פורום אוצר החכמה

ומה שכתב לי אדוני ששגגתי באיזו מלות בדקדוק כאשר העלה מר על ספר, אומר אינני מכת המדברים בעלי הלשון כי כבד פה ולשון אנכי, כי אנכי נזהר בענין המכוון ולא במלות שאינו מעלה ולא מוריד לענין דינא. ואני מודה ששותא דמר לא ידענא. אך אומר שזהו דקדוק עניות ושרי לי מרי. כי ידוע לכל מבין שכזה יקרה לכל גדול בישראל כאשר מחשבתו משוטטת באיזה ענין, שיפול טעות בדבריו, כ"ש שלא יוכל ליזהר בחסרות ויתירות כאשר העלה מר שכתבתי משולם מלא, כי אין זה ספר תורה ליפסל בזה. ואף כי לפעמים דברתי בדרך נכח ונסתר, בכוונה עשיתי זאת כי הוא נמצא במטבע הברכות ובמקראות והוא דרך כבוד בנגלה ונסתר. ומכל מקום איני מתפאר במה שאין בי כי מימי לא למדתי חכמת הדקדוק, אך באלו הדברים המבוארים לא נפל טעות מחמת מיעוט ידיעתי רק מחמת הנחוץ. ויש דברים שכוונתי בהן לכתבן מלא כמלת אדוני להבדיל בין קדש לקדש, וכן כל כיוצא בזה. וראה מה שכתב בעל העקידה סוף זאת הברכה על הרלב"ג שטעה להביא מקרא מפרשה שאינו שם וכל זה גרם לו הנחוץ. כ"ש שכזה יקרני ג"כ בעבור הנחוץ ומהירות הענין כי אין לי סופר מהיר להעתיק לשוני וכו' עכ"ל.

שטייגעניסט כתב:עיין גמ' עירובין ר"פ כיצד בעברין אודות בני גליל דלא דייקא לישנא.

אלי כהן כתב:לפותח האשכול:
האם אתה שואל מבחינה הלכתית, או מבחינה מעשית?

מבחינה הלכתית, בקיאות בלה"ק היא מאותם דברים שעליהם נאמר "פרפראות לחוכמה" - כדוגמת בקיאות בתקופות ובגימטריאות, וממילא - לשאול (כמוך) האם יתכן ת"ח גדול שאינו מספיק בקי בכללי לה"ק - זה כמו לשאול האם יתכן ת"ח גדול שאינו מספיק בקי בכללי עיבור החודש; והנה, עינינו הרואות שרוב תלמידי החכמים (כולל רוב הגדולים שבהם) אינם בקיאים כלל - אפילו בכללים בסיסיים של תקופות ועיבור החודש (כגון כלל גו"ח אדז"ט וכדומה) - משמע שהדבר יתכן, וזה מוכיח כי לפחות מבחינה תיאורטית, גם יתכן ת"ח שאינו מבין מילה אחת בלה"ק, אלא הוא קורא ק"ש בלעז ומתפלל בלע"ז - וכנודע שלפי ההלכה יוצאין י"ח בקריאת שמע בלע"ז ובתפילה בלע"ז, והוא גם קורא רק בספר תורה הכתוב יוונית - וכנודע שלפי ההלכה ספר התורה הכתוב יוונית כשר (ודווקא יוונית כשר אבל לא שאר לעז), והוא לומד תורה רק מספרי קודש (כגון ש"ס ורמב"ם וש"ע וראשונים ואחרונים) שתורגמו לו ללעז, וכל כיוצא בזה.

זה מבחינה הלכתית תיאורטית. אבל מבחינה מעשית, נראה שבימינו בלתי אפשרי שת"ח לא יבין אפילו מילה אחת בלה"ק (מייד אגיע למי שמבין אבל אינו שלם בחוכמת לה"ק). לא שההלכה מונעת את זה, אלא המציאות. כמו שההלכה לא מונעת שיהיה בימינו ת"ח שמעולם לא נתקל בש"ס וילנא של דפוס האלמנה והאחים ראם, אלא למד רק בש"ס דפוס ונציה וכדומה. מעשית, זה כל כך לא סביר - עד שאפשר לומר, שהסיכוי להיתקל בת"ח כזה - שאינו מבין אפילו מילה אחת בלה"ק - או שמעולם לא נתקל בש"ס וילנא של האלמנה והאחים ראם, הוא כמו הסיכוי להיתקל באדם שזכה חמש פעמים רצופות בלוטו: לא שההלכה מונעת את זה, אלא המציאות כמעט "מחניקה" את האפשרות הזאת. מאידך, אם הוא בקי רק בחלק מכללי מלה"ק אבל לא בכולם, אז כמובן זה כבר יותר אפשרי מבחינה מציאותית, אבל ברור שככל שמידת בקיאותו בכללי לה"ק תהיה קטנה יותר, ככה זה יותר יפגע בסיכוייו להיחשב בעיני הציבור כת"ח גדול ושלם. בדיוק כמו לגבי בקיאותו בעניינים שעליהם נאמר "פרפראות לחוכמה".

מה שנכון נכון כתב:http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50219&st=&pgnum=58

פלתי כתב:מבחינה הלכתית, אני שואל, האם ידיעת לשון הקודש בפני עצמה אינה חלק מהתורה שבעל פה?

פלתי כתב:מבחינה מעשית אני לא בטוח שידיעת הלשון הוא כמו פרפראות לחכמה. וכי איך אפשר לדקדק בלשון הראשונים ובלשונות חז"ל ללא ידיעת לשון הקודש. והרי סוגיות שלמות עוסקות בדקדוקי לשון. וידוע שכל אות בפירש"י על החומש וגם בש"ס נכתבה בדקדוק ואין בו שום אות מיותרת. וכי איך אפשר לדקדק בכל אלו בלא ידיעת לשון הקודש.

אלי כהן כתב:ולטעמיך, האם ת"ח חייב לדעת לשון ארמי? דלטעמיך, איך אפשר לדקדק בלשון הגמרא - בלא ידיעת לשון ארמי? וכנודע, שלעיתים הלכות שלמות תלויות כחוט השערה על דקדוק של תיבה אחת שבגמרא. אלא מאי אית לך למימר, דאה"נ מבחינה מעשית לא יתכן ת"ח גדול שלא יהיה בקי בלשון ארמי - אע"פ שאינו חיוב הלכתי, השתא דאתית להכי - אימא דה"נ לגבי ידיעת לה"ק.

פלתי כתב:

אלי כהן כתב:ולטעמיך, האם ת"ח חייב לדעת לשון ארמי? דלטעמיך, איך אפשר לדקדק בלשון הגמרא - בלא ידיעת לשון ארמי? וכנודע, שלעיתים הלכות שלמות תלויות כחוט השערה על דקדוק של תיבה אחת שבגמרא. אלא מאי אית לך למימר, דאה"נ מבחינה מעשית לא יתכן ת"ח גדול שלא יהיה בקי בלשון ארמי - אע"פ שאינו חיוב הלכתי, השתא דאתית להכי - אימא דה"נ לגבי ידיעת לה"ק.

לא הבנתי מאי לטעמיך איכא. הרי זה בדיוק מה שאני טענתי שא"א מבחינה מעשית להיות ת"ח ללא ידיעת לה"ק, ואין הכי נמי, גם בלשון ארמי עכ"פ את המילים המשמשות בתושבע"פ, חייב להבין.

פלתי כתב:לא הבנתי כך מדבריך.

אלי כהן כתב: ככה זה יותר יפגע בסיכוייו להיחשב בעיני הציבור כת"ח גדול ושלם.

זיסע יונגאלע כתב:

אלי כהן כתב: ככה זה יותר יפגע בסיכוייו להיחשב בעיני הציבור כת"ח גדול ושלם.

ואם כותרת האשכול היא: האם אפשר להיות ת"ח גדול וכו',
אני מכיר כמה ת"ח גדולים שהדבר האחרון שמעניין אותם זה להיחשב בעיניי הציבור...
(כמובן כפוף ל:"האדם יראה לעיניים וכו'")

אלי כהן כתב:אני כתבתי "בעיני הציבור", כי הושפעתי מאומרם ז"ל: "אם דומה הרב למלאך ד', יבקשו תורה מפיהו", אלמא - באיך שהוא נדמה בעיני הציבור - תליא מילתא. ומיהו אה"נ גדר ת"ח אינו בהכרח תלוי בבקשת תורה מפיהו, וא"כ סמי - מתוך דבריי הקודמים - תיבות "בעיני הציבור".

אנא עבדא כתב:בחו"ל (באמריקה ובאירופה, בעיקר בחוגים החסידיים) תמצא הרבה תלמידי חכמים גדולים ומופלגים שהם עמי-ארצים בלשון הקודש...

בני ברקי כתב:מענין לענין באותו ענין
הרי בודאי הגר"ש שקופ זצ"ל לא היה בקי בשפת העברית וקרוב לודאי שלא יכל למסור שיעור בעברית ולא לדבר איתו בלימוד בעברית
אם כן אך יכל לכתוב את השערי יושר בשפה כזאת יפה ואיך יכל להבין את כל הראשונים ולדייק בדבריהם?
הגרש"ש זה רק דוגמא והכוונה לכל הראשי ישיבות מהדור הקודם כולל הגרא"מ שך שכתב את האבי עזרי בשפה עשירה ולא יכל לדבר חצי מילה בעברית

בני ברקי כתב:קשה לי מאד להאמין שראשי הישיבות מהדור האחרון יכלו למסור שיעור בלה"ק,הרי תלמידיהם לא יכלו למסור שיעור בלה"ק (הרב שך,ר' שמואל, ר' נחום וכו) ק"ו שדור קודם הקצות,הרעק"א,הנוב"י לא הבינו חצי מילה בעברית ובכל אופן כתבו ספרים בשפה עשירה. תימה...

פלתי כתב:(ולא נעלמה ממני תשובת הרמ"א (סי' ו'), אשר המהרש"ל העיר לו על טעיות בדקדוק (על שכתב "משולם" בכתיב מלא). וזה לשון הרמ"א:

ומה שכתב לי אדוני ששגגתי באיזו מלות בדקדוק כאשר העלה מר על ספר, אומר אינני מכת המדברים בעלי הלשון כי כבד פה ולשון אנכי, כי אנכי נזהר בענין המכוון ולא במלות שאינו מעלה ולא מוריד לענין דינא. ואני מודה ששותא דמר לא ידענא. אך אומר שזהו דקדוק עניות ושרי לי מרי. כי ידוע לכל מבין שכזה יקרה לכל גדול בישראל כאשר מחשבתו משוטטת באיזה ענין, שיפול טעות בדבריו, כ"ש שלא יוכל ליזהר בחסרות ויתירות כאשר העלה מר שכתבתי משולם מלא, כי אין זה ספר תורה ליפסל בזה. ואף כי לפעמים דברתי בדרך נכח ונסתר, בכוונה עשיתי זאת כי הוא נמצא במטבע הברכות ובמקראות והוא דרך כבוד בנגלה ונסתר. ומכל מקום איני מתפאר במה שאין בי כי מימי לא למדתי חכמת הדקדוק, אך באלו הדברים המבוארים לא נפל טעות מחמת מיעוט ידיעתי רק מחמת הנחוץ. ויש דברים שכוונתי בהן לכתבן מלא כמלת אדוני להבדיל בין קדש לקדש, וכן כל כיוצא בזה. וראה מה שכתב בעל העקידה סוף זאת הברכה על הרלב"ג שטעה להביא מקרא מפרשה שאינו שם וכל זה גרם לו הנחוץ. כ"ש שכזה יקרני ג"כ בעבור הנחוץ ומהירות הענין כי אין לי סופר מהיר להעתיק לשוני וכו' עכ"ל.

עיין עוד שם שמעיר למהרש"ל עצמו על כמה וכמה טעיות דקדוק שהיו במכתבו אליו.
ובכן אינני מתכוון לטעיות כגון אלו שהעיר המהרש"ל לרמ"א. כגון כתיב מלא במקום כתיב חסר, או כתיבת בלשון נסתר חלף כתיבה בלשון נוכח. שאלו לכל היותר המה טעויות דקות שקשה מאד לדקדק בהם בלשון דיבור ואף בכתיבת תשובות בהלכה. כי לשם כתיבה מדוייקת על פי כל כללי הדקדוק הדקים צריך להשקיע מחשבה יתירה ומאמץ רב. ובהחלט טעויות דקות כגון אלו, ראויות לתלמידי חכמים. ואף הרמ"א השיב שלא היה זה בטעות, אלא שעשה זאת בכוונה תחילה כדי להבדיל בין קודש לקודש, ושכן הוא לשון הברכות.
אלא כוונתי לשגיאות בסיסיות וגסות.

יעקובי כתב:היא גופה, תורה שבע"פ צריך לדעתה בעל פה כראוי, משא"כ תורה שבכתב א"צ לדעתה על פה, אדרבה דברים שבכתב אי אתה רשאי וכו'...

נתן כתב:מהיכי תיתי דלמידת לשון הקודש נחשב תורה שבעל פה

נתן כתב:ואיך יתכן שידיעת לה"ק מדין תורה שבעל פה יהי' יותר חמור מידיעת תורה שבכתב

נתן כתב:מבחינה הלכתית הרי רואים בגמ' דהאמוראים לא ידעו אפי' פסוקי תנ"ך ואיך יתכן שידיעת לה"ק מדין תורה שבעל פה יהי' יותר חמור מידיעת תורה שבכתב

מה שנכון נכון כתב:לפעמים אופן ההיכר במדת שטח אם הכונה לטפחים או לאמות תלוי רק בשם המספר אם הוא לשון זכר או נקבה.
וע"ע בשו"ע או"ח נה,יד ובאור ישראל מונסי קובץ י.

יעקובי כתב:עוד בענין לשון זכר ונקבה, לאידך גיסא, נמצא בחזקוני (ויקרא י"ח): "מצינו שלשון זכר נופל על לשון נקבה, כמו כי יהיה נערה בתולה, והיה העיר הקרובה" וכו'.

יעקובי כתב:לענין האמוראים שפעמים לא היו בקיאים בפסוקים, מסתמא הכונה היתה לתוס' ב"ב קי"ג ע"א ד"ה תרוייהו, יעו"ש.

...וכבר העירו התוספ' בב"ב (דף קי"ג) על זה וכתבו שלפעמים לא היו בקיאים בפסוקים ולענ"ד ח"ו לומר על אמורא שלא הי' בקי בעשרת הדברות אלא נ"ל...

...ובספר "ענף יוסף" שב"עין יעקב" הביא בשם הגר"א לבאר באופן אחר,

שהרי לא יתכן שלא ידע פסוק ערוך

, ועוד הקשה על תירוץ הגמרא, שלא נאמר: "פסקה טובה מישראל" כשנשתברו הלוחות הראשונות, ומפני מה חס על הטובה יותר מאשר על אריכות ימים, שהם כתובים שם, ואף על פי שנשתברו. ופירש הגר"א...

יעקובי כתב:היא גופה, תורה שבע"פ צריך לדעתה בעל פה כראוי, משא"כ תורה שבכתב א"צ לדעתה על פה, אדרבה דברים שבכתב אי אתה רשאי וכו'...

נתן כתב:מהיכי תיתי דלמידת לשון הקודש נחשב תורה שבעל פה דלמא הוי תורה שבכתב דהרי אותיות התורה הם

יתר10 כתב:

יעקובי כתב:היא גופה, תורה שבע"פ צריך לדעתה בעל פה כראוי, משא"כ תורה שבכתב א"צ לדעתה על פה, אדרבה דברים שבכתב אי אתה רשאי וכו'...

בספר ישראל ואורייתא (הרפנס) מביא בשם הגר"א להיפך.