פורום אוצר החכמה

בביאור אדרת אליהו להגר"א ויקרא ד, כג כתב:

או הודע אליו חטאתו. ללמד אפילו הוא עצמו, לא רק אחרים.

הדברים אינם מובנים, שהרי פשיטא שאדם נאמן לבוא למקדש, ולומר חטאתי בשוגג ועליי להביא קרבן, וכל החידוש הוא רק כשאחרים מודיעים לו שחטא והוא אינו מכחישם שגם חייב. לא כן?

העיקר כמו שהוא בנוסחא העיקרית באדרת אליהו שם ע"פ התו"כ: או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה. או הודע אליו. ולא שיודיעוהו אחרים. [אין לי כו' מנין אפילו שנים, תלמוד לומר ביחיד או הודע אליו]. יכול אע"פ שאינו מכחיש, תלמוד לומר או הודע. (וכ"ה גירסת הגר"א בתו"כ שם).
מה שציינת הוא ממה שנוסף בסוף הענין ורשום עליו 'הוספה מהעתקה' ואינו מכ"י הגר"א והוא ט"ס וודאי כמו שמוכח מהמשך לשונו מיד וצ"ל להיפך: או הודע אליו חטאתו. ללמד אפילו (הוא עצמו) [אחרים] לא רק (אחרים) [הוא עצמו]. וע"ז ממשיך מיד: "יכול אף כשמכחש, תלמוד לומר אליו".