פורום אוצר החכמה

עדיאל ברויאר כתב:כיוון שהזכרת את עניין מצ"ע שהז"ג, ונראה לי שאתה מחפש דעות מיוחדות, יש להזכיר את דברי ר' שלמה שמחה מדרויש בעל ספר המשכיל שנדפסו בישורון כו תשע"ב, שם הוא נוקט שפטורות משום שאינן ברשות עצמן, אבל אם יקבלו רשות מהבעל/האב הרי הן חייבות במצוות!

עושה חדשות כתב:

עדיאל ברויאר כתב:כיוון שהזכרת את עניין מצ"ע שהז"ג, ונראה לי שאתה מחפש דעות מיוחדות, יש להזכיר את דברי ר' שלמה שמחה מדרויש בעל ספר המשכיל שנדפסו בישורון כו תשע"ב, שם הוא נוקט שפטורות משום שאינן ברשות עצמן, אבל אם יקבלו רשות מהבעל/האב הרי הן חייבות במצוות!

מצו"ב בעמוד נה.

עדיאל ברויאר כתב:כיוון שהזכרת את עניין מצ"ע שהז"ג, ונראה לי שאתה מחפש דעות מיוחדות, יש להזכיר את דברי ר' שלמה שמחה מדרויש בעל ספר המשכיל שנדפסו בישורון כו תשע"ב, שם הוא נוקט שפטורות משום שאינן ברשות עצמן, אבל אם יקבלו רשות מהבעל/האב הרי הן חייבות במצוות!

עושה חדשות כתב:ז"ל האו"ש בהל' טומאת צרעת פי"א: ודע דכיו"ב בארתי במק"א, לפי הטעם שכתבו דמשו"ה אשה לא מפקדא על מ"ע שהז"ג משום דמשועבדת היא או לאב או לבעל, יתכן דדוקא מ"ע שאין לקיימה ע"י שליח, ולכן חשיב מזוזה ומעקה, שבבית שהיא דרה מוכרח להיות מזוזה ומעקה, לכן רק משום שאין הזמן גרמא, אבל מילה ובכורים ושריפת נותר דאפשר ע"י שליח לא פטרינן זה משום שהזמן גרמא, רק במילה צריך קרא לפוטרה, ואכמ"ל ודוק.

עושה חדשות כתב:

עדיאל ברויאר כתב:כיוון שהזכרת את עניין מצ"ע שהז"ג, ונראה לי שאתה מחפש דעות מיוחדות, יש להזכיר את דברי ר' שלמה שמחה מדרויש בעל ספר המשכיל שנדפסו בישורון כו תשע"ב, שם הוא נוקט שפטורות משום שאינן ברשות עצמן, אבל אם יקבלו רשות מהבעל/האב הרי הן חייבות במצוות!

מצו"ב בעמוד נה.

דמיכל היתה מנחת תפילין בלא ברכה, ורבותיה דאע"ג דאשה ערוה היא ושיער באשה ערוה אפ"ה לא מיחו בידה חכמים

מה שנהגו אבותינו שלא למחות בנשים הנוטלות לולב ומברכות עליו וכן ליישב בסוכה מברכות. נ"ל אף על פי שהן פטורות דמצות עשה שהזמן גרמא הן, נ"ל דמהכא סמכו וכו' -- ואמרינן נמי [שבת קמ"ח ב] הני נשי דיתבן אפומא דליחיא וקמיגנדר חצבייהו ומייתי להו ולא א"ל ולא מידי, אלמא באיסור דרבנן לא מחינן בהו דכר' יוסי קי"ל

עושה חדשות כתב:ז"ל הראב"ן בשו"ת סי' פז -
מה שנהגו אבותינו שלא למחות בנשים הנוטלות לולב ומברכות עליו וכן ליישב בסוכה מברכות. נ"ל אף על פי שהן פטורות דמצות עשה שהזמן גרמא הן, נ"ל דמהכא סמכו וכו' -- ואמרינן נמי [שבת קמ"ח ב] הני נשי דיתבן אפומא דליחיא וקמיגנדר חצבייהו ומייתי להו ולא א"ל ולא מידי, אלמא באיסור דרבנן לא מחינן בהו דכר' יוסי קי"ל.

זאת אומרת, דהא דנשים סומכות רשות, (והא דמברכות לשי' ר"ת), מישך שייכא עם הא דמוטב שיהיו שוגגין המובא בגמ' בשבת שם. (ואולי זהו הפירוש במש"כ הראבי"ה סי' תקצז בשם ר"ת "וכיון דקצת מצוה היא מברכין על לולב ושופר וסוכה ומגילה, דמברך ברכה שאינה צריכה דהוי משום לא תשא את שם וגו' לא הוי אלא אסמכתא בעלמא ומברכין", ודו"ק).

דברי ר' שלמה שמחה מדרויש בעל ספר המשכיל שנדפסו בישורון כו תשע"ב, שם הוא נוקט שפטורות משום שאינן ברשות עצמן, אבל אם יקבלו רשות מהבעל/האב הרי הן חייבות במצוות!

יש לפרש אינה צריכה הסיבה לפי שהיא טרודה בתיקון המאכל והכנתו פטרוה מהסבה כמו שפטרוה ממצות עשה שהזמן גרמא אבל אשה חשובה שיש לה עבדים ושפחות הטורדים בעניני המאכל והיא יושבת בקתדרה צריכה הסיבה

עושה חדשות כתב:במקור הנ"ל שהביא את דברי הגרש"ד, הביא את עיקר הענין מד' הב"ח בסי' רצו, עי"ש.

רון כתב:מבואר במשנה דגוי שתרם תרומתו תרומה

אוצר החכמה כתב:

עושה חדשות כתב:במקור הנ"ל שהביא את דברי הגרש"ד, הביא את עיקר הענין מד' הב"ח בסי' רצו, עי"ש.

הכוונה מכניסות עצמן בחיוב כמו בשופר ולולב הוא שעושות את המצווה ואע"פ שאין מחוייבות עושות, לזה כוונתו מכניסות בחיוב וכמו שביאר ר"ת. ואין סיבה להמציא חידוש כזה גדול משתי מילים אלו של הב"ח.

עושה חדשות כתב:עלתה לי מחשבה, אשמח לחו"ד.

כידוע יש הסוברים שהמקיים מצוה באופן מסופק מברך עליה, ול"א סב"ל.
במצוות דאו' הוא מברך, כי סו"ס הוא חייב לקיים כך ואפי' שאינו יוצא בוודאי.
ובמצוות דרבנן הוא מברך, כי בקיום המסופק הוא יוצא יד"ח.

וא"כ י"ל דכ"ז נכון באיש המחוייב במצוה זו, אבל אשה המקיימת מצ"ע שהז"ג, לא תוכל לברך על קיום מסופק.

מה דעתכם?

צופר הנעמתי כתב:מיישב שהזמן גרמא הוא רק מה שנגרם על ידי הזמן עצמו, ולכן חייב לקרות באיזה זמן, אבל דבר שחיובו תלוי באירוע מסוים (שאשה זו תלד ושהבן יחיה עד שמונה ימים) שייתכן שלא יקרה לעולם אינו תלוי בזמן עצמו ולא נקרא זמן גרמא.

עושה חדשות כתב:ידיעה מענינת בהגדרת מצ"ע שהז"ג. (ובסברא י"ל שזה להיפך מהמבו' בערוגת הבושם הנ"ל בהגדרת 'זמן גרמא').
אי' בגמ' בברכות כ: נשים חייבות בברכת המזון, פשיטא, מהו דתימא הואיל וכתיב בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע כמצות עשה שהזמן גרמא דמי, קמשמע לן.

ובפשטות המסק' היא שאין זה בגדר מצ"ע שהז"ג, ואפשר לבאר בפשיטות, חדא דהא מותר לאכול בכל עת, ועוד דחיוב הברכה אינו תלוי בזמן הבוקר והערב אלא במאורע האכילה.

ובהמשך הגמ' שם איבע"ל נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן. ועי"ש רש"י ותוס' מה הטעם לפוטרם מדאו' כיון דל"ה מ"ע שהז"ג. וכ' שם או משום הזכרת ברית ותורה, או משום הזכרת הנחלה לאבותינו. וכ"ה בד' שא"ר.

אכן בד' הראב"ן מצינו פי' מחודש, דהא גופא איבע"ל האם הוי בגדר מצ"ע שהז"ג, וחיובם אינו אלא מדרבנן, (וצ"ע למה תיקנו בברכהמ"ז טפי משאר ברכות), או דל"ח זמן גרמא. ז"ל בסי' קנד "ותימה לי מאי קמבעיא ליה הא מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא ונראה לי דהאי קרא דבין הערבים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם קמבעיא ליה אי הוי זמן גרמא אי לאו".

וכביאור זה מצינו גם בספר מצוות זמניות לתלמיד הרא"ש, ביתר ביאור, עי"ש. (בהוצ' בלוי עמוד תקיב, קישור - http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=119).

ויוצא לפי הפירוש הזה, דאליבא דהלכתא (ולא רק הוא"מ), יש צד דברכת המזון היא מצ"ע שהז"ג משום המבו' בפסוק שזמני האכילה הם בוקר וערב.

רון כתב:אגב דאיירינן במצעשה"ג דנשים, אכתוב הערה אחת בענין עבד כנעני לענין זה. דהנה במשנה בסוכה בריש פרק הישן איתא דעבדים פטורים מן הסוכה. וברש"י כתב וז"ל דעבדים פטורים מן הסוכה דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות וכל שהאשה חייבת עבד נמי חייב עכ"ל.
והנה צ"ב לשון רש"י דהוא בא לתת טעם למה עבדים פטורים, וכתב דכל שהאשה חייבת עבד חייב, הלא היה לרש"י לומר דכל שהאשה פטורה עבד פטור, דהא כאן איירינן על פטור עבדים וצ"ע.

עושה חדשות כתב:

אוצר החכמה כתב:

עושה חדשות כתב:במקור הנ"ל שהביא את דברי הגרש"ד, הביא את עיקר הענין מד' הב"ח בסי' רצו, עי"ש.

הכוונה מכניסות עצמן בחיוב כמו בשופר ולולב הוא שעושות את המצווה ואע"פ שאין מחוייבות עושות, לזה כוונתו מכניסות בחיוב וכמו שביאר ר"ת. ואין סיבה להמציא חידוש כזה גדול משתי מילים אלו של הב"ח.

גם לי נראה כך, ולכן התעניינתי על מה שראיתי מובא בשם הגרש"ד, וכדלעיל.

עושה חדשות כתב:עלתה לי מחשבה, אשמח לחו"ד.

כידוע יש הסוברים שהמקיים מצוה באופן מסופק מברך עליה, ול"א סב"ל.
במצוות דאו' הוא מברך, כי סו"ס הוא חייב לקיים כך ואפי' שאינו יוצא בוודאי.
ובמצוות דרבנן הוא מברך, כי בקיום המסופק הוא יוצא יד"ח.

וא"כ י"ל דכ"ז נכון באיש המחוייב במצוה זו, אבל אשה המקיימת מצ"ע שהז"ג, לא תוכל לברך על קיום מסופק.

מה דעתכם?

שש ושמח כתב:אין הבנה לדברי בעל משנת יוסף אא"כ נפרש "הכניסה עצמה לחיוב" כפירוש המילולי של המילים וכד' הלהורות נתן שהובאו לעיל, אבל לפי ההבנה המקובלת [שלענ"ד פשוט כן] לכאו' צודק הרב עו"ח בהערתו.