פורום אוצר החכמה

יש מקור להנהגה הזאת? יש ענין בזה?

לעצם הוספת הברכה ראה יומא לח: מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה... מדאורייתא מנא לן דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה וכתיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום. ופרש"י וכיון שהזכיר שמו ברכו.

אולי כעין מקור ללשון נ"י כברכה יש בשבת קטז: נהור נהוריך כשרגא. [כמובן חוץ מהפסוק כי אתה תאיר נרי].

המקורות הראשונים שמצאתי לפו"ר בפרוייקט השו"ת הם מהמאה השניה לאלף זה. זכרון יהודה לר"י בן הרא"ש סימנים נ נא. שו"ת הר"ן סל"ב. מהר"ם חלאווה סימן קמט. שו"ת מהרי"ל סימן קפא.

בעבר היה נהוג גם לגדולים, וכיום רק למי שאינו ראוי אפילו לתואר 'הרב'.

אגב, בכמה ספרים המוהדרים כיום פותחים בטעות ר"ת מני"ר = מרן/מורנו נרו יאיר, ובאמת הפתרון מר ניהו רבה.

מה שנכון נכון כתב: בעבר היה נהוג גם לגדולים

אכן, וכמו שמצאנו את הלשון הגנ"י (הגאון נרו יאיר)

עי' שu"ת מהר"י מינץ סי' יג "גם נתן עליו שמתא שם מיתה שהרי לא הזכיר אצל שמו לא יצ"ו ולא שיחי' כנהוג"

ראשוני ספרד היו כותבים נר"ו וכדומה. וראשוני אשכנז הזכירו שיחיה.

ומה עם המנהג שיש כאלה שכותבים נ"י על עצמם?

לחיים כתב:ומה עם המנהג שיש כאלה שכותבים נ"י על עצמם?

זה לא שבח אלא ברכה, וכך בתפלת הנשים אחר הדלקת נרות שבת 'והאר נרנו שלא יכבה לעולם'. וגם שליט"א ישנו [עכ"פ היה פעם] בכתיבה על עצמו.

אגב לא ברור טעם המנהג לחלק בין אנשים לנשים שלאלו שליט"א ולאלו תליט"א.

מה שנכון נכון כתב:לעצם הוספת הברכה ראה יומא לח: מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה... מדאורייתא מנא לן דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה וכתיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום. ופרש"י וכיון שהזכיר שמו ברכו.

קשה מה שמסיימים אחרי שם צדיק: זצ"ל, ובזה בעצם חוזרים על הדין שצריך לברך, אך לא ממש מברכים, כמו בפסוק הנ"ל שהקב"ה מברך את אברהם שיהיה לגוי גדול. אז נכון שנשמע כאן גם ברכה כללית, אבל היה יותר מתאים שיוסיפו ברכה ממש כמו "עליו השלום", או: "שיחיו צאצאיו". וכשם שכשאומרים שליט"א מקיימים בזה הדין של ברכה, כך על צדיק שנפטר היו צריכים לומר ברכה של ממש.

וכאן יש להעיר במה שיש ספרים ומאמרים שמזכירים רבנים ולא מקפידים לומר ברכת החיים או המתים (בפרט מקובל במה שכותבים אנשים מהצה"ד כמו תחומין וכיו"ב), ולכאורה צריך לקיים את הגמרא ביומא הנ"ל.

עוד נראה דדוקא כשנוקב צדיק מסויים בשמו יש לברכו, אבל כשמדבר בכלליות כמו "גדולי ישראל שליט"א" "מרביצי תורה חשובים שליט"א":), אין בזה טעם מצד הגמרא הנ"ל.

רוב מוחלט של הספרים והמחברים לא מוסיפים ברכות חיים או מתים, כי אם לאנשים שהיו קרובים אליהם, בלי שום קשר לצה"ד או לא צה"ד. וכי מימיך לא פתחת ספר תורני או קובץ תורני? (או פורום תורני) וכי כשאתה מזכיר את אביי ורבא אתה מוסיף זצ"ל? או כשאביי ורבא הזכירו את רב ושמואל הם הוסיפו זצ"ל? בכלל אין זה דין וחובה, אלא שטוב לברך הצדיק, היכן שזה מתאים, כגון כשמזכיר שמו, בכתב בכלל לא שמענו, וכשכותב מאמר ומביא הרבה שמות וכותב על כל אחד זצ"ל יותר דומה לחוכא.

וכמדומני שכבר נאמר כן (כדברי הרב יורה דעות) בספר חסידים

יורה_דעות כתב:רוב מוחלט של הספרים והמחברים לא מוסיפים ברכות חיים או מתים, כי אם לאנשים שהיו קרובים אליהם, בלי שום קשר לצה"ד או לא צה"ד. וכי מימיך לא פתחת ספר תורני או קובץ תורני? (או פורום תורני) וכי כשאתה מזכיר את אביי ורבא אתה מוסיף זצ"ל? או כשאביי ורבא הזכירו את רב ושמואל הם הוסיפו זצ"ל? בכלל אין זה דין וחובה, אלא שטוב לברך הצדיק, היכן שזה מתאים, כגון כשמזכיר שמו, בכתב בכלל לא שמענו, וכשכותב מאמר ומביא הרבה שמות וכותב על כל אחד זצ"ל יותר דומה לחוכא.

מה שהתכוונתי הוא ביחס להזכרת גדולי תורה עכשויים, לא בנוגע להזכרת אביי ורבא או הרשב"א והרמב"ם, שבזה כפי שכתב מר רוב מוחלט לא כותבים זצ"ל (ובזה חריג הקה"י שמקפיד מאד לכתוב ז"ל על כל אחד מהראשונים והאחרונים, אך גם הוא לא כותב כן על אביי ורבא), אך כשכותבים למשל: "שמעתי מהגרש"ז אויערבך", חלק כותבים "שליט"א" או: "זצ"ל" וחלק לא כותבים, ובזה בא החילוק שהיה נראה לי בין כותבים חרדים לכותבים מהצה"ד (ואכן העדר הברכות הללו מיקל על שטף הדברים). אז אם נרצה להסביר את המנהג לכתוב או לומר שליט"א וזצ"ל על חכמים שבדורותינו מה שאין נוהגים כן על חכמים קדומים, נראה כמו שכתב הגאון י"ד "כי אם לאנשים שהיו קרובים אליהם" ונוסיף לבאר היטב, והוא: שכשמזכיר את הצדיק כאישיות יש לברכו, ולכן יש חילוק בין חכם קדמון שכשאנו מזכירים אותו אינו נתפס אצלנו כאדם צדיק אלא כדעה תורנית, כי אין לנו היכרות עמו, משא"כ חכם שידוע בינותינו, חלים בזה דברי הגמ' שכשמזכיר צדיק יש לברכו.
ויש להוסיף שבאמת על אישים בודדים מקובל בכלל ישראל להוסיף לשמם "עליו השלום" כמו האבות, דוד המלך, משה רבינו, ואולי יוסבר לפי הנ"ל, שכלפיהם יש לנו שייכות קרובה והדוקה כמובן, והדר דינא שהם דומים לחכמים שחיים או שחיו עמנו.

לחיים כתב:ומה עם המנהג שיש כאלה שכותבים נ"י על עצמם?

הסיומת ס"ט הנהוגה אצל חכמי הספרדים היא כעין זו.

לחיים כתב:ומה עם המנהג שיש כאלה שכותבים נ"י על עצמם?

יש על זה מאמר בשם "כתיבת ברכת שליט"א ונר"ו וכדומה בסוף השם" מאת הרב שלמה זלמן מרק בבית אהרן וישראל עו, תשנ"ח, צט - קא

אריך כתב:

מה שנכון נכון כתב:לעצם הוספת הברכה ראה יומא לח: מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה... מדאורייתא מנא לן דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה וכתיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום. ופרש"י וכיון שהזכיר שמו ברכו.

קשה מה שמסיימים אחרי שם צדיק: זצ"ל, ובזה בעצם חוזרים על הדין שצריך לברך, אך לא ממש מברכים, כמו בפסוק הנ"ל שהקב"ה מברך את אברהם שיהיה לגוי גדול. אז נכון שנשמע כאן גם ברכה כללית, אבל היה יותר מתאים שיוסיפו ברכה ממש כמו "עליו השלום", או: "שיחיו צאצאיו". וכשם שכשאומרים שליט"א מקיימים בזה הדין של ברכה, כך על צדיק שנפטר היו צריכים לומר ברכה של ממש.

ראה במקור ברוך במבוא ובספרו ח"ג פכ"ה וכן כתב בתו"ת פר' וארא ובספרו תוס' ברכה.

מעניין שיש מכתבים של גדולי ישראל שבהם כתוב התואר "י"נ" - יחיה נצח

מה שנכון נכון כתב:

לחיים כתב:ומה עם המנהג שיש כאלה שכותבים נ"י על עצמם?

זה לא שבח אלא ברכה, וכך בתפלת הנשים אחר הדלקת נרות שבת 'והאר נרנו שלא יכבה לעולם'. וגם שליט"א ישנו [עכ"פ היה פעם] בכתיבה על עצמו.

אגב לא ברור טעם המנהג לחלק בין אנשים לנשים שלאלו שליט"א ולאלו תליט"א.

שמעתי שאחת הסיבות שלשוננו היא לשון הקודש היא שהיא מבחינה בדבור בין זכר לנקבה ולכן כשאדם מדבר עם אשה הוא שם לב לכך שזו אשה בגלל נוסח הדבור וכך הוא ייזכר שלא להגר לדבר יותר מדי. יתכן שזו גם הסבה שחלקו בברכות לאיש ולאשה

צונאמי כתב:

לחיים כתב:ומה עם המנהג שיש כאלה שכותבים נ"י על עצמם?

הסיומת ס"ט הנהוגה אצל חכמי הספרדים היא כעין זו.

viewtopic.php?f=7&t=26966&p=276061&hilit#p275481

דרומי כתב:מעניין שיש מכתבים של גדולי ישראל שבהם כתוב התואר "י"נ" - יחיה נצח

מצוי מאוד שכותבים ש"ן = שיחיה נצח
viewtopic.php?f=17&t=22515&p=222795&hilit#p222792
ויש שלא ידעו לפענח ראשי תיבות ש"ן, ומשום כך כתבו בטעות ששם משפחת בעל קצות החושן היה ש"ן, (והוסיפו ז"ל).
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... eid=P00001
והאמת, ששמו היה הלר.

במקו"ב הנ"ל כתב שהוא ר"ת 'שמרהו נצח', אמנם באגרת למחבר ספר מלכי בקודש (נדפס במלכי הקודש ח"ו) כתב 'שיחיה נצח'.