פורום אוצר החכמה

נשאלתי- היוצא מהארץ לחו"ל בהיתר (כגון לדבר מצווה וכד') האם מותר לו להתעכב שם, או שחייב מיד בגמר המצווה לחזור לארץ? וכן האם מותר להקדים לצאת? [וראיתי שעמד בזה בשו"ת עטרת פז א,י אמנם לא מצאתי בכל ארכות דבריו את אשר בקשה נפשי, ואכמ"ל]

יש שמועות בע"פ על פסקים בזה לקולא, אך אני הקטן לא ראיתים בכתב

יש שמועה על הגר"ה זקס שכשיצא למסור שיעורים בירוחם ניצל את ההזדמנות לטייל בדרום.

ג"א שמעתי את זה. אבל זה קולא בתוך חומרא, היינו שאחר שהחמיר שלא לצאת מכיבוש עולי בבל ע"פ הגמרא בגיטין (ודלא כדעת הכפו"פ) הקיל בעניין זה. כמדומני שפעם לנו אמר דרך לימודו את הטענה הזאת גם על חו"ל ממש אבל בזה איני בטוח.

לשון הרמב"ם [מלכים ה ט] "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם. אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ" וראיתי באיזה חוברת שדייק ויחזור לארץ הוי דומה למש"כ בהלכ' ת"ת ויחזור לתלמודו, כלומר מיד.

אב בבינה כתב:לשון הרמב"ם [מלכים ה ט] "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם. אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ" וראיתי באיזה חוברת שדייק ויחזור לארץ הוי דומה למש"כ בהלכ' ת"ת ויחזור לתלמודו, כלומר מיד.

פשוט שאינו כן, והכוונה שאינו מתיר להשתקע שם גם באופנים אלו, מה שא"כ בחזק הרעב כמו שממשיך הרמב"ם.

ע"ע מה שהאריך בדבר יהושע ח"ב סימן עא [בעיקר בעמוד קפה].

בס"ד
לא ראיתי משדבר בזה שם, אלא לגבי יציאה להשתקע או ע"מ לחזור. אך לא שיצא בהיתר ורוצה לטייל.