לשון שקר

[אוהב אוצר]

היום שנפוץ התכתבות בצורה דיגיטאלית, האם ניתן לספר לחבירו כי: 'דיברתי עם פלוני' בשעה שהתכתב איתו במייל וכד' או שמא זה חשש ל"למדו לשונם דבר שקר"? [לפחות במקרה הכי פחות גרוע]

[יאיר]

אולי חצי או רבע (או פחות) שקר.

[סתם יהודי]

לענ"ד אין בזה חשש.

וכמו בכל לשון מושאל, דמישרא שרי, וכבר האריך בזה הרמב"ם במורה, דמה"ט כתיב "יד ד' הויה במקנך", "עיני ד' אלוקיך בה", והרי אינו אלא לשון השאלה. ומעי"ז כתב הרמב"ם (בפהמ"ש לסנהדרין פרק עשירי) דלשון "דיבור" לגבי ד' [כגון "וידבר ד" וכדומה] הוא לשון מושאל.
וכן הוא לגבי לשון "כאמור" כלומר "ככתוב". ופוק חזי מאי עמא דבר: "רש"י אומר" כך וכך, "תוספות אומרים" כך וכך, אפילו אם לא "אמרו" זאת אלא רק "כתבו" זאת. וכך הוא גם כשאנחנו דנים ב"דברי" תורה, גם כשאנחנו לא מתכוונים אל מה שמדובר אלא אל מה שכתוב, אלמא אע"ג דלשון "דברים" הוא מלשון דיבור אכתי קרינן להו "דברי" תורה. וכן מוכח מהפסוק "שמע ישראל" אע"פ שאין זה אלא לשון מושאל שהרי המשמעות שם היא: "הבן ישראל". וכיו"ב טובא בש"ס: "שמעינן מינה", "קא משמע לן", "לאשמועינן", ועוד. גם המשמעות של עצם המילה "משמעות" אינה תלויה בשמיעת האוזניים דווקא. ומעי"ז קיימת שפת החרשים שבה הם "משוחחים" ו"מדברים" זה עם זה גם מבלי להשתמש בפה ובאוזניים. כללו של דבר: לשון אמירה, וה"ה דיבור, וה"ה שיחה, וה"ה שמיעה, יכול להתפרש (בהשאלה) גם על כתיבה ועל קריאת הכתוב, וה"ה על כל סוג תקשורת הדדית בין בני אדם שאינה כרוכה בשמיעת הדברים, ולית דין צריך בשש. והנלע"ד כתבתי, ואכמ"ל.

[ש. ספראי]

לפעמים ישנה משמעות ל'דיברתי', לאפוקי ממייל.
השומע משוכנע שהיה דיבור ולא שליחת משפט במייל. או כשמדובר באדם שקל להתכתב איתו, אך רק בודדים יכולים ממש לשוחח איתו, וכדומה.
בד"כ האדם עצמו חש, לפי המקרה, האם הוא גונב כאן דעת או שאין הבדל.

[סתם יהודי]

לפעמים ישנה משמעות ל'דיברתי', לאפוקי ממייל.
השומע משוכנע שהיה דיבור ולא שליחת משפט במייל. או כשמדובר באדם שקל להתכתב איתו, אך רק בודדים יכולים ממש לשוחח איתו, וכדומה.
בד"כ האדם עצמו חש, לפי המקרה, האם הוא גונב כאן דעת או שאין הבדל.

גניבת דעת, כמו כל גניבה, תלויה בכוונה: אם הלוקח מתכוון לגנוב הרי הוא גונב. מה שאין כן אם אינו מתכוון לגנוב, וכגון שנוטל מוצר מהמדף שבמכולת על מנת לבדוק את טיבו, וכגון שמרים ברחוב חפץ על מנת לבדוק של מי הוא, וכל כיוצא בכך. כללו של דבר: הכל הולך אחרי הכוונה.
על כל פנים, מתוך לשון השואל שפתח את האשכול נראה לכאו' שכל הדיון הוא במי שמדבר בתום לב ללא שום כוונה לגנוב את דעת הבריות.

[קראקובער]

גרוש אחד סיפר לנדיב איך האב פארלוירען מיין וייב [=אלמן] האם מדובר בשקר או רק בגניבת דעת?

[יאיר]

מהיכי תיתי דאינו שקר?

[קראקובער]

טכנית זה נכון ש'איבד' את אשתו.

[יאיר]

אני הלכתי נטו לפי התרגום (שכתבת)..שאלה טובה (לפחות גניבת דעת כפי שכתבת).

[עובר ושב]

אם זה שקר או לא שקר, הדבר נקבע ע"פ הבנת השומע, והיות ומצוי היום שאדם אומר "דיברתי איתו במייל", ממילא אין כאן שקר כלל, וכוונתו לומר ששוחחו ביניהם.

[מה שנכון נכון]

אמר עם הספר.

[עזריאל ברגר]

מקרא מלא דיבר הכתוב.

[דרומי]

אם אני רוצה לספר למישהו על דיון שהתפתח בפורום דידן, אך איני רוצה לחשוף את השתתפותי בפורום וכו', ולכן אני אומר לו כך:

הייתי בבית מדרש אחד, והתפתח שם דיון סוער בין הלומדים, זה אומר בכה וזה אומר בכה, מתוך ריתחא דאורייתא ממש... ודנו בנושא פלוני והעלו סברא כזאת וסברא כזאת...

האם בעייתי?

[עזריאל ברגר]

אם אני רוצה לספר למישהו על דיון שהתפתח בפורום דידן, אך איני רוצה לחשוף את השתתפותי בפורום וכו', ולכן אני אומר לו כך:

הייתי בבית מדרש אחד, והתפתח שם דיון סוער בין הלומדים, זה אומר בכה וזה אומר בכה, מתוך ריתחא דאורייתא ממש... ודנו בנושא פלוני והעלו סברא כזאת וסברא כזאת...

האם בעייתי?

הייתי משמיט את ה"בית מדרש" וה"ריתחא דאורייתא",
אבל גם דרכי היא לדבר לפעמים בלשונות כאלו ("שמעתי/ראיתי כמה תלמידי חכמים שדנו בענין זה", או "דנתי בזה עם כמה תלמידי חכמים" וכיו"ב) כשרצוני לצטט מכאן או מקבוצות וואטסאפ תורניות וכדו', במקומות שלא יתקבלו הדברים אם אזכיר בשם מקורם.