פורום אוצר החכמה

שמעתי שבמוזיאון ישראל נמצאים ארונות קבורה ותכריכים של מת והרבה פסלי אדם העשויין לנוי, וחלקם-לפי טענתם נעבדו לשם ע"ז, ולפי הדין אסור להנות מעבודה זרה אפי' בראיה, וא"כ מצווה לבערם.
היש שהעירו על זה? או שאולי יש שמצאו היתר?

סלקא דעתך כתב:שמעתי שבמוזיאון ישראל נמצאים ארונות קבורה ותכריכים של מת והרבה פסלי אדם העשויין לנוי, וחלקם-לפי טענתם נעבדו לשם ע"ז, ולפי הדין אסור להנות מעבודה זרה אפי' בראיה, וא"כ מצווה לבערם.
היש שהעירו על זה? או שאולי יש שמצאו היתר?

קי"ל, דעכו"ם ששבר או פגם בע"ז, אפילו בפגימה בעלמא אך מתוך מטרה לבטל את הע"ז, הרי היא בטלה. א"כ לפי זה אפשר לדון צדדי התר (וכגון שהוברר שהעכו"ם פגם).

אם אתה הולך למוזיאון ישראל תוודא שאתה רואה את דמות דיוקנו של הפרי חדש, רק בשביל זה שוה כל הביקור.

אלי כהן כתב:

סלקא דעתך כתב:שמעתי שבמוזיאון ישראל נמצאים ארונות קבורה ותכריכים של מת והרבה פסלי אדם העשויין לנוי, וחלקם-לפי טענתם נעבדו לשם ע"ז, ולפי הדין אסור להנות מעבודה זרה אפי' בראיה, וא"כ מצווה לבערם.
היש שהעירו על זה? או שאולי יש שמצאו היתר?

קי"ל, דעכו"ם ששבר או פגם בע"ז, אפילו בפגימה בעלמא אך מתוך מטרה לבטל את הע"ז, הרי היא בטלה. א"כ לפי זה אפשר לדון צדדי התר (וכגון שהוברר שהעכו"ם פגם).

וכן ע"ז שנטשוה עובדיה (על-פי אופני החילוק להיתר)

מצד שני תיזהר מעיון בדברי הכפירה שיש שם. כמו דינזאורים, תיאור גיל היקום, בריאת היקום וכו'.

זה פשוט חוכא ואיטלולא איך מצד אחד יש את היכל הספר ומצד שני כל הנ"ל

ישא ברכה כתב:מצד שני תיזהר מעיון בדברי הכפירה שיש שם. כמו דינזאורים, תיאור גיל היקום, בריאת היקום וכו'.

זה פשוט חוכא ואיטלולא איך מצד אחד יש את היכל הספר ומצד שני כל הנ"ל

לצערנו התופעה הזו לא חדשה ומופיעה בהרבה מקומות...

ישא ברכה כתב:מצד שני תיזהר מעיון בדברי הכפירה שיש שם. כמו דינזאורים, תיאור גיל היקום, בריאת היקום וכו'.

בוא לא נערבב בין סוגיית הדינזאורים לבין סוגיית גיל היקום ובריאתו, כי מדובר בשתי סוגיות נפרדות.
זה שיש בעולמנו שילדי-דינזואורים (כלומר שילדי יצורים שחיו פעם ושלא שרדו), זאת עובדה בלתי מוכחשת, שהרי השלדים האלה מוצגים במוזיאונים לעין כל (וכמובן לא עולה על דעת אף אחד מאיתנו לטעון שמדובר בשלדים מזוייפים). להגיד "אין דינוזאורים" זה כמו להגיד "אין שמש ירח וכוכבים".
הטעות שלהם היא רק בפרשנות, וכמו שהמשכת נכון, דהיינו לגבי: "גיל היקום, בריאת היקום וכו".

לכאורה דינזאור מוזכר בזבחים קי"ג ע"ב.

ישא ברכה כתב

מצד שני תיזהר מעיון בדברי הכפירה שיש שם. כמו דינזאורים, תיאור גיל היקום, בריאת היקום וכו'.

זה פשוט חוכא ואיטלולא איך מצד אחד יש את היכל הספר ומצד שני כל הנ"ל

העירו לי שגם היכל הספר זה בעיה. שספרי התורה מזולזלים ופתוחים סתם לתצוגה ולא טמונים יפה בארון הקודש.
ואנו נוהגים לסגור כל ספר קודש...

ישא ברכה כתב:מצד שני תיזהר מעיון בדברי הכפירה שיש שם. כמו דינזאורים, תיאור גיל היקום, בריאת היקום וכו'.

זה פשוט חוכא ואיטלולא איך מצד אחד יש את היכל הספר ומצד שני כל הנ"ל

אם זה מקום שיש שם כפירה וע"ז ומרעין בישין כאלו, מי אמר בכלל שמותר ללכת לכזה מקום אפילו אם מנסים להזהר?
ראשית, הרחק מן הכיעור,
שנית, החסיד פורש מצ"ט שערי היתר וכו',
שלישית, אולי אם יש שם ע"ז או דברי כפירה מפורשים זה נקרא בית ע"ז?

סלקא דעתך כתב:שמעתי שבמוזיאון ישראל נמצאים ארונות קבורה ותכריכים של מת והרבה פסלי אדם העשויין לנוי, וחלקם-לפי טענתם נעבדו לשם ע"ז, ולפי הדין אסור להנות מעבודה זרה אפי' בראיה, וא"כ מצווה לבערם. היש שהעירו על זה? או שאולי יש שמצאו היתר?

יש לעיין אם הנאה 'מוזיאונית' נחשבת כהנאה, הלא אינו נהנה מיופי החפץ וכדו' כ"א משימורו של חפץ ישן ומן הנוסטלגיה שמתלוה אליו, האם נחשבת הנאה זו להנאה מהחפץ, ואמנם לבעלי המוזיאון אולי יש בזה משום להראות בו, אך ודאי לענין חיוב שאלה אדם שישאל חפץ של מוזיאון רק להנות הנאה 'מוזיאונית' האם לזאת תחשב הנאה?

יש בזה אולי ביה של אל תפנו אל האלילים, שאינה מותנית בהנאה

לכאו' זה לחזק ידי עוברי עבירה, כמו ביקור במקום מחלל שבת.
ו/או חילול ד' שעלול להתפרש כמודה ח''ו.

חיזוק ידי עוברי עבירה, הוא לא מה שהעיתונים והמון עם מכנים היום, אלא בהלכה היא עזרה ממשית לעבור עבירה כגון למכור מחרישה לעובד בשביעית, או להשאיל כלים לעם הארץ שמטמא העיסה.

ועדיין לא הזכירו שמוזיאון ישראל פתוח בשבת כבחול. ובאנו בזה לענין של בילוי במקומות מחללי שבת.

סלקא דעתך כתב:

ישא ברכה כתב

מצד שני תיזהר מעיון בדברי הכפירה שיש שם. כמו דינזאורים, תיאור גיל היקום, בריאת היקום וכו'.

זה פשוט חוכא ואיטלולא איך מצד אחד יש את היכל הספר ומצד שני כל הנ"ל

העירו לי שגם היכל הספר זה בעיה. שספרי התורה מזולזלים ופתוחים סתם לתצוגה ולא טמונים יפה בארון הקודש.
ואנו נוהגים לסגור כל ספר קודש...

ר' אלעזר ב"ר יוסי הלך להסתכל בפרוכת ובציץ שהיו מונחים לתצוגה במקדש השלום ברומי (יומא נז ע"א, סוכה ה ע"א).

גימפעל כתב:חיזוק ידי עוברי עבירה, הוא לא מה שהעיתונים והמון עם מכנים היום, אלא בהלכה היא עזרה ממשית לעבור עבירה כגון למכור מחרישה לעובד בשביעית, או להשאיל כלים לעם הארץ שמטמא העיסה.

בס"ד
אמת יהגה חיכו. חובה עלינו להעמיד חומה בין דברי חז"ל לגבי מצוה ועבירה, לענייני השקפה וכדומה שאף אם הם קיימים אינם אלא 'ענין', וכמו שכתב הרמח"ל לגבי צומות וטבילות "הטוב במנהגים אלו ראוי להתלוות אל החסידות". 1. רק הטוב לא הכל. 2. ראוי ולא חובה. 3. רק להתלוות ואינה חסידות. ויישר חיליה שמעיר על כך. והגיע הזמן שאם רוצים אנו לדעת מה רצון ה' על פי דבר ה' ביד עבדיו (ומי אינו רוצה?), נפסיק לפתוח עיתון ונתחיל לפתוח חומש.
ואגב, אביא תשובה ביביע אומר לגבי ביקור בגן החיות והעלה בבירור להקל. ופרש את כל הענין כשמלה. ולענ"ד יש להוסיף על דבריו ואכתוב בסוף אי"ה.
אלא שייתכן שכל זה לא נאמר לגבי מוזיאון עם עתיקות (שאינם כלי קודש כמובן), אבל בפשטות רוב ראשונים שהביא גם זה מותר. מלבד מה שכתבו כאן בצדק שאיזה היתר יש לקחת ס"ת ולהציגו כראוה? אך לגבי המבקר שם לכאורה אין בזה איסור.

חלק ד' אורח חיים סימן כ'

נשאלתי אם יש איזה נדנוד איסור לבקר בגן החיות ולהסתכל בחיות ובעופות הנמצאים שם. או אין בזה שום קפידא.

(א) בשבת (קמט) ת"ר כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת. (גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. רש"י.) ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנא' אל תפנו אל האלילים. מאי גמרא, אר"ח אל תפנו אל מדעתיכם. ופרש"י, דהיינו כגון בני אדם המציירים בכותל חיות משונות, או דיוקנאות של בנ"א כגון מלחמת דוד וגלית וכותבין זו צורת חיה פלונית וכו'. אל תפנו אל מדעתיכם, אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם וחלל שלכם, אלילים לשון חללים. ע"כ. ובתוס' ע"ז (נ) בד"ה ה"ג בנן של קדושים, וא"ת מה מדת חסידות הוא דלא מסתכל בצורתא דזוזא, הא אמרי' בפ' שואל (קמט) ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום אל תפנו אל האלילים. ושמא בצורתא דזוזא שרגיל לראותה תדיר לא שייכא הפנאה. ע"ש. ומוכח מד' התוס' שהוא איסור ממש מן הדין. ובערוך (ערך פן) הביא לשון הגמ', ופי', שבזמן שאתם מסתכלים בהם אתם מפנים אל מדעתיכם. עכ"ל. וכ"כ הר"ן. גם המאירי שבת שם כ', דה"ט משום שהם דברים המושכים לבו של אדם, ומפנים אותו לבטלה, ומסירים אותו מעבודת בוראו. ע"כ. ומוכח מכל הני רבוותא שבכל צורות חיות אסור להסתכל אפי' לא נעשו לע"ז. אבל התוס' שבת שם כ', דהיינו בעשאום לשם ע"ז, אבל לנוי מותר. וכדמשמע מבנן של קדושים דלא הוה מסתכל בצורתא דזוזא, מכלל דאחריני הוו מסתכלי. ע"כ. וכ"כ הרא"ש שם דמיירי בעשאום לשם ע"ז אפי' עדיין לא עבדוה. ע"ש.

(ב) והרמב"ם (פ"ב מה' ע"ז ה"ב) כ' וז"ל, ספרים רבים חברו עובדי ע"ז בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטה, וצונו הקדוש ברוך הוא שלא לקרות באותן ספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה. ואפי' להסתכל בדמות הצורה אסור, שנא' אל תפנו אל האלילים. וכ' מרן הכ"מ, שמקור דברי רבינו בשבת (קמט) ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה כו'. וא"ת אי כפי' רבינו דבדיוקנאות של ע"ז מיירי מאי בעי הש"ס מאי תלמודא, הא פשטיה דקרא הכי משמע שלא יפנה ויביט אל האלילים. ונ"ל דמשמע ליה דאל תפנו היינו שלא יפנה ללכת בדרכיהם ולא לאסור להסתכל בצורה אתא. ולהכי בעי מאי משמע, ומהדר ליה דדרשי' אל תפנו אל מדעתיכם דהיינו בהסתכלם אל הע"ז. ע"כ. ובאמת שבתורת כהנים (ר"פ קדושים) שנינו, אל תפנו אל האלילים, אל תפנה לעבדם. ר' יהודה אומר אל תפנה לראותם. ורש"י בפירושו עה"ת, כ', אל תפנו אל האלילים, לעבדם. ע"כ. ומעתה בודאי שהוצרכנו לדרשא דאל תפנו אל מדעתיכם. וכמ"ש מרן הכ"מ. (וע"ע להלן בסמוך.) ולפמ"ש הרא"ש דקמ"ל אפי' עדיין לא עבדוה, י"ל דמש"ה קא בעי מאי תלמודא, דפשטיה דקרא לא קאמר אלא אלילים ממש דהיינו ע"ז שנעבדה. ואף על גב דקי"ל כר"ע (ע"ז נא:) דע"ז של עכו"ם אסורה מיד, ומפיק לה (שם נב) מדכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש, כיון שפסלו נעשה אלוה. מ"מ נ"מ לע"ז של ישראל דבעינן בה עד שתיעבד. וכר"ע שם. וכפסק הרמב"ם (פ"ז מה' עכו"ם ה"ד). ע"ש. ובנימוקי בעלי התוס' בס' מושב זקנים (הוצאת ידידי הרב סלמאן ד' ששון, לונדון תשי"ט, עמוד שמ"ד) כתב, אל תפנו אל האלילים, פרש"י לעובדם. וקשה דבפ' שואל (קמט) מוכח דאפי' לראותם אסור, דתניא התם ודיוקנא עצמה אפי' בחול אסור שנא' אל תפנו אל האלילים, אל תפנו אל מדעתיכם לראותם. ותי' ה"ר שמואל דמוקמי לה כיחידאה ולית הלכתא כוותיה, דתניא בספרא, אל תפנו אל האלילים לעובדם, ר' יהודה אומר אפי' לראותם. ונהגו בני עירו לעיין בצורות שעל התועבות. והרי"ח אמר הואיל וסתמא דתלמוד דידן בפ' שואל מסיק שאפי' לראותם אסור, ודאי כך הלכה. וכ"כ רב נסים גאון שאסור לראותם. וראוי להחמיר הואיל וכתיב הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה. עכ"ל. ולפע"ד אפי' לת"ק דר' יהודה שסובר דהיינו לעבדם, מודה דמדרבנן מיהא אסור להסתכל בהם. ומש"ה דייק התנא דברייתא בפרק שואל (קמט) וקאמר, ודיוקנא עצמה אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים. וכדגרסי' בגיטין (כו סע"א), שנאמר וכתב לה, והא כי כתיב לה אתורף הוא דכתיב, אלא אימא משום שנאמר וכתב לה לשמה. ופרש"י, אלא לא תימא שנאמר דמשמע מיניה יליף, אלא משום, כלומר משום שנא' בתורף וכתב לה לשמה, גזרינן טופס (מדרבנן) אטו תורף דאורייתא. עכ"ל. וה"נ אסרינן מדרבנן כדי שלא ימשך אחריהם לעבדם. וכן י"ל בכוונת רש"י עה"ת שפי' דהיינו לעבדם, משום דמשמע ליה שכל איסור זה דהסתכלות אינו אלא מדרבנן. ולפ"ז אלה שנהגו להקל אין להם ע"מ שיסמוכו. ודו"ק. ועכ"פ מבואר מדברי בעלי התוס' הנ"ל דדוקא בצורות של ע"ז יש להחמיר ולא בצורות בעלמא. וכדברי התוס' (שבת קמט) ושלא כדברי התוס' (ע"ז נ) הנ"ל. ואין להקשות שאיך התוס' סותרים עצמם בזה ממקום למקום, שמלבד שידוע שהתוס' ע"ז הם מרבינו פרץ, וכמ"ש החיד"א בשם הגדולים (מע' ספרים, תוספות). ובשד"ח כללי הפו' (סי' ט אות ז). עוד בה שבכ"מ אין להקשות מתוס' שבמסכת זו לתוס' שבמסכת אחרת, שרבים הם בעלי התוס'. וכמ"ש כן בשה"ג שם. וע"ע בשו"ת צפיחת בדבש (סי' כו דמ"ו ע"ד) ובשו"ת עולת איש (חיו"ד סי' י דל"ג ע"ד). ע"ש. ובס' פרשת הכסף (פ"ב מה' ע"ז ה"ב) התקשה בזה ללא צורך. וזה פשוט. +בענין מש"כ מהתו"כ אל תפנו אל האלילים לעבדם וכו'. נ"ב, וכ"ה בקהלת רבה (פרשה ט' פסוק י' סי' ב'). וע' בשו"ת לבושי מרדכי תליתאה (חאו"ח סי' כ"ט) במ"ש שהתוס' ע"ז נ נשנו באחרונה וחזרו בהם ממ"ש בשבת. ע"ש. וליתא. וכמש"כ בפנים. ודו"ק+.

(ג) והנה גם הסמ"ג (לאוין יד) כ', לא /אל/ תפנו אל האלילים, שלא לפנות אחר ע"ז, ואמרינן בשבת (קמט) וצורה עצמה אסור להסתכל בה שנא' לא תפנו א"ה. ע"כ. וכיו"ב כ' בס' יראים (סי' סה). ובס' החינוך (סי' ריג). ע"ש. גם הרמב"ן בפי' על התורה (ר"פ קדושים) כ', ואמר אל תפנו אל האלילים כו' שלא יפנה לבו באלילים להאמין שיהיה בהם תועלת וכו', וכך ארז"ל דיוקנות עצמן אסור להסתכל בהן משום שנא' אל תפנו א"ה, הכניסו אפי' ההסתכלות בהן בכלל האיסור שלא יתן דעתו בענינם כלל. עכ"ל. וכ"כ רבינו ירוחם (ני"ז ח"ה דקנ"ט רע"ב) ואסור להסתכל בצורות משום אל תפנו א"ה, וכ' המפרשים דדוקא כשהצורה עשויה לע"ז אפי' לא עבדוה עדיין אבל לנוי מותר, כדאמרי' בנן של קדושים כו' מכלל דלאחרים מותר. וכ"כ הרא"ש. ע"כ. וז"ל האגודה (ס"פ כל הצלמים) אפי' בצורתא דזוזא לא מסתכל, וא"ת הא מה"ת הוא כדיליף בפ' שואל מאל תפנו א"ה, וי"ל דההיא מיירי בדיוקנא של ע"ז. ע"כ. ולכאו' מוכח מדבריו דס"ל דההיא דפ' שואל מדאורייתא. וזה שלא כמש"כ לדייק מלשון משום שנאמר, ויש לדחות דמן התורה לאו דוקא אלא שהוא אסור מדינא. (וכבר מצאנו בכ"ד לשון מן התורה על דבר שהוא מדרבנן. וע' ביצה (טו:) מכאן סמכו לעירובי תבשילין מן התורה. וכ"כ בתוס' סוטה (כז) ד"ה איש. וע"ע בתוס' ר"ה (ה) ד"ה אמרה תורה. ובתוס' חגיגה (יז:) ע"ש. וה"נ דאית ליה אסמכתא מה"ת קרי ליה מן התורה ולאו דוקא הוא. ודו"ק.) וע"ע בבית יוסף יו"ד (ס"ס קמב) שהעתיק דברי התוס' והרא"ש (שבת קמט) לדינא. וכ"מ בש"ע שם. כל קבל דנא חזי הוית בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סי' קז) שכ', ואסור להסתכל בצורת חיות, כדאי' בפ' שואל (קמט) וברש"י והר"ן שם. ואף על פי שהתוס' שם כתבו דמיירי בעשאום לשם ע"ז ועדין לא עבדוה, הרי רש"י והר"ן חלוקים, וכל פוסקי הלכות כתבוה בסתם, ומשמע דבכל גוונא איירי, וכן בדין, דכיון דטעמא הוי משום אל תפנו אל מדעתיכם מה לי צורת ע"ז מה לי אחרת, וההיא דבנן של קדושים, י"ל דהיינו רבותא דידיה דאפי' בצורתא דזוזא דרגילי בה ודשו בה, ולא הוו מפני דעתייהו בהכי, אפ"ה לא הוה מסתכלי עכת"ד. (ודחייתו מההיא דבנן של קדושים כתוב הדר הוא בתוס' ע"ז נ הנ"ל.) וכבר נתבאר שרוב הראשונים סוברים דדוקא בצורות של ע"ז אסרו. וזוהי דעת הרמב"ם והרא"ש והסמ"ג והתוס' והיראים והחנוך והרמב"ן ורבינו ירוחם והאגודה. וכ"ה דעת מרן ז"ל. והרי גם הרדב"ז מודה דאזלינן בתר ג' עמודי הוראה להיות הכרעתם הכרעה בין להקל בין להחמיר. וכמ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"ב (סי' תרכו). ופשיטא דלפ"ז אזלינן כתרי מגו תלתא דידהו, בפרט אם נלוו אליהם עוד פוסקים, וכמ"ש ג"כ מרן הב"י בהקדמתו. וע"ע במ"ש החיד"א בברכ"י חו"מ (סימן כה ס"ק כט) שקיבל בשם הגר"ח אבולעפייא שהסכימו לכלל זה מאתים רבנים מדורו של מרן. ע"ש. ומכיון דהכא ס"ת גבן הם הרמב"ם והרא"ש וכ"ש שנלוו להם עוד הרבה גדולים בודאי דהכי נקטינן להקל, כהתוס' שבת (קמט). ומכ"ש לפמש"כ לעיל שכל איסור הסתכלות בצורה ודיוקנא אינו אלא מדרבנן. (ולפחות בצורה בעלמא שאינה של ע"ז מסתבר דלכ"ע אינה אלא מדרבנן, לדעת האוסרים הנ"ל.) ובשל סופרים הלך אחר המיקל.

(ד) וכן בקדש חזיתיה להאליה רבה באו"ח (סי' שז ס"ק לט) שכ', שהעיקר להלכה כד' התוס' שבת (קמט) שלא אסרו להסתכל אלא בצורת ע"ז. ושכ"כ הרא"ש ורי"ו ואגודה. וכ"פ הש"ך. והתוס' ע"ז (נ) שאסרו גם לנוי, יחידאה נגד שאר פו' הנ"ל. עכת"ד. (אלא שלא זכר שר דברי הרדב"ז ושאר פו' הנ"ל.) וגם הלום ראיתי להחיד"א בשיורי ברכה יו"ד (סי' קמב סק"ג), שהביא דברי הרדב"ז, ותפס עליו שכמה ראשונים ס"ל כהתוס' שבת. ע"ש. ולפע"ד כ"ה העיקר, וכמ"ש לעיל בס"ד. וכ"כ בפשיטות בשו"ת מהרש"ג ח"ב (ר"ס ר"י). ע"ש. ומעתה כיון שמותר להסתכל בצורות ודיוקנאות של חיות, הוא הדין שמותר להסתכל בחיות עצמם בחיים חיותם, וליכא בהכי משום אל תפנו אל מדעתיכם. וגדולה מזו אומר אני שנראה לע"ד ברור דאפי' להתוס' (ע"ז נ) והרדב"ז שאוסרים אפי' בעשויות לנוי, ה"מ בצורות שנעשו ע"י בנ"א, שהמסתכל בהם מסיח דם וחידותם, והלכותיהם שהובאו במס' כלאים (פ"ח) ושאר דוכתי. (וע' חולין נז:). ופוק חזי אמרי קודש של מרן החיד"א בשיו"ב יו"ד (ס"ס קמב), שהירא דבר ה' יחוש לד' התוס' (ע"ז נ) ורש"י והערוך והר"ן והרדב"ז דאסרי בכל צורה אפי' לנוי. ויש לקצר בזה דמוטב שיהו שוגגים וכו'. ע"כ. והחיד"א ז"ל עצמו במדבר קדימות (מע' ב אות כב) סיפר, שביקר בגן החיות שבלונדון, וראה שם חיות משונות, ונשר יפה מאד בן מאה שנה, ועוד כמה מיני חיות מאמריקא. (וע"ע שם בהשמטות). וכן בספרו מעגל טוב השלם כ"כ באורך וברוחב יותר. ע"ש. ולא חשש כלל לכל הפו' הנ"ל. א"ו דבחיות גופן לכ"ע משרא שרי, שמתוך כך יכיר גדולתו יתברך ככתוב מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית וכו'. והא קמן מעשה רב של מרן החיד"א דעביד עובדא להקל.

(ה) והוצרכתי לכל זה כי הנה מצאתי בשו"ת ערוגת הבושם (חאו"ח סי' לט) שנשאל בנ"ד, בהיות כי אנשים תמימי דרך ההולכים בתורת ה' אומרים שלא די שאין איסור בדבר אלא אפי' מצוה נמי איכא כדי לברך בר' משנה הבריות. ויהי כמשיב שהדבר מפורש לאסור בכמה דוכתי. ומהם הביא ההיא דשבת (קמט) כתב המהלך תחת הצורה וכו' עד אל תפנו אל מדעתיכם. וסיים עלה, וא"כ ק"ו שיש בזה איסור דאורייתא של לא תפנו אל האלילים. עכת"ד. ומלבד מה דאשתמטיתיה דברי התוס' במקומו דהיינו דוקא כשהצורה נעשית לע"ז. (וכבר כתבנו לעיל שכן דעת רוב הפוסקים, ודלא כשיטת התוס' (ע"ז נ) שחולקים ע"ז.) עוד בה שהחילוק פשוט בין רואה צורה מעשה ידי אדם שנמשך לבו אחרי הציור המרהיב עין ומסיח דעתו מעבודת השי"ת, לבין הרואה מעשה ה' הגדול והנורא אשר עשה חיות קטנות עם גדולות, רמש וצפור כנף. ומודה להשי"ת בברכת משנה הבריות. וכבר הבאנו מעשה רב של מרן הגאון חיד"א שעשה מעשה להקל, וכתב הדבר לזכרון בספריו היקרים. ומ"ש עוד בערוגת הבושם להוכיח כן ממ"ש בע"ז (יח:), ת"ר ההולך לאצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברים בוקיון מוקיון וכו' ה"ז מושב לצים. ועליהם הכתוב אומר אשרי האיש אשר לא הלך וכו' כי אם בתורת ה' חפצו וכו'. ע"כ. הנה בפרש"י שם כ', לאצטדינין, מקום שמנגחין את השור. ולכרקום, מצור ועושין שם שחוק וליצנות. את הנחשים, המנחשים והמכשפים. את החברים, לוחשי נחשים. בוקיון מוקיון וכו' מיני ליצנים הן. עכ"ל. לפ"ז כל הני דתני בברייתא אינם ענין לביקור בגן החיות, שאין מנגחין שם שוורים ושאר מיני שחוק, ואין בזה ביטול תורה, וביחוד כשעושה זאת בזמן שהוא עיף מלימודו וכיו"ב, והוא צורך הלימוד במקומות מסויימים בש"ס ומדרשים להבין ולהורות במקום הצורך. גם מ"ש עוד להביא ראיה מהגמ' (ע"ז שם), דרש ר"ש בן פזי, אשרי האיש אשר לא הלך לטרטיאות ולקרקסיאות של עכו"ם, ובדרך חטאים לא עמד זה שלא עמד זה שלא עמד /התיבות זה שלא עמד מיותרות/ בקניגיון וכו'. ופרש"י, קניגיון, צידת חיה ע"י כלבים, וכל מעשיהם לשם שחוק שמחה, וכן בחולין (ס) וכי משה קניגי הוה. עכ"ל. הנה לפירש"י שהביא בעצמו דוקא כשצדין חיה ע"י כלבים דרך לייצנות. משא"כ בהולך לבקר בגן החיות שעושה זאת להכיר החיות מקרוב שאין כאן לייצנות ושחוק רק ידיעה ותו לא שפיר דמי. וכן מה שהזכיר דברי המדרש (במדבר רבה פי"ג) אר"י כל בהמות ולויתן הם קניגין של צדיקים לעת"ל, וכל מי שלא ראה קניגין של אוה"ע בעוה"ז זוכה לראותה לעוה"ב. ע"ש. [וט"ס בציונו, וצ"ל ויקרא רבה פי"ג סי' ג]. התם נמי בקניגין של שחוק וליצנות מיירי. וע' ב"ב (עה רע"א). סוף דבר כל ראיות הערוגת הבושם אינם ברורות כלל. ויד הדוחה נטויה כמו שדחינו לעיל. ודו"ק. (וכבר ביארנו לעיל שאפי' לדברי התוס' והרדב"ז שמחמירים בצורות חיות י"ל שאין זה אלא מדרבנן. ודלא כמ"ש בפשיטות הערוגת הבושם דהוי לאו דאורייתא. ומכ"ש בחיות ממש שי"ל דלכ"ע אפי' איסורא ליכא. וכנ"ל.)

(ו) גם הלום ראיתי בשו"ת פרי השדה ח"ג (סי' קעג) שנשאל אם מותר לילך לקאמעדיא שיש שם חיות משונות כדי שיברך עליהם בר' משנה הבריות. והשיב שהדבר פשוט לאסור, ודוקא הרואה פיל וקוף באקראי מברך בר' הנ"ל, אבל להתיר משום זה לילך לקאמעדייא שאסור ע"פ המדרש פר' שמיני (פי"ג) ודאי שאין להתיר. והוא בכלל מ"ש בשבת (קמט) שעובר משום אל תפנו אל האלילים. וכ"כ הב"ח בשם ס' האשכול, והובא בבאה"ט (סי' רכד סק"ב) השמר לך מלראות קניגיות של עובדי כוכבים וכו'. ובע"ז (יח:) שההולך לקניגיות ה"ז מושב לצים. עכת"ד. והנה גם ראיותיו יש לדחות ככל מה שכתבנו לעיל. ואולי השאלה היתה במקומות שמשחקים בחיות ומשתעשעים עמהם, שכן מורה לשון קומדיא. אבל בגן החיות דידן אין לחוש לזה כלל. וכן מ"ש הערוגת הבושם בנוסח השאלה אם מותר לילך אל צירקוס, מיירי במקום משחק של החיות שמרקידים את הקוף ושאר מיני חיות לבדח את קהל רואיהם, ולא מיירי בסתם גן חיות, שעיקר מטרת ההולך לגן החיות אינו אלא לשם ידיעה והבנה בטבע בעלי חיים. וע' בשו"ת מהר"י מברונא (סי' עא) וז"ל, נשאלתי אם מותר לצאת ולראות שמחת הערלים כשממרים ומריצים סוסיהם וכל הקודם סוסו ירויח זהב, אם יש לדמותו לצידת חיה ועוף (קניגיון) שאוסר בפ"ק דע"ז (יח)? והתרתי, דלא דמי כלל כי אין זה לשמחה אלא אף ללמוד אומנות ולקנות סוסים לרוץ בהם להנצל מאויבים. וכן ראיתי מבעלי מעשים וכו'. עכ"ל. וע"ע באור זרוע ח"ב הל' שבת (סי' פג אות יז) שכל הצד חיות ע"י כלבים לא יראה בשמחת לויתן וכדאמרי' בויקרא רבה פ' שמיני ובע"ז (יח:). וכ"פ הרמ"א בהגה א"ח (סי' שטז ס"ב). וכתב הפמ"ג (שם א"א סק"ה) שאפשר דדוקא כשעושה כן דרך טיול אבל אם פרנסתו בכך שרי. ע"ש. וע' בשו"ת נוב"י מה"ת (חיו"ד סי' י) ובעקרי הד"ט יו"ד (סי' א אות כ). ע"ש. ועכ"פ בנ"ד שאינו עושה שום מעשה של צידה פשיטא דמשרא שרי שכל עצם הליכתו אינה אלא להתבונן במעשה ה'. וכנ"ל.

(ז) וכעת בא לידי ס' ילקוט אברהם, וראיתי אליו (בחאו"ח סי' נא ד"כ ע"ב), שהאריך להשיג על הערוגת הבושם הנ"ל, וחילק בין ההיא דשבת (קמט) דמיירי בצורות בעלמא ולא בחיות בחיים חיותן. (ולא זכר מהתוס' במקומו ומכל הראשונים הנ"ל.) והעיר ממ"ש בס' קב הישר (פ"ב) שיש לו לאדם רשות לראות בריות משונות הבאים ממרחקים, וע"ז תקנו חז"ל בר' משנה הבריות. ומ"מ לא ישביע עינו בהם בהסתכלות רבה רק דרך ראיה ארעית. ע"ש. וי"ל ע"ד. גם הרה"ג ר' הלל פוסק ז"ל העיר בזה בירחון הפוסק. ונדפס ג"כ בספרו הלל אומר (חאו"ח סי' קמד) ע"ד השואל שחשב לאסור מההיא דע"ז (יח:). ודחאו דשאני התם דרך שחוק אכזרי. והעתיק הרבה מאמרי חז"ל ללמוד מבע"ח, ומכללם עירובין (ק סע"ב). ודברים רבה (פ"ה סי' ב) ועוד. ומסיק להיתרא. ע"ש. והן עתה ראיתי בס' לקט יושר לתלמיד מהרא"י (בחאו"ח עמוד סו), שאמר מהרא"י שלא ראה ארי מימיו, לכן הלך בשבת לראות שני אריות שהובאו שם. הרי לפנינו מעשה רב מהגאון מהרא"י להקל. וכן שמענו על כמה גדולים חקרי לב חסידים ואנשי מעשה שעשו מעשה בעצמם לבקר בגן החיות, ויש להם על מה שיסמוכו, שכן נראה עיקר להלכה. והמחמיר יחמיר לעצמו, והשואל מורים לו היתר, שהכל לשם שמים. וכמ"ש בכל דרכיך דעהו וכו'. הנלע"ד כתבתי. והשי"ת יעב"א.

ולענ"ד מצוה יש בזה ומי גדול מדוד המלך ע"ה שהתבונן במעשה ה' הגדול אשר עשה. תהלים פרק קד

(טז) יִ֭שְׂבְּעוּ עֲצֵ֣י יְקֹוָ֑ק אַֽרְזֵ֥י לְ֝בָנ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר נָטָֽע:
(יז) אֲשֶׁר־שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ:
(יח) הָרִ֣ים הַ֭גְּבֹהִים לַיְּעֵלִ֑ים סְ֝לָעִ֗ים מַחְסֶ֥ה לַֽשְׁפַנִּֽים:
(יט) עָשָׂ֣ה יָ֭רֵחַ לְמוֹעֲדִ֑ים שֶׁ֗מֶשׁ יָדַ֥ע מְבוֹאֽוֹ:
(כ) תָּֽשֶׁת־חֹ֭שֶׁךְ וִ֣יהִי לָ֑יְלָה בּֽוֹ־תִ֝רְמֹ֗שׂ כָּל־חַיְתוֹ־יָֽעַר:
(כא) הַ֭כְּפִירִים שֹׁאֲגִ֣ים לַטָּ֑רֶף וּלְבַקֵּ֖שׁ מֵאֵ֣ל אָכְלָֽם:
(כב) תִּזְרַ֣ח הַ֭שֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפ֑וּן וְאֶל־מְ֝עוֹנֹתָ֗ם יִרְבָּצֽוּן:
(כג) יֵצֵ֣א אָדָ֣ם לְפָעֳל֑וֹ וְֽלַעֲבֹ֖דָת֣וֹ עֲדֵי־עָֽרֶב:
(כד) מָֽה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ׀ יְֽקֹוָ֗ק כֻּ֭לָּם בְּחָכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ:
(כה) זֶ֤ה׀ הַיָּ֥ם גָּדוֹל֘ וּרְחַ֪ב יָ֫דָ֥יִם שָֽׁם־רֶ֭מֶשׂ וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר חַיּ֥וֹת קְ֝טַנּ֗וֹת עִם־גְּדֹלֽוֹת:
(כו) שָׁ֭ם אֳנִיּ֣וֹת יְהַלֵּכ֑וּן לִ֝וְיָתָ֗ן זֶֽה־יָצַ֥רְתָּ לְשַֽׂחֶק־בּֽוֹ:
(כז) כֻּ֭לָּם אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּר֑וּן לָתֵ֖ת אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ:
(כח) תִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם יִלְקֹט֑וּן תִּפְתַּ֥ח יָֽדְךָ֗ יִשְׂבְּע֥וּן טֽוֹב:
(כט) תַּסְתִּ֥יר פָּנֶיךָ֘ יִֽבָּהֵ֫ל֥וּן תֹּסֵ֣ף ר֭וּחָם יִגְוָע֑וּן וְֽאֶל־עֲפָרָ֥ם יְשׁוּבֽוּן:
(ל) תְּשַׁלַּ֣ח ר֭וּחֲךָ יִבָּרֵא֑וּן וּ֝תְחַדֵּ֗שׁ פְּנֵ֣י אֲדָמָֽה:
(לא) יְהִ֤י כְב֣וֹד יְקֹוָ֣ק לְעוֹלָ֑ם יִשְׂמַ֖ח יְקֹוָ֣ק בְּמַעֲשָֽׂיו:
וכן פסק הרמב"ם:
(יסודי התורה פרק ב)
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.
אלא שכמובן אינו מדבר על מקום שיש בזה חילול שבת ובזה יש לדון ואכמ"ל.

יש להעיר שההולכים למוזיאון ישראל עליהם להזהר מ"פגעי העיין" ובעיקר מחדרי סירטוני אומנויות שונות אשר שם, שיש שם דברי טינופת ממש.
(כמדומה שרוב ההולכים לשם לא מגיעים לזה בדרך כלל, ולכן לא מודעים לזה)

כתבתי לעצמי, ובחפשי האם דובר מזה מצאתי כאן. ואוסיף את חקירותיי אף שהתייחסו למקצת הדברים לעיל.
ביקרתי אתמול במוזיאון ישראל, שם צפיתי (במדור הארכיאולוגיה) במגוון פסלים וצלמיות מן התרבות המצרית, האשורית, והכנענית, ששימשו (לטענת אנשי המדע) כאלילי הציבור במדינות אלו.
ידיעותיי בהלכות עבודה זרה מועטות למדי, ועל כן ברצוני לשאול:
א. האם, במקרה ותבוא האפשרות לידינו, מוטל עלינו לאבד שרידים אלו מתחת השמים? או שמא, מאחר וכיום אין מי שמאמין באלהותם של צעצועים אלו בטלה שם עבודה זרה מהם מעצמם (על דרך המבואר ברמב"ם כי אם בשעת שלום הניחו העכו"ם את האלילים ולא שמרו עליהם, אנו מניחים כי בטלום)?
שאלה זו ניתן לתלות בחקירה למדנית: האם ביטול עבודה זרה מתבצע דווקא על ידי פעולת ביטול, או שיש צורך שהעובד יעזוב אותה בליבו, כאשר הפעולה איננה אלא הוכחה לכך. ולפי צד זה האחרון - אין הבדל בין מקרה שבו העובד הפסיק להאמין, לבין מצב שבו הפסיק לחיות כאשר במיתתו אין לאמונתו כל קיום.
ב. אף אם נאמר שעצם התבטלות התרבות האלילית איננה מפקיעה את שם עבודה זרה מן הפסלים. האם מותר/אפשר לומר שעובדי כוכבים בטלוה? (וזאת מאחר שברמב"ם מבואר כי מכירת האלילים איננה חשובה ביטול).
ג. במידה וצלמיות אלו מוגדרות כעבודה זרה, האם מותר לנו לילך ולצפות בהן להנאתנו? ויסוד חקירתי: האם הסתכלות עליהן לשם סיפוק סקרנות אינטלקטואלית חשובה הנאה?
במקרה והן עשויות באמנות והן מרשימות ביופיין - האם לזון את העיניים מיופיין חשוב הנאה אסורה? (שאלה זו ניתן לפשוט לכאורה מסוגיית קול ומראה וריח שאין בהן משום מעילה, אך איסור הנאה קיים.)

שמעתי שהחזו"א כותב שיש "ביטול ממילא" דהיינו שבזמן שלא קיימים מי שעובד לאיזה סוג פסל מסויים ממילא נתבטל מדין ע"ז וא"צ ביטול בידים. וא"כ בזה"ז שאין אף אחד שעובד לפסלי הכנענים וכדו' ממילא כבר בטלים ועומדים הם וא"צ ביטול ולא לאבדם.

והוא ממש מה שחשבתי באות א'. אשמח אם מי ימצא מראה מקום מבורר בדברי החזו''א.

רבותיי כתב:והוא ממש מה שחשבתי באות א'. אשמח אם מי ימצא מראה מקום מבורר בדברי החזו''א.

לפי מה שרשמתי במקו"א זה אמור להיות בחזון איש יו"ד ס' ס"א.

ר_חיים_הקטן כתב:

רבותיי כתב:והוא ממש מה שחשבתי באות א'. אשמח אם מי ימצא מראה מקום מבורר בדברי החזו''א.

לפי מה שרשמתי במקו"א זה אמור להיות בחזון איש יו"ד סי' ס"א.

אכן באו' ד

בקרו טלה כתב:

ר_חיים_הקטן כתב:

רבותיי כתב:והוא ממש מה שחשבתי באות א'. אשמח אם מי ימצא מראה מקום מבורר בדברי החזו''א.

לפי מה שרשמתי במקו"א זה אמור להיות בחזון איש יו"ד סי' ס"א.

אכן באו' ד

ר_חיים_הקטן כתב:

רבותיי כתב:והוא ממש מה שחשבתי באות א'. אשמח אם מי ימצא מראה מקום מבורר בדברי החזו''א.

לפי מה שרשמתי במקו"א זה אמור להיות בחזון איש יו"ד ס' ס"א.

אביע את תודתי למראי המקום והדולים ומשקים.

סלקא דעתך כתב:
העירו לי שגם היכל הספר זה בעיה. שספרי התורה מזולזלים ופתוחים סתם לתצוגה ולא טמונים יפה בארון הקודש.
ואנו נוהגים לסגור כל ספר קודש...

צריך לעיין
אך אולי יש קצת מקום היתר שבלא כן ישמשו לגניזה וא"כ זהו כבודם שיראו הספר בצורה זו.

רוח נדיבה כתב:

סלקא דעתך כתב:שמעתי שבמוזיאון ישראל נמצאים ארונות קבורה ותכריכים של מת והרבה פסלי אדם העשויין לנוי, וחלקם-לפי טענתם נעבדו לשם ע"ז, ולפי הדין אסור להנות מעבודה זרה אפי' בראיה, וא"כ מצווה לבערם. היש שהעירו על זה? או שאולי יש שמצאו היתר?

יש לעיין אם הנאה 'מוזיאונית' נחשבת כהנאה, הלא אינו נהנה מיופי החפץ וכדו' כ"א משימורו של חפץ ישן ומן הנוסטלגיה שמתלוה אליו, האם נחשבת הנאה זו להנאה מהחפץ, ואמנם לבעלי המוזיאון אולי יש בזה משום להראות בו, אך ודאי לענין חיוב שאלה אדם שישאל חפץ של מוזיאון רק להנות הנאה 'מוזיאונית' האם לזאת תחשב הנאה?

אין חילוק כלל בין סוגי ההנאות האם נהנה מן היופי או מן דברים אחרים שגורמים לו להנות מהסתכלותו, ואם יודאיקה וחפצים עתיקים יש בהם עניין אזי נאסרים במראה.

החילוק שישנו הוא רק בשלא כדרך הנאתו והיינו כדברי הגמא "היכל לתוכו הוא עשוי" והנהנה מהצל בחוץ הוא שלא כדרך הנאתו.

וא"כ יש לדון שעיקר תשמיש הדבר היה לצורך אחר ולא להסתכל עליו שאין לו יופי ייחודי, ואולי לזה כיון הרב רוח נדיבה.

אך לענ"ד כיון שזהו תשמישו היום וישנה צורת הנאה כזו אזי הוי כדרך הנאתו ולזה חפצים ישנים עומדים לראות בהם העבר.

ומה לגבי כהנים?
פ"א הייתי שם בנערותי (לפני כח שנים), עוד לפני השיפוצים החדשים כיום, ועל שפת הגג של ביתן ארכאולוגיה העמידו תערוכה של גולגלות ה"י, לעין כל תחת כיפת השמים. הייתי נער מכדי למחות כמובן.
לכאו' החומר כולו קיים במרתפים. איך מותר לכהן להיכנס. ומי יימר שזה של נכרים בלבד?

קו ירוק כתב:ומה לגבי כהנים?
פ"א הייתי שם בנערותי (לפני כח שנים), עוד לפני השיפוצים החדשים כיום, ועל שפת הגג של ביתן ארכאולוגיה העמידו תערוכה של גולגלות ה"י, לעין כל תחת כיפת השמים. הייתי נער מכדי למחות כמובן.
לכאו' החומר כולו קיים במרתפים. איך מותר לכהן להיכנס. ומי יימר שזה של נכרים בלבד?

אכן כן.
אגב, גם אם זה היה הכל של נכרים (ואיני יודע איך ניתן לברר זאת), הלא דעת הרמ"א להחמיר בזה כתוס'.
(ובאמת לענ"ד אסור לכהנים להיכנס לשם בגלל זה, וכך השבתי פעם למי ששאלני בזה)

קו ירוק כתב:ומה לגבי כהנים?
פ"א הייתי שם בנערותי (לפני כח שנים), עוד לפני השיפוצים החדשים כיום, ועל שפת הגג של ביתן ארכאולוגיה העמידו תערוכה של גולגלות ה"י, לעין כל תחת כיפת השמים. הייתי נער מכדי למחות כמובן.
לכאו' החומר כולו קיים במרתפים. איך מותר לכהן להיכנס. ומי יימר שזה של נכרים בלבד?

כמדומני שאין שם של ישראל ולא ניתן לגעת בגופות עצמם כך שאין חשש מצד זה[נגיעה בטמא מת עכו"ם]

אך ודאי כוהני הפורום יוכלו להעמיד לנו דברים מוחלטים יותר

ראיתי גם התייחסות באתר "דין"

ישנם ג' מקומות במוזיאון ישראל [ע"פ הנהלת המקום, נושא נאמנות ההנהלה היא נושא נפרד]

הבניין הראשון היה בעבר מתחתיו קברים והוציאו אותם בהקמת המקום]

במבנה השני ישנם גולגלות מתאריכים שע"פ החוקרים שייכים לזמן שלפני מתן תורה. [תיארוך ע"פ ארכיאולגיה הוא עניין הלכתי סבוך אך מסתבר שניתן לומר שהוי ס"ס ספק א' האם בכלל שייכים לתקופה של אחר מתן תורה וגם אן לאחר מכן הרי ספק יהודים ספק גויים ועוד זיל בתר רובא [יש לדון האם הוי קבוע]

לדבריהם ישנה גולגולת אחת מאיזור לכיש וכנראה של יהודי שנמצאת במקום שיש מעליו טפח.

בחוץ ישנה מערת קבורה ששם בודאות יש עצמות יהודים וכמובן אין להיכנס לשם ולהתרחק ד' אמות.

במרתפים אסור להם להחזיק עצמות וככמדומה שאין לחשוש לזה

לכאורה ראוי להיזהר מאוד וסחור סחור, ואלו הם הנתונים ע"פ דבריהם