פורום אוצר החכמה

ראתי בחזון איש שביעית ג כו
http://www.otzar.org/aspcrops/142774_187_1350704866-972015.asp
ואולי יש בעיה,אם לא קדשו בקדושה שניה את הים

יש בנושא מאמר בעיון הפרשה החדש

ראיתי מכתב ששאלו את הגרח"ק על רש"י בגיטין דף ז' בסוגיית ניסין שבים שרש"י כותב לפי דעה אחת ושפת הים זה חוץ לארץ, וזה נגד הסוגיא שם. וענה לו הגרח"ק שבגלל הרש"י הזה דודו החזון איש כשהיה נכנס למים בים התיכון, לא היה מכניס את כולו אלא היה משאיר את הראש בחוץ.

בסוף ספר שלהי דקייטא (בסימן של פסקי הלכות מהגר"ח קניבסקי), מובא שהחזון איש הורה, לגבי שאלה זו, שניתן לשחות בים שבסמוך לארץ ישראל, אך לא להתרחק מידי (כך מונח בזכרוני. הספר נמצא באוצה"ח וניתן לבדוק במדויק)

יש יהודים באוסטרליה שלא יכנסו למים ביום ראשון מהאי טעמא.

תוכן כתב:יש יהודים באוסטרליה שלא יכנסו למים ביום ראשון מהאי טעמא.

הסברא לגרור את המים הסמוכים לחוף אגב היישוב שבחוף עדיפה הרבה מגרירת כל אוסטרליה אגב מיעוטה שנמצא תוך תשעים מעלות לירושלים

אולי הוא מתכוון ביום שישי בחוף המערבי

יש מי שנוהג שבת בחוף המערבי של אוסטרליה אחרי ירושלים?

דרך הלצה

ממרומי היער כתב:ראיתי מכתב ששאלו את הגרח"ק על רש"י בגיטין דף ז' בסוגיית ניסין שבים שרש"י כותב לפי דעה אחת ושפת הים זה חוץ לארץ, וזה נגד הסוגיא שם. וענה לו הגרח"ק שבגלל הרש"י הזה דודו החזון איש כשהיה נכנס למים בים התיכון, לא היה מכניס את כולו אלא היה משאיר את הראש בחוץ.

מה נפ"מ אם מכניסים את הראש למים או מוציאים? במקום שהים הוא חו"ל זה גם אם הראש מעל המים.

נ"ל שהכוונה שלא התרחק למקום שא"א להשאיר הראש מעל המים שזה כבר לא נקרא ארץ.
ומ"מ כל עיקר הענין לא מובן שהרי בגמ' שם מבואר דעד החוט לכו"ע הוי א"י.

הוא טוען שעולי בבל לא קדשו את הים

כנסת ישראל כתב:נ"ל שהכוונה שלא התרחק למקום שא"א להשאיר הראש מעל המים שזה כבר לא נקרא ארץ.

אבל לכל אדם יש גובה אחר? ואולי כל מקום שיש אדם שיכול לעמוד נחשב עדיין ארץ, או להיפך, כל מקום שיש אדם שאינו יכול לעמוד אינו נקרא ארץ?
ואולי י"ל שכל מקום שרגילים בני אדם להתרחץ בו נכלל בקידוש, שהרי כשמקדשים עיר לא מקדשים כל רחוב ורחוב, אלא עצם זה שמחזיקים בה ונמצאים בה ובסביבותיה זה הקידוש, ואותו הדבר גם בחוף הים של העיר.

עיין משיב כהלכה מטות מסעי עמ' 8 http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=23128

כאן ממשיב כהלכה מטות מסעי

להתרחץ בימה של א"י.
שאלה. בפסו' )לד ו( וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים: צ"ע א"כ איך מותר להתרחץ בים הרי אסור
לצאת לחו"ל. ]קו' זו שאל הגרח"ק שליט"א לחזו"א[
תשובה.
א.[ הנה הראשונים גיטין ח ע"ב בדעת רבנן שם, נחלקו שכאילו מותחין חוט מטורי אמנון עד נחל מצרים וכל שבתוכה הוא
מא"י. האם רק האיים שבתוכה או אף הים שבתוכה יעויי"ש.
ב.[ במעשה איש (ח"ב עמ' רי"ח) כ' דהחזו"א השיב ע"ז דהמקומות דעדיין אפשר לאדם לרחוץ )או עכ"פ שרגילין להיכנס
שם( הרי בהכרח דהם בכלל א"י.
ח. איתא בגיטין ח. רב נחמן בר יצחק אמר בנהרות דאר"י דכו"ע לא פליגי, אלא כי פליגי בים הגדול, ופרש"י דאיכא למ"ד שפת
הים הוא הגבול, וים גופיה לאו אר"י הוא, ועי' בתוס', וכן עי' במהרש"א ב: תוד"ה ואשקלון. ומרן הגרח"ק שליט"א שאל את
משיב כהלכה -פרשת מטות מסעי )תשע"ה(
שו"ת בעניני הפרשה
9
החזו"א היאך שרי להתרחץ בים הא נמצא דיוצא לחו"ל, והשיבו החזו"א דבמקום שבנ"א יכולים להלך ולהתרחץ הוא עדיין
בכלל יבשה של אר"י, ועי' בארחות רבינו ח"ג עמוד קפא. אלא דיל"ע דלפי"ז אי שרי לשוט בסירה בעומק הים, וצ"ע היאך
לצורך ביעור מעשר שני איכא ת"ח דמפליגים בים. אלא דעצם דברי החזו"א צ"ב דבסוגיא מבואר דמותחים חוט מטורי אמנון
לנחל מצרים, ועי' ברש"י בריש הסוגיא דשפת הים הוא הגבול, היינו בטורי אמנון ונחל מצרים, אבל בשאר המקומות
המובלעים תוך הים הוא כאר"י. )ולפי"ז העירוני דיש לפלפל אי עדיף לילך לים בת"א דהתם הוי מובלעות, וכן יל"ע במקום
שייבשו את הים כעיר התחתית בחיפה, ועי' בזיו הים במכילתין ח. דהקשה היאך הים נתקדש בקדושת אר"י הא לא היה בו
כיבוש מלחמה(. ועי' בקובץ קול התורה )אב תשע"ב( במאמרו של הגרפ"ש שליט"א דהביא משמיה דמרן בעל השבט הלוי
שליט"א דכאשר יוצא וחוזר באותו יום ליכא איסורא דיציאה מאר"י. וצ"ע טובא מהגמ' עו: דלא היו מלוים את חבריהם אפילו
ע"ד לחזור באותו היום. ובשו"ת שבט הלוי ח"ה סימן קעג כתב, אבל בדעתו לחזור אסור לצאת שלא לצורך כלל, אבל בצורך
כל דהו לא גזרו, ובטיול ע"פ סברא לא נקרא צורך, ומכ"מ אם הולכים לזמן מועט מאד לראות פלאי הטבע של יוצר בראשית
ב"ה יש מקום לצדד להקל, כמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה, ועיין בבלי וירושלמי ריש פ"ג דמו"ק.
ר

יש לעיין דהרי לפעמים הים עולה ולפעמים יורד ואם הים עצמו אינו ארץ ישראל אם כן ישתנה הגבול כל הזמן, ואם נאמר דאה"נ ושפת הים הוא לעולם הגבול וכדכת' והי' לכם הים הגדול לגבול (בערך) א"כ במקום שייבשו את הים ודאי דנחשבת תוך הגבול

שפת הים אינו גבול, הנדון היה רק אם עולי בבל קדשו את הים או לא.
אבל על הירדן שהוא גבול יש לומר כן, שהרי הירדן זז ממקומו מדי פעם.
ולכאורה כל הגבולות המצויינים בתורה, מתוך הציון אי אפשר להבין אלא בערך, שאי אפשר לקבוע קו מדוייק על האדמה מכח התיאור, ואולי יש שטח גדול של בין השמשות. אבל במשניות מוזכר אילן שחציו כאן וחציו כאן וכו'.

במ"ש הרב קומי אורי וכו'
נפלאתי איך לא זכר שר דברי החזו"א המפורשים בזה -כמדומני בשביעית ואולי בדמאי- שכל מקום שהתייבש או התרחב הירדן או ים המלח הרי הוא משתנה ונהיה א"י או חו"ל לפי הענין, כי הגבול הוא עצם הנהר והים.
והוא פלא.

קומי_אורי כתב:שפת הים אינו גבול, הנדון היה רק אם עולי בבל קדשו את הים או לא.

אנחנו דנים לרש"י בגיטין דף ח. שמבואר בדבריו דלרבנן שפת הים הוא הגבול מעיקר הדין ורק נסין שבים נחשבים אר"י ולא הים עצמו כמבו' בהתגובות שקדמו ולכן נוגע הוא גם לענין עולי מצרים וה"ה לענין כיבו עולי בבל

אני לא מכיר את דברי החזו"א, אבל לכאורה יש חילוק בין הירדן, שבעיקרון הגבול הוא המקום של הירדן, רק מכיון שהתורה קבעה אותו לגבול, אפשר להשתמש בו מדוייק, ואם זז מטר ימינה ומטר שמאלה הוא הקובע, ובין הים שלא אמור לזוז, אבל אם במקרה הים נסוג מאה קילומטר אין שום הגיון שהמקום יהפוך לא"י אם לא היה כן.
אם מישהו יזיז את הירדן ע"י תעלה למקום אחר, לא מסתבר שהגבול יזוז, ורק התזוזה הטבעית של הנהר בתוך הואדי שלו קשורה לנושא.
והוא הדין לים המלח, אם הים יתייבש לגמרי או יזוז מאד, לא על זה דובר.

מצ"ב דף מקורות משיעורו של אבי-מורי שליט"א בכולל בית דוד בחולון, (למיטב זכרוני, הרב שליט"א זה הגר"י זילברשטיין שליט"א).

מהמאמר של אבי קלמן שקשור לעניין לטובת חכמי הפורום

ג. רחצה בים – האם יש חשש יציאה מא"י
1.יציאה מא"י לחו"ל (מתוך שיעור רבינו בבר בי רב אייר תשנ"ג)
והגאון ר"ח קניבסקי שליט"א שאל את החזו"א זצ"ל איך מותר להתרחץ בים של א"י באותם מקומות שהים הוא הגבול, הרי אסור לצאת מא"י לחו"ל? והשיב לו דבאותו מקום בים שאפשר להתרחץ בו או לשוט שם, נחשב עדיין ליבשה ועדיין א"י הוא. ודפח"ח. ואפשר להביא ראיה לזה מדברי הגמ' בעירובין, שנחל ליד ישוב דינו כישוב, מפני שבני הישוב משתמשים בו. (הובא גם בספר "מעשה איש ח"ב עמ' רי"ח)
2. גיטין דף ח עמוד א
דתניא: איזהו ארץ ואיזהו חוצה לארץ? כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים - ארץ ישראל, מטורי אמנון ולחוץ - חוצה לארץ, הנסין שבים, רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים, מן החוט ולפנים - א"י, מן החוט ולחוץ - חו"ל;
3. שאלה
לכאו' עפ"י זה כל המקומות שמתרחצים בהם נמצאים מן החוט ולפנים ואיזה מקום מעשי יש לשאלת הגר"ח?
4. תשובת הרב שליט"א (אלול תשנ"ג)
ושאלתי את הרב בשנת תשנ"ג את הנ"ל וענה לי ששאלת הגר"ח לחזו"א התייחסה למי שמתרחץ בקצה החוץ ואז כשנכנס לים יוצא מחוץ לא"י.
הערה: לפי"ז שאלת הגר"ח התייחסה למי שמתרחץ בטורי אמנון או בנחל מצרים וא"כ לא הקשה לחזו"א ממציאות שראה. וצ"ע.
ויתכן אולי לומר עפ"י מש"כ בספר "מנוחת אמת" לרב גרוס שליט"א (עמ' תקי"ט) הביא בשם ה"משנת יוסף" (שביעית פ"ו עמ' קט"ו הערה 1) מתוקן עפ"י מכתב שכ' לו הגר"י ליברמן שליט"א, שיש מקום לומר שיש לחלק בין גבולות פר' מסעי לגבולות עולי בבל, ולגבולות כיבוש עולי בבל יש למתוח החוט מכזיב עד נחל מצרים. ולפי זה החוט עובר סמוך מאוד לחופי עכו וחיפה, והמפליג אל תוך הים מעכו לחיפה מסתבר שיוצא מחוץ לתחומי החוט. וכ' הרב גרוס שם שראוי להחמיר בדבר.
ולפי זה יש מקום מציאותי לשאלת הגר"ח , דהיינו במתרחץ בכזיב.
5. תשובת הגר"ח קנייבסקי שליט"א (תשרי תשס"ח)
השאלה היתה גם בשאר נהרות.
הערה: ונראה שעיקר מקום השאלה, במקומות המעשיים בימינו, הוא הירדן לפי הסוברים שנחשב לחו"ל שבדבר זה נחלקו תנאים (ר' בכורות מ"ה,א' ובירושלמי חלה פ"ד,ה"ד ובברכ"י או"ח תפ"ט) וכן בים המלח שמעמדו אינו ברור. (ור' באריכות במשנת יוסף שביעית פ"ו ואנציקלופדיה תלמודית ערך א"י).