הודעהעל ידי פעלעד » ב' יוני 29, 2015 10:40 pm
לכאו' כוונתו, שהעשירים הרגישו במיצו את חובתם בחינוך הילדים ע"י שנתנו מכספם למלמדים שיתעסקו בהם, ומכאן והילך הרגישו שלום עלי נפשי... משא"כ בני העניים לא היה לאב כסף עבור מלמדים, והיה מוכרח להתעסק כל הזמן בחינוך הבנים, והילדים נשמו אוירה תורנית, ונחקק בליבם גודל התשוקה והרצון שהיה אצל אביהם שהם יתגדלו כמו שצריך, ואוירה זו שנשמו על כל צעד ושעל יצאה מן הכח אל הפועל כאשר גדלו ונכנסו לשיבות וממילא מהם יצאה תורה.
ויסוד זה כבר כתוב בתנא דביה אליהו שהיה אבא שראה את ילדו הקטן מדבר בבית הכנסת ולא מיחה בסברו שהוא ילד קטן ואינו מבין, ולבסוף נענש, כיון שהיה צריך להראות זעזוע לבן אע"פ שהבן לא היה מבין כ"כ, מ"מ היה נחקק בליבו הזעזוע שראה אצל אביו בשעה שדיבר...
ולענין הלכה למעשה, הקב"ה העניק לדור דור את דורשיו, ואין למידין הלכות מהוראות שנאמרו פעם לפי המציאות של אותם זמנים, ובזמנינו שרוחות אחרות נושבות ברחובות, והדורות חלושים יותר, אין שום ספק לשום בר דעת שאם הבן צריך תמיכה ע"י מלמד פרטי האב חייב לעשות זאת, ואם לא יעשה עתיד ליתן ע"ז את הדין!
ואם הוא עדיין לא השתכנע, שילך לשאול את גדולי דורינו, ב"ה הדור שלנו לא יתום...