שו"ת ב"ח (ישנות) סימן נג
ואעפ"י שה"ר זרחי' הלוי והרמב"ן והרשב"א התירוהו אנן בני אשכנזי דנהיגין לפסוק כהסמ"ג והמרדכי וכל הנמשכים אחריהם שהם בנויים ע"פ דברי התוספות שאנחנו מבני בניהם אין לנו לזוז מדבריהם ולהקל במקום שכבר נהגו לאיסור וכדמוכח מפשט לשון מהרי"ל ודלא כהרב מהרש"ל הנלפע"ד אמת וצדק כתבתי להחזיק המנהג הקדום לאסור החלב ביום ראשון בין שנחלבה בשבת שלפניו בין שנחלבה ביום ראשון גופה:
שו"ת ב"ח החדשות סימן יט
השתא נלענ"ד כיון דאנחנו מבני בניהם של רבותינו הצרפתים ומימיהם אנחנו שותים וכל מנהגינו בפרט בדיני מאכלות אסורות אחרי פסקיהם אנחנו מתנהגים הלכך יש לנו להחמיר באיסורא דאורייתא ותו דהסמ"ג שראו /שראה/ דברי כולם פסק בסתם דזאב יש לו דרוסה אפילו בגסה ולכך הרב משה איסרליש בהגהותיו פסק בסתם וכו' ותו נראה בעיני אפילו את"ל דדעת הרב בהגהותיו נמי אינו אלא להחמיר בלמעלה מזאב ולא בזאב עצמו מ"מ אנו אין לנו להקל כלל באיסורא דאורייתא בפלוגתא דרבוותא ולעשות מעשה כנגד רבותינו הצרפתים וכדפי' והכי נקטינין דאסור לאוכלם.
יעב"ץ באיגרת ביקורת
המיקל כדברי ר"ת אין מזניחין אותו שהרי ארצותינו אשכנז וצרפת וכו' כאתריה דר"ת, שקיבלו לפסוק הוראותיו.
שו"ת בית אפרים אורח חיים סימן כו
ואף בזה כבר הרימותי ידי והראתי פוסקים אלו כי הם הרבים ובראשם בה"ג ורש"י ותוספות והנמשכין אחריהם ואם כי הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א וה"ה והר"ן והריטב"א והריב"ש פליגי עלייהו הני נפישין וגם כי אנן בתר חכמי אשכנז וצרפת גרירן שאנו מבני בניהם ותלמידי תלמידיהם וכל מנהגינו על פיהם כאשר כתב הד"מ בהקדמתו ועל הרוב נוהגין כדבריהם במקום שהם חלוקים עם גדולי ספרד אף היכי דליכא רובא ומכ"ש בזה דרובא דאיתא קמן קיימי בשיטת רש"י כאשר הוצאתי במספר צבאם
שו"ת אבני נזר חלק אבן העזר סימן נו
, וגם אין לצדד משום שדיעה ראשונה במחבר אשת חמיו מותרת והיא עיקר בכל מקום והרמ"א לא הגיה, ליתא דמחבר לטעמי' דמורה בכל מקום כהרי"ף והרמב"ם, והרמ"א בוודאי לא כוון לפסוק כדעת המתירין, דאנן בתר התוס' והרא"ש והטור וסייעתם גרירין, ומהרי"ל שהי' רבן של כל בני אשכנז כתב פשיטא דנהיגין כר"ח כו' כמו שהביא החת"ס בשמו, ובאמת שממהרי"ל אין ראי' כל כך שהוא כתב שהאחרונים לא חלקו עליהם, וידוע שהוא לא ראה הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכן תלמידי התה"ד כידוע למי שבקי בספריהם, עכ"ז כיון דאנן גרירין בכל מקום אחר התוס' והרא"ש, בוודאי לא כוון הרמ"א לפסוק להיפוך, רק משום שהמחבר כתב דעת האוסרין ג"כ שתק הרמ"א, וכיוצא בזה כתב בתשו' בית אפרים בענין עידי חתימה בלא עדי מסירה, שהמחבר [סי' קל"ג] כתב דיעה ראשונה דעידי חתימה לבד מהני, וכתב הבית אפרים דאין זה ראי' לדידן דגרירין בתר התוס' והרא"ש, ורמ"א ששתק משום שהמחבר כתב דיעה שני' ג"כ, ועיין בר"ן פרק מקום שנהגו [פסחים בד' הרי"ף יז ע"ב] וז"ל שתלמידיו ואנשי מקומו נוהגין כמותו בין לקולא בין לחומרא כדאמרינן [שבת קל ע"א] במקומו של ר"א הי' כורתין עצים לעשות פחמין, וא"כ במדינתינו שגרירין בתר רבותינו בעלי התוס' חכמי אשכנז ואנו מבני בניהם ודאי הוא לנו לאסור, שהרי אפי' לקולא אנו עושים כמותם וכדברי הר"ן הנ"ל: