פורום אוצר החכמה

מהו המקור למנהג ליל תיפח בו נוהגים להישאר ערים כל הלילה שלפני הגעת הבחור לגיל עשרים. כמובן טעם המנהג הוא ע"פ הגמ' בקידושין (כט:) שמי שלא נשא אשה עד גיל עשרים הקב"ה אומר תיפח עצמותיו וכו', אבל מה המקור למשמר?

נדמה לי שיש בספר "דיני הניעור כל הלילה" בעמוד 51 מקור לזה מישהו יכול להעלות רק את העמוד הזה, ואולי הבא אחריו אם זה ממשיך.

בספרי קבלה נזכר, שלהיות ער כל הלילה בלימוד מכפר על חיוב כרת. ובאו המקישים והקישו את 'תיפח' לעונש כרת.

עכשיו ראיתי שבספר "דרך שיחה - תשובות הגר"ח קנייבסקי שליט"א" בעמוד 117 הוא מביא מקור מספר הפרדס, אבל לא מצאת את זה בספר הפרדס.

חכם באשי כתב:בספרי קבלה נזכר, שלהיות ער כל הלילה בלימוד מכפר על חיוב כרת. ובאו המקישים והקישו את 'תיפח' לעונש כרת.

השאלה האם יש מקור למקישים?

הוזכר ב'ערבי נחל'.

זקן ששכח כתב:הוזכר ב'ערבי נחל'.

נדמה לי שספר זה מוזכר בספר דיני הניעור כל הלילה. תוכל להעלות את העמוד המלא.

יגעתי ומצאתי. אך איננו ממש מדוייק, ומכל מקום ממנו למדו ועשו:

ערבי נחל ויקרא שמיני
וכדי שיובן כל זה, נקדים מה שכתב בחסד לאברהם בעין הקורא נהר נ"ו וזה לשונו: דע שמסורת הקבלה בידינו מרז"ל שנבראו חמשים היכלות של טהרה בעולם היצירה בהיכל אהבה שעומדים שם מחנה מיכאל (מסתברא שאלו נ' היכלות הם כלל התורה כולה בהשתלשלותה ליצירה, והוא נגד נ' שערי בינה שבאצילות, והבן) וכנגדן נבראו נ' היכלי טומאה והם היכלי התמורות שס"מ מושל בהם, וידוע שאין האדם נידון בבי"ד של מעלה אלא מבן כ' שנה ולמעלה (שבת פט ב, במ"ר יח, ד), ומי שנכנס ביום א' של שנת כ"א, אם יבחר בטוב וימאס ברע וישתדל לעסוק בתורה ומצות, אזי בלילה הראשונה כשישן על מטתו מיכאל השר הגדול (דניאל יב, א) שולח מלאך אחד להוליך נפשו ולהכניסה בפתח היכל ראשון, ומכניסה לפנים עד כדי שיעור זכות נפשו, ועל דרך זה בכל לילה ולילה מכניסין אותה יותר בפנים כפי שיעור תורתו ומעשיו, ואם זכה להיכל הנ' נעשה בן חורין מס"מ, אבל כל זמן שלא זכה להיכל הנ' אפילו הוא בהיכל המ"ט יש כח לאדם בבחירתו שיתגבר היצר הרע עליו להוציאו ממ"ט היכלות טהרה ולהכניסו בהיכלות הטומאה.

וכן מי שביום ראשון של שנת כ"א התחיל למאוס בטוב ולבחור ברע, אזי כשהוא ישן על מטתו שולח ס"מ אחד ממחנותיו לנפש החוטא להוליכה בהיכלות הטומאה בכל לילה ולילה יותר ויותר, וכשנכנס להיכל החמשים אין לו תקנה עולמית, ועליו נאמר (קהלת א, טו) מעוות לא יוכל לתקון, אבל כל זמן שלא נכנס בהיכל הנ' אפילו הוא בהיכל המ"ט יש לו כח בבחירתו להיות תוהא על הראשונות ולצאת מהיכלות הטומאה ולהיכנס בהיכלות הקדושה, וזה סוד מה שאמרו רבותינו ז"ל (ע"ז י ב) יש קונה עולמו בשעה אחת.

כל מה שכתבת זה ציטוט שהוא מביא מהחסד לאברהם, או שזה נגמר באמצע?

עכ"פ, יישר כח!

בס"ד
אמנם כל מקור הוא נפלא. אבל עקרונית אי"צ לזה מקור כלל. שהרי כל מנהג אינו הלכה אלא התחיל באיזשהוא מקום ולא תמיד מבין גדולי הדור.
אלא שמנהג שיש בו טעם יש לו את כל דין 'מנהג', ובוודאי שליל 'תיפח' טעם רב יש בו, וייתכן שהוא מנהג מחייב. ואאל"ט הגר"ש דבליצקי שליט"א מביא זאת במנהגים שלו.

לא ידעתי מעולם שקשור ל'תיפח', אני ערכתי את הלילה אף שכבר היה לי אז ילד...
זוכרני שבארגון שערי בר מצוה למדו אותנו לפני הבר מצוה שחלק מהנשמה מקבלים בבר מצוה וחלק האחר בגיל עשרים. כמדומני שבספר שיצא לאור ע''י ארגון הנ''ל יש התייחסות לזה [איני זוכר שם הספר]

במכתבי הגר"ש וולבה כותב שאין לעשות את זה רק מחמת שאחרים עושים אלא רק אם מרגיש מעצמו.

רבותיי כתב:לא ידעתי מעולם שקשור ל'תיפח', אני ערכתי את הלילה אף שכבר היה לי אז ילד...
זוכרני שבארגון שערי בר מצוה למדו אותנו לפני הבר מצוה שחלק מהנשמה מקבלים בבר מצוה וחלק האחר בגיל עשרים. כמדומני שבספר שיצא לאור ע''י ארגון הנ''ל יש התייחסות לזה [איני זוכר שם הספר]

מפורש בדברי רבותינו המקובלים ויעויין בהרחבה בשער הגלגולים

רבותיי כתב:לא ידעתי מעולם שקשור ל'תיפח', אני ערכתי את הלילה אף שכבר היה לי אז ילד...
זוכרני שבארגון שערי בר מצוה למדו אותנו לפני הבר מצוה שחלק מהנשמה מקבלים בבר מצוה וחלק האחר בגיל עשרים. כמדומני שבספר שיצא לאור ע''י ארגון הנ''ל יש התייחסות לזה [איני זוכר שם הספר]

מגיל 20 נידון בבי"ד של מעלה.

ציטוט שראיתי פעם:
"כאשר הייתי משגיח בישיבת .... נעלם פעם ... מהישיבה למשך כמה ימים כאשר חזר קראתי לו ושאלתי אותו היכן היה הוא ניסה להתחמק וכאשר לחצתי עליו גילה כי כעת הגיע לגיל עשרים הגיל שבו אדם הינו בר עונשין לפי התורה ולכן הלך לעשות התבודדות..."

מכתבי ה'נתיבות שלום' זי"ע

מי שחל ליל ה"תיפח" שלו בליל שבת קודש, שנהגו בני הישיבות להשאר ערים וללמוד.
האם מותר לעשות בשבת קודש או לא?

דידוע מה שדנו בפוסקים דהוי ביטול עונג שבת, ואביא בזה בקצרה:

הנה בשו"ת תורה לשמה (סימן תמט) הביא דברי האר"י ז"ל בשער רוח הקודש, שמי שנעור כל הלילה ולא ישן כלל, ועוסק בתורה כל אותה הלילה, יהיה נפטר מעונש כרת אחד אם נתחייב, וכל לילה אחת פוטר כרת אחד. ע"כ דברי האריז"ל, וכתב ע"ז, דעל כן המנדד שינה מעיניו כל הלילה כולה, ודאי מצוה קעביד שתועיל לו לכפרה לתיקון כרת. ואף שהנעור כל הלילה, הוא מפסיד אותו הלילה התיקון הנעשה על ידי השינה, מכל מקום מי שהוא צריך לתיקון כרת, אפשר שהשכר שהוא נשכר מנידוד שינה לענין תיקון כרת, יכריע את ההפסד הזה. ועל כל פנים, לא ירבה לעשות תיקון זה בכל שבוע, אלא די לעשותו פעם אחת בחודש (בליל ערב ראש חודש). אך כתב שם, דבליל שבת ודאי אסור לעשות תיקון כרת לנדד שינה מעיניו, והרי זה חשיב כאילו מתענה בשבת שמצער עצמו בשבת, וה' לא ציוה בזה, ולא ניחא ליה לקודשא בריך הוא בזה מכמה טעמים. ולכן אותם הנוהגים לעשות תיקון זה לנדד שינה מעיניהם בליל המילה וכן בליל יארצייט של הוריהם, אם אירע לילה זו בשבת ויום טוב, לא יעשו כן לנדד שינה מעיניהם כל אותה הלילה. עכת"ד.

ובשו"ת לב חיים להגר"ח פלאג'י זצ"ל (סימן קפ) ג"כ נשאל בנידון דידן, וכתב לאסור בזה, מכיון שאמרו בילקוט ראובני שינה בשבת תענוג אפילו ביום, וכל שכן בלילה, שיש צער הגוף לפי שלא ישן, ואינו יכול בשבת לעשות דבר שמצער את גופו, משום עונג שבת. וכבר כתב המאירי לבאר את המשנה באבות (פ"ג מ"ד) "הנעור בלילה וכו' הרי זה מתחייב בנפשו", רוצה לומר 'כל הלילה', כי התעוררות יותר מדאי תזיק מאוד, והשיעור המוגבל להתעוררות הלילה ללמוד תורה, הוא בכדי שיישן שמונה שעות. ע"כ. ומאחר שחוסר שינה בלילה גורם הזק לגוף, בודאי לא נכון לעשות כן בשבת. ע"ש.

וכן ראיתי מביאים מהגאון רבי חייא פונטרימולי זצ"ל בשו"ת צפיחית בדבש (סימן כד) שכתב גם כן, שהשכל מחייב לאסור איסר לענות נפשו בליל שבת על ידי שמנדד שינה מעיניו, ובפרט שהמאכל מביא את השינה, ומי יתיר להם צער גדול כזה בליל התענוג [ליל שבת], וכידוע צער השינה קשה יותר מצער התענית, ואם אסרו להתענות בשבת, ודאי שאסור לנדד שינה בליל שבת. ומה גם שידוע כי אדם שהיה נעור כל הלילה, גם ביום אין גופו בקו הבריאות אפילו שישן, ואינו יכול לקיים סעודת שבת כראוי. ואף שנהגו ישראל להיות ערים בליל שבועות אפילו שחל בשבת, מכל מקום שונה ליל שבועות מליל שבת, משום שבליל שבועות יש בו סודות גדלים, שעל ידי נדידת השינה ולימוד התורה בעשרה הנעשה באותו הלילה, מתקנים תכשיטים לכלה, וכמה מעלות טובות מפורשות בזוהר הקדוש על ענין הלימוד כל הלילה בליל שבועות, וכבר נודע המעשה שאירע לרבינו הקדוש מרן הבית יוסף זיע"א. וכיון שנעשה תיקון גדול בשמים, כדאי להצטער צער מועט כדי להשיג המעלה הגדולה ההיא, ודמי למה שכתבו הפוסקים שמי שיש לו עונג על ידי הבכיה, מותר לו לבכות בשבת. עכת"ד.

וע"ע בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג, סימן כא) שנשאל אם מותר לקחת כדור בליל שבת כדי להפיג השינה וללמוד כל הלילה, והשיב, שאף שבשבת דרך התלמידי חכמים לטרוח בלימודם, ולנדד שינה מעיניהם, מכל מקום בודאי כל זה רק אם כוחו וראשו עימו, אבל לא לעשות תחבולות אשר יש על זה שאלה על פי הדין. ע"ש. ונראה שכונתו שאכן דרך החכמים לנדד שינה בלילה, אבל לא בכל הלילה, ולכן אין להיות ער כל הלילה כדי לעסוק בתורה.

והנה הגר"ש דבליצקי זצ"ל בספרו זה השלחן (ח"א, סימן רצ) הביא דברי הרמ"א, שמי שרגיל בשינת צהריים, לא יבטלנה בשבת, כי עונג הוא לו. ועל פי זה כתב שאסור להיות ער כל ליל שבת קודש אפילו כדי לעסוק בתורה, שאם הרגיל בשינת צהרים לא יבטל את שינתו, כל שכן שאין לבטל שינת הלילה. וכן כתב בכף החיים (סימן ר"צ סק"ה) בשם פתח הדביר. ועיין רש"י בכתובות (סב, ב) שכתב, שערב שבת הוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף, ע"כ.

ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז, סימן כג) כתב להעיר על דברי הרב 'זה השלחן', שהפריז יתר על המדה לפסוק בסכינא חריפא לאסור להיות ער כל ליל שבת אפילו כדי לעסוק בתורה, דמה שהרמ"א אסר לבטל שינת צהרים למי שרגיל לישון, יש לדחות שאין משם ראיה לאסור להיות ער בליל שבת בכדי לעסוק בתורה, משום ששם מדובר באדם שמבטל שינה ועל ידי כך מתבטל מעונג שבת לגמרי, אבל כשרוצה לבטל שינה כדי להתענג במקום זה על דברי תורה, באופן כזה מותר בודאי לבטל שינה ולהתענג על התורה. וכתב שם, דמה שכתב בספר כף החיים בשם פתח הדביר שאסור להיות ער בערב שבת, עיינתי שם וראיתי שכל האיסור הוא דוקא כשמצער עצמו בנדידת השינה, ומה גם שיכול לגרום לעצמו נזק בבריאותו, ולא יוכל לקיים מצוות ג' סעודות. אבל באופן שמחיבוב הלימוד אינו מרגיש שום צער ונזק במה שהוא ער, מודה הרב שאין חיוב לישון כדי לקיים עונג שבת בשינתו. והוסיף שם, דלפי זה יש ליישב כיצד היו הזקנים מסובים בליל פסח, ומספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה (כדאי' בהגדה של פסח), והרי אסור לנדד שינה ביום טוב, ויש לומר שלא היה להם צער מכך, כי מחיבוב המצוה, לא הרגישו איך הזמן עובר, עד שעלה עמוד השחר. ועל כן נראה, שאין כל איסור להיות ער בליל שבת וללמוד ולחדש חידושים בתורה, כל שאינו מצטער מזה והשינה אינה אונסתו, ומה גם כשזה עוד עונג לו. והוא היתר גמור. עכת"ד.

בספר הנהגות צדיקים, בשם ה''קרבן נתנאל''
בכניסת גיל עשרים, ילמד תורה לילה ויום.

( בספר מנוחה וקדושה כותב לנהוג כך גם בכניסתו למצוות - אור לי''ד שנה)