פורום אוצר החכמה

כמה שאלות לבירור, אודה מאוד למי שיפנה אותי למקרות הלכתיים מוסמכים.
א. האם לאתרוגים יש זמן ביעור וא"כ מתי זמן זה ?
ב. האם אלו שמוציאים אתורגי שביעית לחו"ל מחזירים אותם אח"כ לא"י ?

בדרך כלל לא מחזירים.

מה דעתם של ועדות הכשרות.

זמן ביעורו של האתרוג הוא מח' הפוס'.
ישנם שסוברים שמכיון שדר באילנו כל השנה אין לו דין ביעור כלל.
יש שסוברים שזמנו בשבט ויש שסוברים שזמנו בערב סוכות.

אסור להוציא לחו"ל פירות הקדושים בקדושת שביעית.
יש המקילים להוציא למקומות שנכבשו רק ע"י עולי מצרים.

המוכרים ובעלי העסקים לא שואלים את וועדות הכשרות, מי שיש לו ירא"ש עושה את מה שכתוב ומי שלא...

האם יש קשר בין זמן הביעור להוצאה לחו"ל, כלומר שאסור להיות בחו"ל אחרי זמן הביעור.
זה שועדות הכשרות שותקים ומשאירים את העיון לבד בספרים, זה לבד אומר שיש להקל בזה.

אם הבנתי את שאלתך, כתוב שאם יצאו פירות שביעית באיסור לחו"ל, מבערם שם לפי הזמן של א"י ואין צריך להחזירם לארץ.

למיטב זכרוני יש על זה תשובה של מרן הגרצ"פ

בד"כ לא מחזיקים אתרוגים בשיעור יותר מג' סעודות ולא מתחייבים בביעור.

כשהמוכר עובר באיסור ההוצאה לחו"ל מחויב הלקוח להחזירו לא"י ?

עניתי לכב' לעיל, הנה המקור שלי:
אין מוציאים יבולי שביעית לחוץ לארץ, והסמיכו חז"ל דין זה על הפסוק: "בארצך תהיה כל תבואתה לאכול". ויש שחילקו בין דבר מועט למרובה, ובין מוציא לסחורה או לאכילה, אך להלכה רבינו הרמב"ם לא חילק, ולכן אסור להוציא לחו"ל פירות שביעית כלל, אפילו אם דעתו להחזיר אותם לפני זמן הביעור. וחוץ לארץ לענין זה כולל גם את סוריא [שנתבאר דינה לעיל פרק שני], אמנם להוציא למקומות שלא נכבשו אלא ע"י עולי מצרים, נראה להקל בזה מכמה טעמים ונתבארו בהערה, ועוד ביארנו שם שיש להקל להוציא אף לאילת וסביבתה. ואם הוציא לחו"ל, אין צריך להחזירם לארץ, אלא בהגיע זמן הביעור יבערם במקום שהם נמצאים [לפי זמן הביעור של ארץ ישראל] .

הערה
ומה שכתבנו שאם הוציא באיסור, אין צריך להחזירו לא"י כדי לבערו, כן פסק הרמב"ם (פ"ז הי"ב), ועי' חזו"א (סי' יג אות ב בד"ה ויש לעיין) שבהוציא לחו"ל לכו"ע הולכים אחר מקום גידולן כדי לקבוע את זמן הביעור.

מספר שביתת השדה השלם.