פורום אוצר החכמה

מקובל ששיעור הכוס של ר"מ היה 120- 130 סמ"ק [וכמו שהובא מהגראי"ל בכאיל תערוג השבוע] וצריך לדעת ששיעור 150 הוי לחומרא אבל יתכן שהשיעור קצת פחות [וגם החז"א סבר כן, ויש בזה אריכות גדולה ] וכמד' שגם האגרו"מ סבר שמעיקר הדין די ב120 סמ"ק, ולכן אין מכאן שום הכרח לנהוג כשיעור הקטן של הגר"ח נאה
וכמד' שמוסכם על העוסקים בסוגיא, שלא היה מנהג כל גדולי ליטא כגרח"נ, אלא אדרבה כשיעור הגדול.

וכ"ז דלא כמובא ב"ישורון" החדש תולדות הגר"ה זקס הערה 11

גם זו לטובה כתב:מקובל ששיעור הכוס של ר"מ היה 120- 130 סמ"ק [וכמו שהובא מהגראי"ל בכאיל תערוג השבוע] וצריך לדעת ששיעור 150 הוי לחומרא אבל יתכן שהשיעור קצת פחות [וגם החז"א סבר כן, ויש בזה אריכות גדולה ] וכמד' שגם האגרו"מ סבר שמעיקר הדין די ב120 סמ"ק, ולכן אין מכאן שום הכרח לנהוג כשיעור הקטן של הגר"ח נאה
וכמד' שמוסכם על העוסקים בסוגיא, שלא היה מנהג כל גדולי ליטא כגרח"נ, אלא אדרבה כשיעור הגדול.

וכ"ז דלא כמובא ב"ישורון" החדש תולדות הגר"ה זקס הערה 11

לא ברור, שכן לדבריהם הדברים מתאימים לדעת המשנ"ב [ביאור הלכה רעא, יג]שאין לחשוש לשיעור הגדול אלא לענין דיני דאורייתא, וא"כ איזה 'סקופ' יש כאן?

ה"סקופ" הוא, לאפוקי מסיפור העולם שהגביע של הח"ח היה קטן וכו'. לא היה לו בכלל גביע! זה היה גביע של חתנו, וכו'.

ראה בספר 'אורו של עולם' - על הגרש"ז אוירבך זצ"ל
(הרב יוסף אליהו – ירושלים תשס"ט):

הגרש"ז אוירבך זצ"ל סיפר להרב הדר מרגולין שליט"א (מחבר ספר 'הידורי המידות'),
שפעם נכנס ה'חזון-איש' בליל שב"ק לבית אחיו – הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל,
רבי מאיר סיים זה עתה את הקידוש, בכוס שהיתה כשיעור הקטן,
אמר לו החזו"א, שלדעתו לא יצא ידי חובה בקידוש על כוס זו, ועליו לחזור ולקדש.
שמעה זאת רעייתו של רבי מאיר, ניגשה לארון, הוציאה גביע ישן בגודל דומה, והראתה לגיסה החזו"א באומרה:
"בגביע זה, קידש אבי כל ימי חייו. האמנם לא יצא מעולם ידי חובה?".
שמע החזו"א את דבריה – וחייך.

אמרתי אחכמה כתב:ראה בספר 'אורו של עולם' - על הגרש"ז אוירבך זצ"ל
(הרב יוסף אליהו – ירושלים תשס"ט):

הגרש"ז אוירבך זצ"ל סיפר להרב הדר מרגולין שליט"א (מחבר ספר 'הידורי המידות'),
שפעם נכנס ה'חזון-איש' בליל שב"ק לבית אחיו – הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל,
רבי מאיר סיים זה עתה את הקידוש, בכוס שהיתה כשיעור הקטן,
אמר לו החזו"א, שלדעתו לא יצא ידי חובה בקידוש על כוס זו, ועליו לחזור ולקדש.
שמעה זאת רעייתו של רבי מאיר, ניגשה לארון, הוציאה גביע ישן בגודל דומה, והראתה לגיסה החזו"א באומרה:
"בגביע זה, קידש אבי כל ימי חייו. האמנם לא יצא מעולם ידי חובה?".
שמע החזו"א את דבריה – וחייך.

משנה עדויות ה' ז':
עקביא בן מהללאל], בשעת מיתתו אמר לבנו: בני, חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר.
אמר לו: ולמה לא חזרת בך?
אמר לו: אני שמעתי מפי המרובים - והם שמעו מפי המרובים.
אני עמדתי בשמועתי - והם עמדו בשמועתן.
אבל אתה שמעת מפי היחיד - ומפי המרובין
מוטב להניח דברי היחיד - ולאחוז בדברי המרובין.

חזינן שההלכה יכולה להשתנות לפי המ"ד.

לכאורה התם מיירי בשעמדו למנין, ועיין שם בתוי"ט בשם הראב"ד.

אמרתי אחכמה כתב:ראה בספר 'אורו של עולם' - על הגרש"ז אוירבך זצ"ל
(הרב יוסף אליהו – ירושלים תשס"ט):

הגרש"ז אוירבך זצ"ל סיפר להרב הדר מרגולין שליט"א (מחבר ספר 'הידורי המידות'),
שפעם נכנס ה'חזון-איש' בליל שב"ק לבית אחיו – הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל,
רבי מאיר סיים זה עתה את הקידוש, בכוס שהיתה כשיעור הקטן,
אמר לו החזו"א, שלדעתו לא יצא ידי חובה בקידוש על כוס זו, ועליו לחזור ולקדש.
שמעה זאת רעייתו של רבי מאיר, ניגשה לארון, הוציאה גביע ישן בגודל דומה, והראתה לגיסה החזו"א באומרה:
"בגביע זה, קידש אבי כל ימי חייו. האמנם לא יצא מעולם ידי חובה?".
שמע החזו"א את דבריה – וחייך.

גם הגביע של אבי החזו"א עדיין קיים וגם הוא פחות מכשיעור, אמנם יש מבני המשפחה הטוענים שנפל ועבר שיפוץ ולכן התקטן..