פורום אוצר החכמה

דורות ראשונים שלבם כאולם ומשנתם סדורה, ומשנת רבותיהם בידיהם, הכריעו ברוב ככל ההלכות בצורה ברורה, אולם דורות האחרונים [בעיקר בספרות השו"ת] הרבה סברות ומחלוקות לא הוכרעו לגמרי, ובהרבה מקומות הכריעו ע"י צירוף טעמים ושיטות.
וכמד' שמצינו בזה ב' שיטות:
א' הכרעה ע"פ כללי ס"ס, וכללים שונים איזה ספק נכלל בס"ס.
ב' הכרעה ע"פ מאזני השכל ונטיית הלב, כל ספק ומחלוקת נידון לעצמו, להיכן הדעת נוטה, מה לקרב ומה להרחיק אלו צדדים מצטרפים לידי הכרעה ברורה ואילו לא.

באופן כללי ניתן לומר שאחינו הספרדים נטו יותר לצד הראשון [והיב"ע פיתח ושכלל שיטה זו, עד כדי שכד' הביקורת (אולי) הגדולה ביותר על שיטתו ופסקיו, שייכת לתחום זה] וכמד' שאף מהרי"א דרך קצת בדרך זו.

אשמח לדעת אם נעשתה עבודה מקיפה ויסודית, לברר סוגיא זו, אשר הרבה גופי תורה תלויים בה.

גם זו לטובה כתב:א' הכרעה ע"פ כללי ס"ס, וכללים שונים איזה ספק נכלל בס"ס.
ב' הכרעה ע"פ מאזני השכל ונטיית הלב, כל ספק ומחלוקת נידון לעצמו, להיכן הדעת נוטה, מה לקרב ומה להרחיק אלו צדדים מצטרפים לידי הכרעה ברורה ואילו לא.
באופן כללי ניתן לומר שאחינו הספרדים נטו יותר לצד הראשון

זה רחוק מאד מלהיות מדויק אפילו בתור אמירה כללית. וגם ביחס לספרי הספרדים שבדורות האחרונים. [אולי אצל הרי"ח].

מה שכתב הרב גזל"ט ראיתי פעם במאמר של רשז"ה (ואף שמעתי ממנו בע"פ), והוא הביא לכך מספר מקורות
ויעויין בהקדמה הבא"ח לשו"ת רב פעלים

בברכה המשולשת כתב:מה שכתב הרב גזל"ט ראיתי פעם במאמר של רשז"ה (ואף שמעתי ממנו בע"פ), והוא הביא לכך מספר מקורות
ויעויין בהקדמה הבא"ח לשו"ת רב פעלים

הקדמת הר"פ אינה שייכת לענין, כי לא מדובר בה על פסיקת ההלכה ע"י עצם מציאת שיטת שונות ועשיית ס"ס, וכסגנון היבי"א, אלא על עיון ובדיקה בספרים נוספים ע"מ להנצל משגיאות, או להרחיב את הדעת, או למצוא חברים וסמוכים נוספים לסברא מסוימת, וכנתבאר שם בארוכה. ושכך דרך הספרדים בדורות המאוחרים זה ידוע ופשוט. [אם כי כנ"ל הרי"ח עצמו אכן נוטה הרבה פעמים לשמוש בעצם הדעות ע"מ ליצור ס"ס, אבל א"א להגדיר זאת בשו"א כדרך חכמי הספרדים].

חכמי הספרדים לא הכריעו רק על פי ס"ס. אלא על פי כללי הפסיקה, ובין היתר - התחשבות בדברי רוב האחרונים שהכריעו בנדון, במשקל טענותיהם, ובמעמדם - קיבלו עליהם הוראות השו"ע, חיד"א, ועוד.

בנוסף לכך יש לציין כי כמה מפוסקי הספרדים כתבו שגם בני עדות המזרח קבלו את פסקיו של הרמ"א, כשמרן השו"ע לא גילה את דעתו בהלכה זו, וזאת גם כנגד פוסקים רבים אחרים (כפי שקבלו עליהם את דעת השו"ע). ובשו"ת "יחוה דעת" (סוף חלק ה', כללי מרן השו"ע אות ו') להראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, הביא שכן כתב הגאון רבי יצחק בן וואליד בשו"ת "ויאמר יצחק" (חלק יו"ד סי' פ"ז), וכן כתב בספר "ויקרא אברהם" (בכלליו אות פ"ז דף ק"כ) בשם שו"ת "תקפו של יוסף" (ח"ב סי' נ"א), וכן כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו בשו"ת "משפטים ישרים" (ח"א סי' קצ"ח), וכן כתב בשו"ת "יורו משפטיך ליעקב" (סי' ק"ו), וכן כתב בשו"ת "הגם שאול" (ח"א סי' נ"ד), וכן דעת גדולי רבני תוניס, כמבואר בתשובה שבסוף ספר "יתר הבז", וכן כתב בספר "זכות אבות" (סי' י"ב), וכן כתב בשו"ת "ויען משה" (חושן משפט סי' ג'), וכן כתב בספר "משכנות הרועים" (מערכת א' אות צ"ז), וכן כתב בספר "ויאמר בועז" (בכללים שבראש הספר, כלל א'), וכן כתב הגאון רבי נתן בורגיל בעל "חוק נתן". וכן כתב הגאון רבי שלום משאש בשו"ת "תבואות שמש" (חושן משפט סי' נ"ב אות כ"א), בשם דודו הגאון רבי דוד משאש זצ"ל. וכן כתב הגאון רבי יעקב משה טולדנו, מח"ס שו"ת הים הגדול, בקובץ "רבי יוסף קארו" (עמ' קפ"ז), וכן כתב הגאון רבי דוד עובדיה (שם).

גם זו לטובה כתב:אשמח לדעת אם נעשתה עבודה מקיפה ויסודית, לברר סוגיא זו, אשר הרבה גופי תורה תלויים בה.

מצאת משהו?