא לקלוע אל השערה ולא להחטיא, אבל אין החכם גרוע מכל בעל סמכות שההמון נתלים בו. ושוב אני חוזר המאמין יאמין והממאן ימאן אבל מכונת כביסה מה ענינה לכאן?

לא הבנתי מה ענין הגדרה משפטית לכאן, וכ"ש שלא ראיתי היכן הכחשתי או אישרתי את התועלת שבהתיעצות. סוף דבר, אינני מבין מה רצונך לומר - האם אתה רואה את הנושא כהתיעצות עם "זקן ראש השבט אשר כל חכמתו יכולה גם להיות מדומה, אלא שזקנתו גורמת את ההרגש המביא את צאצאיו להתייעץ איתו", ואז באמת אין מקום לשאלתי כי י"ל שכללי הטקס של אותו השבט מחייבים התיעצות רק על ענין מסויים, אבל השאלה כמובן גדולה הרבה יותר - מה הטעם בהרגש הזה, ומדוע להתיעץ עם מי שחכמתו מדומה, או שאתה סבור שמדובר בהתיעצות עם חכם העדיף מנביא או בעל-רוה"ק וכדומה (שאף אם נאמר שאיננו צודק בכל המקרים, יש תועלת לא-מדומה בהתיעצות עמו) ואז שוב אני שואל מדוע לא להתיעץ בחכם גם בשאלות קטנות - איה האתונות שאיבדתי, היכן השארתי את מפתחות הדירה שאינני מוצא, או איזו מכינת כביסה לרכוש.

מצאתי בכת"י ישן:
'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך' שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. (שמות רבה פ"ג)

לא הבנתי רמיזתך, לצערי. האם יש מקור בדברי המדרש לתחום תחומים בין נושאים שעליהם כדאי להתיעץ עם החכם (נאמר, רפואה) לאחרים שאינם כאלה (נאמר, מכונות כביסה)?

[נוה הלבנון]

מצאתי בכת"י ישן:
'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך' שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. (שמות רבה פ"ג)

לא הבנתי רמיזתך, לצערי. האם יש מקור בדברי המדרש לתחום תחומים בין נושאים שעליהם כדאי להתיעץ עם החכם (נאמר, רפואה) לאחרים שאינם כאלה (נאמר, מכונות כביסה)?

לא. אין שם חילוק.
כן יש שם מקור להתייעצות עם חכמי ישראל גם במילי דעלמא (ועיין שם בפירוש יפה תואר).
ההשוואה בין השאלה איזה מכונת כביסה לקנות לבין הכרעה בנידונים חשובים ומשמעותיים, היא יפה ללגלוג ציני, מעבר לכך כל הסבר מיותר לחלוטין.
אם יש מישהו שכ"כ חשוב בעיניו הנידונים של מכונות כביסה וקורבטורים, שבהחלט ילך לחכם גם על זה. (וכהמעשה דהחזו"א וזוג הזקנים שפתחו חנות סידקית..)

[ברזילי]

מצאתי בכת"י ישן:
'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך' שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. (שמות רבה פ"ג)

לא הבנתי רמיזתך, לצערי. האם יש מקור בדברי המדרש לתחום תחומים בין נושאים שעליהם כדאי להתיעץ עם החכם (נאמר, רפואה) לאחרים שאינם כאלה (נאמר, מכונות כביסה)?

לא. אין שם חילוק.
כן יש שם מקור להתייעצות עם חכמי ישראל גם במילי דעלמא (ועיין שם בפירוש יפה תואר).
ההשוואה בין השאלה איזה מכונת כביסה לקנות לבין הכרעה בנידונים חשובים ומשמעותיים, היא יפה ללגלוג ציני, מעבר לכך כל הסבר מיותר לחלוטין.
אם יש מישהו שכ"כ חשוב בעיניו הנידונים של מכונות כביסה וקורבטורים, שבהחלט ילך לחכם גם על זה. (וכהמעשה דהחזו"א וזוג הזקנים שפתחו חנות סידקית..)

בשבילי ההסבר לא מיותר, לצערי, ועדיין אינני מבין מדוע לא להתיעץ גם בנושאים שאינם הרי גורל.

[אוצר החכמה]

לכאורה מה בעצם אתה רוצה? אם יש לי שכן שמבין בעסקים, אם ארצה להשקיע השקעה גדולה שאפשר להרויח או להפסיד בה הרבה אתייעץ איתו אבל לא אשגע לו את השכל על כל פעולה אני עושה גם אם אפסיד בה סכום קטן.
אם יש לי שכן מבין ברפואה דוגמת הרב פירר לא אדפוק אצלו לשאול לאיזה רופא ללכת על כל הצטננות.
אם כך למה כאן אתה בעצם שואל.

עולה בדעתי שבעצם העניין הוא שיש לך תשובה אחרת. התשובה שלך היא שאם ישאלו את הרב על מכונות כביסה הוא יגיד מה אני מבין במכונות כביסה לא פירקתי אותם אף פעם ואני לא איש טכני בכלל, ואז אתה שואל אם זו התשובה שלו למכונות כביסה למה הוא לא עונה את אותה תשובה על רפואה הרי אף פעם לא היה רופא?
האם זה העניין?

[ברזילי]

כמו שכתבתי לעיל, אינני חושב שהרצון שלא להטריד על כל ענין קטן (שהוא מובן מצד עצמו) מסביר את התופעה שציינתי - יש מספיק ענינים חשובים מצד אחד, ומספיק אנשים שאינם חסים על זמנו של הזולת מצד שני. אני אכן מכוון לזה שיש תחושה אצל הרבה אנשים שזה "לא מתאים" לשאול על ענין טכני כמו מכונת כביסה או מנוע רכב, או על ענין מקצועי כמו באג בתוכנה שפלוני מפתח, אבל "כן מתאים" לשאול על שידוך או טיפול רפואי, אבל אינני יודע להגדיר מה הסיבה לתחושה הזו.

[אוצר החכמה]

א. אני חושב שהעניין לא להטריד הוא מרכזי, הן כלפי הרב והן כלפי שמייא (כי ההנחה שלהם היא שיש כאן איזה סייעתא דשמיא מיוחדת לרב וזה סוג של הטרחה) אנשים גם לא עושים תפילה מיוחדת על כל עניין.

ב. להערכתי מדובר במשהו הגיוני. ההנחה היא שיש כאן שני מרכיבים של חכמה וסייעתא דשמייא. אבל כמובן שיש עוד תנאי והוא שהחכם ייתן דעתו לעניין. לכן אנשים מרגישים שיש שני מצבים. מצב שבו הרב אינו מתמצא בכלל בנושא אבל כאשר מפרטים בפניו את כל הצדדים הוא בחכמתו וסייעתא דשמייא שיש לו יוכל לברר את העניין ולתת עצה טובה. או שמדובר בתחום שלרב יש סוג של ידע בנושא, ולכן יש ת"ח שמפורסמים כעונים בענייני רפואה ויש שלא.

הצירוף של שני הדברים יוצר את המצב הקיים לדעתם של הנוהגים כך.

אם כי לעצם העניין אף פעם לא הבנתי את ההגיון של האנשים שהלכו לשאול את הרב שך אם לקנות דירה בקומה מסויימת או לעשות עסק פלוני (והדבר היה מצוי, על מכונות כביסה איני יודע) אע"פ שאין זה תחום מומחיותו, אבל כשהרב שך נתן עצות איך צריך ללמוד שזה הדבר שעסק והצליח בו כל ימיו שם דעתו לא עניינה אותם בכלל.

[ברזילי]

אם מדובר על ת"ח שצבר נסיון בתחום ספציפי, זה נושא אחר לגמרי. שאלתי היתה על המצב הראשון שתארת - בו פונים מתוך הנחה שהרב אינו מתמצא בכלל בנושא מבחינה מקצועית, אבל כאשר מפרטים בפניו את כל הצדדים הוא בחכמתו וסייעתא דשמייא שיש לו יוכל לברר את העניין ולתת עצה טובה, ואז שוב יש לשאול למה תחומים מסויימים מקובל שאין מה לשאול (גם כשמדובר בנושא משמעותי מאד עבור השואל, ולא חסרות דוגמאות).

אגב הרב שך - מעשה שהיה, ביודעי ומכירי. אדם פנה לרב שך כדי לשאול אותו אם להשקיע בבורסה. הרב שך אמר לו ללכת ולשאול את פלוני, תושב בני ברק שהיה ידוע כמעורה בשוק ההון. אלא שהרב שך ציין רק את שם המשפחה, ואותו השואל (שלא הבין דבר במניות ובהשקעות) לא ידע לקשר את השם לאדם הנכון, והלך ושאל את אביו של אותו אחד, יהודי מבוגר שאמנם גם הוא עסק במסחר, אבל היה שלא היה לו מושג לא במניות ולא בשום דבר קרוב. כמובן, הנשאל לא ידע מה רוצים ממנו וניסה להשתמט, אבל השואל היה ספוג באמונת חכמים, הפציר והפציר ולא הניח לו עד שיתן תשובה. בסופו של ענין, אמר אותו היהודי המבוגר משהו בסגנון "תראה, אני לא מבין בזה כלום, אבל מה אתה צריך לשים את הכסף שלך במקום שאתה לא יודע לאיפה הוא הולך. כולם שם גנבים". השואל קבל תשובה, וכמה ימים לאחר מכן נפלה הבורסה בקול תרועה רמה (מפולת המניות של 1987)...

[מה שנכון נכון]

אם כי לעצם העניין אף פעם לא הבנתי את ההגיון של האנשים שהלכו לשאול את הרב שך אם לקנות דירה בקומה מסויימת או לעשות עסק פלוני (והדבר היה מצוי, על מכונות כביסה איני יודע) אע"פ שאין זה תחום מומחיותו, אבל כשהרב שך נתן עצות איך צריך ללמוד שזה הדבר שעסק והצליח בו כל ימיו שם דעתו לא עניינה אותם בכלל.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=139

[אוצר החכמה]

האדמו"ר מויזניץ מדבר שם על חינוך וזה שלא מתייעצים איתו, ובעניין זה שמעתי פעם בשם האדמו"ר מויז'ניץ, איני יודע אם מדובר באותו אחד, שבא אליו אחד החסידים והאדמו"ר שאל אותו אם הוא קובע עתים לתורה, ענה לו אני איני קובע אבל אני מחנך את בני שיעסקו בתורה, השיב לו האדמו"ר, בדרך כזאת תצליח לחנך בנים שגם הם לא ילמדו ורק יחנכו את ילדיהם לקבוע עתים לתורה.

[נוה הלבנון]

אם מדובר על ת"ח שצבר נסיון בתחום ספציפי, זה נושא אחר לגמרי. שאלתי היתה על המצב הראשון שתארת - בו פונים מתוך הנחה שהרב אינו מתמצא בכלל בנושא מבחינה מקצועית, אבל כאשר מפרטים בפניו את כל הצדדים הוא בחכמתו וסייעתא דשמייא שיש לו יוכל לברר את העניין ולתת עצה טובה, ואז שוב יש לשאול למה תחומים מסויימים מקובל שאין מה לשאול (גם כשמדובר בנושא משמעותי מאד עבור השואל, ולא חסרות דוגמאות).

אגב הרב שך - מעשה שהיה, ביודעי ומכירי. אדם פנה לרב שך כדי לשאול אותו אם להשקיע בבורסה. הרב שך אמר לו ללכת ולשאול את פלוני, תושב בני ברק שהיה ידוע כמעורה בשוק ההון. אלא שהרב שך ציין רק את שם המשפחה, ואותו השואל (שלא הבין דבר במניות ובהשקעות) לא ידע לקשר את השם לאדם הנכון, והלך ושאל את אביו של אותו אחד, יהודי מבוגר שאמנם גם הוא עסק במסחר, אבל היה שלא היה לו מושג לא במניות ולא בשום דבר קרוב. כמובן, הנשאל לא ידע מה רוצים ממנו וניסה להשתמט, אבל השואל היה ספוג באמונת חכמים, הפציר והפציר ולא הניח לו עד שיתן תשובה. בסופו של ענין, אמר אותו היהודי המבוגר משהו בסגנון "תראה, אני לא מבין בזה כלום, אבל מה אתה צריך לשים את הכסף שלך במקום שאתה לא יודע לאיפה הוא הולך. כולם שם גנבים". השואל קבל תשובה, וכמה ימים לאחר מכן נפלה הבורסה בקול תרועה רמה (מפולת המניות של 1987)...

אתה מידי חכם בשביל שמישהו פה באמת ישתכנע שאתה טיפש.

בן אדם נורמלי שצריך מקרר הולך לחנות וקונה מה שהכי נראה לו.
בן אדם נורמלי שקונה דירה מתייעץ עם אבא שלו ועם הדוד ועם החברותא.
יש כאן שאלה למה על דירה הוא הולך לרב ועל מקרר לא?

יכול להיות שיש עוד דברים שנורמלי להתייעץ עליהם ובן אדם לא עושה את זה -מסיבות צדדיות כגון בושה ועוד.
דבר שדורש עצה מתייעצים עם הרב קורבטור לא דורש עצה.

[ברזילי]

חכם אני לא, אבל נסיון חיים מסויים יש לי. לעיתים קרובות אדם נתקל בבעיות והכרעות משמעותיות (במובן שהרבה מאד זמן, טירחה ו\או כסף עומדים על הפרק) בהרבה מאד נושאים מחוץ לעניני דירות, שידוכים ורפואה. בכל אלה, אדם "נורמלי" כלשונך, היה שמח מאד להתיעץ עם כל מי שיכול לעזור (ואכן עושה זאת, כשיש לפניו יועץ המבין בנושא הרלבנטי).

קרבורטור הוא רק דוגמא כמובן, אבל להרבה אנשים השאלה אם לתקן רכב או למכור אותו היא שאלה משמעותית (במונחי כסף וזמן שעלולים להפסיד), והם אכן מתיעצים עם מכונאי רכב, משפחה וידידים וכדומה במידת האפשר, אבל לא יעלו על הדעת לשאול את הרב. אם קרבורטור מפריע לך, נחליף את השאלה במי שיש לו באג מציק בתוכנה שהוא מפתח, והוא מתיגע חודשים ארוכים לפתור את הבעיה, מנסה להתיעץ עם כל קולגה שהוא פוגש, אך לא יעלה על דעתו ללכת להתיעץ בשאלה המקצועית עם הרב. מדוע?

[נוה הלבנון]

חכם אני לא, אבל נסיון חיים מסויים יש לי. לעיתים קרובות אדם נתקל בבעיות והכרעות משמעותיות (במובן שהרבה מאד זמן, טירחה ו\או כסף עומדים על הפרק) בהרבה מאד נושאים מחוץ לעניני דירות, שידוכים ורפואה. בכל אלה, אדם "נורמלי" כלשונך, היה שמח מאד להתיעץ עם כל מי שיכול לעזור (ואכן עושה זאת, כשיש לפניו יועץ המבין בנושא הרלבנטי).

קרבורטור הוא רק דוגמא כמובן, אבל להרבה אנשים השאלה אם לתקן רכב או למכור אותו היא שאלה משמעותית (במונחי כסף וזמן שעלולים להפסיד), והם אכן מתיעצים עם מכונאי רכב, משפחה וידידים וכדומה במידת האפשר, אבל לא יעלו על הדעת לשאול את הרב. אם קרבורטור מפריע לך, נחליף את השאלה במי שיש לו באג מציק בתוכנה שהוא מפתח, והוא מתיגע חודשים ארוכים לפתור את הבעיה, מנסה להתיעץ עם כל קולגה שהוא פוגש, אך לא יעלה על דעתו ללכת להתיעץ בשאלה המקצועית עם הרב. מדוע?

אני רואה שהגענו לנקודה.
אני אכן לא רואה סיבה שלא להתייעץ עם רב על נושא של תיקון או מכירת רכב בסיטואציה שתיארת.
אמנם יתכן וזה פחות מצוי,
א. כי אכן פחות מצוי ששאלות מסוג זה הם בעלות משמעות רחבה. ב. גם אם לגבי האדם יש שאלה בעלת משמעות, פעמים והוא מרגיש שאצל סביבתו זה שאלה שולית, משכך הוא מרגיש לא בנוח להטריח או שהוא חש חוסר נוחות להראות ששאלות שוליות -כביכול- תופסות אצלו משמעות.

הנושא של באג בתוכנה קצת סוטה מהעיקר.
שאלה של באג בתוכנה זה שאלה של ידע. ע"פ הנורמלי אנשים לא שואלים רב שאלות של ידע.
אנשים יש להם מספר דרכים/אפשרויות ע"פ הנתונים/הידע שיש להם והם צריכים להכריע, במקום להכריע בינם לבין עצמם הרי שהם עושים זאת ע"י/בעזרת רב.

[פולסברג]

האדמו"ר מויזניץ מדבר שם על חינוך וזה שלא מתייעצים איתו, ובעניין זה שמעתי פעם בשם האדמו"ר מויז'ניץ, איני יודע אם מדובר באותו אחד, שבא אליו אחד החסידים והאדמו"ר שאל אותו אם הוא קובע עתים לתורה, ענה לו אני איני קובע אבל אני מחנך את בני שיעסקו בתורה, השיב לו האדמו"ר, בדרך כזאת תצליח לחנך בנים שגם הם לא ילמדו ורק יחנכו את ילדיהם לקבוע עתים לתורה.

ווארט ישן נושן שהורק מגדול פלוני לאדמו''ר אלמוני.

אך מה לעשות שאינו נכון במציאות, ומעשים בכל יום שרואים בעה''ב שלא קראו ולא שנו [וגם לא שרים זמירות] ויוצאי חלציהם גדלו וגם עשו פרי, ומקבלים מלוא חפניים נחת