פורום אוצר החכמה

הסתפקתי האם מותר לאדם לשתות מים תוכ"ד תפילתו, וכגון שאינו צריך לברך, שבירך קודם תפילתו.

עי' במ"ב תע"ג ד' בשם הגר"א, דאם שכח להבדיל, לא יבדיל באמצע ההגדה, משום שאסור לשתות באמצע ההגדה. ועי' בדרכי משה השם ס"ק י"ב: "דסיפור ההגדה הוי כמו תפילה, שאנו מספרים כבוד האל ושבחיו יתעלה".

כך נוהג הרב יעקב עדס בחזרת הש"ץ (ביד אחת בקבוק מים וביד השניה מקרופון, ומדי פעם שותה)

כתבן כתב:עי' במ"ב תע"ג ד' בשם הגר"א, דאם שכח להבדיל, לא יבדיל באמצע ההגדה, משום שאסור לשתות באמצע ההגדה. ועי' בדרכי משה השם ס"ק י"ב: "דסיפור ההגדה הוי כמו תפילה, שאנו מספרים כבוד האל ושבחיו יתעלה".

אפשר דזה מיירי באינו צריך לשתות אלא מחמת ההבדלה, ולכך לא הותר לו.

שמות פרק כד
וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ: פרש"י לא שלח ידו - מכלל שהיו ראוים להשתלח בהם יד:

ברכות י:
ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב מאי דכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (איכא דאמרי) אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקדוש ברוך הוא לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים
וכ"ש מי שאוכל ושותה תוך התפלה

תוספות מסכת פסחים דף קב עמוד א
ועקרו רגליהם לילך לבהכ"נ כו' - מכאן משמע שאם שכח להתפלל ונזכר באמצע סעוד' והתפלל שא"צ ברכה אפי' לכתחל' ומה שהביא ה"ר יום טוב ראיה מפרק כיסוי הדם (חולין ד' פז.) דאמר מישתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר שצריך לברך ברהמ"ז וליטול ידיו אינה ראיה דדוקא גבי ברהמ"ז אמרינן הכי דהוי הפסק וגמר סעודה אבל תפלה אף על גב דמיכל וצלויי בהדי הדדי לא אפשר אין בכך כלום.

וכן מצד להיות כעבד העומד רבו או לפני המלך הוא דבר מופקע, וכפי שכבר תמה ר"ח קניבסקי על כיוצ"ב כאן download/file.php?id=5972 אות ל"ט.

ויל"ע הדין כשעומד באמצע פסוד"ז, ושם יתכן שיכול גם לברך לפי הפוסקים בהל' שבועות לענין ברכת בשמים

יבנה כתב:אבל תפלה אף על גב דמיכל וצלויי בהדי הדדי לא אפשר

כונתו דא"א במציאות לדבר ולאכול בבת אחת וכמו ששמעתי פעם מרב אחד (נידונינו אז הי' לענין פסוקי דזמרה) דלכן נחשב הוא הספק ושאני משאר מעשים שעושה באמצע תפילתו כגון עיטושים וכדו' דיכול באותו שעה גם להתפלל

הנה בשמו"ע לית דין צריך בשש דאינו כמדבר בפני מלך, ואם הקפידו אכל סרך הנהגת גאות וגאווה ודאי שלא התירו בו שתייה [כי אם במקום צורך גדול שהותרו בו שאר ההלכות דעומד לפני מלך כגון ישיבה ותזוזה והפסק דהיינו בגוונא דא"א לו בעניין אחר, דזה גופא אמרי' ליה דיאמר הנוסח שתיקנו ורחנא ליבא בעי וכלפי שמיא גליא ויל"ע].

ובברכות עצמם נראה דהא אסור לעשות שום מלאכה בשעת הברכה, וודאי דזה בכלל, כי אם במקום צורך הנ"ל.

ובפסוד"ז ושאר מזמורים ודאי דעיקר דינו הוא בתפילה ובהכנתה ללא הפסק, ומעצמה היא משוללת הפסק שתייה שלא לצורך [וכ"ה בברכות כמובן].

אבל לצורך התפילה נראה דלא גרע מכל מעשה שמותר לעשות לצורך התפילה והברכה כהתעסקות בסידור והנחת תפילין, ושפיר דמי למש"כ תוס' ברכות די"ד ע"ב ד"ה ומנח. וכ"ה לכאו' בחזרת הש"ץ [וכהנהגת אותו החכם הנז'].

מלחמת ה' מסכת פסחים כד. בדפי הרי"ף
ומה שכתב בעל המאור ז"ל שהוא אומר שאם רצה לשתות בתוך ההגדה הרשות בידו כדתנן בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה חס ושלום שלא התירו אלא בין כוס לכוס אבל משמזגו לו כוס שני והתחיל במצותו לשאול עליו ולדרוש אינו רשאי להפסיק בשתיה ואם יעמוד בדבורו ואינו חוזר וטוען עליו טענה אחרת על כרחו זכה רבינו ז"ל בדינו שאפילו כשתמצא לומר רשאי הוא לשתות בתוך ההגדה בתוך ההלל אינו רשאי להפסיק כדאיתא בברכות ואין צריך לומר באמצע ברכה של גאולה וזהו שאמר רבינו זלה"ה הכא נמי כיון דלא אפשר למקרי ולמשתי בהדי הדדי צריך לחזור לברך בתר הגדה ובתר דגמיר הלילא.

עיין מ"א רט סק"ה, וט"ז ריב סק"ו. שכתבו שאכילה או שתיה הוי הפסק בין ברכה לאכילה.
דהיינו מי שברך על יין ושתה מים, הוי הפסק לשתיית היין,
אם כן לכאורה הוא הדין לגבי תפלה דהוי הפסק.

אכן הרב עדס שותה באמצע תפילה, אך קשה לקחת הלכה ממעשה רב זה, ויתכן ויש לו טעמים אישיים וכדו'....

מלך שלם כתב:הנה בשמו"ע לית דין צריך בשש דאינו כמדבר בפני מלך, ואם הקפידו אכל סרך הנהגת גאות וגאווה ודאי שלא התירו בו שתייה [כי אם במקום צורך גדול שהותרו בו שאר ההלכות דעומד לפני מלך כגון ישיבה ותזוזה והפסק דהיינו בגוונא דא"א לו בעניין אחר, דזה גופא אמרי' ליה דיאמר הנוסח שתיקנו ורחנא ליבא בעי וכלפי שמיא גליא ויל"ע].

ובברכות עצמם נראה דהא אסור לעשות שום מלאכה בשעת הברכה, וודאי דזה בכלל, כי אם במקום צורך הנ"ל.

ובפסוד"ז ושאר מזמורים ודאי דעיקר דינו הוא בתפילה ובהכנתה ללא הפסק, ומעצמה היא משוללת הפסק שתייה שלא לצורך [וכ"ה בברכות כמובן].

אבל לצורך התפילה נראה דלא גרע מכל מעשה שמותר לעשות לצורך התפילה והברכה כהתעסקות בסידור והנחת תפילין, ושפיר דמי למש"כ תוס' ברכות די"ד ע"ב ד"ה ומנח. וכ"ה לכאו' בחזרת הש"ץ [וכהנהגת אותו החכם הנז'].

יש לחלק בדברים רגילים של צורך התפלה כגון החזקת סידור שהוא דרך לעשות כן לפני המלך, ובין דברים שאינם רגילים לעשות לפני מלך ומבטלים את כל מעמד התפלה כגון אכילה ושתייה ועשיית צרכיו, שמי שאינו מסוגל בלעדיהם אסור לו להתפלל שמונה עשרה עד שיבריא.

בין ברכה לאכילה הוי הפסק אבל הרי גם אם ילך לביה"כ וכדו' הוי הפסק משא"כ באמצע התפילה אין זה הפסק

נתן כתב:בין ברכה לאכילה הוי הפסק אבל הרי גם אם ילך לביה"כ וכדו' הוי הפסק משא"כ באמצע התפילה אין זה הפסק

הט"ז משווה אכילה אחר הברכה [כלומר ברך על יין ואכל דבר אחר לפני ששתה יין], לדיבור בין ברכה לאכילה.
אם כן הוי כדיבור ולא כשהייה בעלמא.
[ומי אמר לך ששהייה בעלמא הוי הפסק בין ברכה לאכילה?]

יבנה כתב:

מלך שלם כתב:הנה בשמו"ע לית דין צריך בשש דאינו כמדבר בפני מלך, ואם הקפידו אכל סרך הנהגת גאות וגאווה ודאי שלא התירו בו שתייה [כי אם במקום צורך גדול שהותרו בו שאר ההלכות דעומד לפני מלך כגון ישיבה ותזוזה והפסק דהיינו בגוונא דא"א לו בעניין אחר, דזה גופא אמרי' ליה דיאמר הנוסח שתיקנו ורחנא ליבא בעי וכלפי שמיא גליא ויל"ע].

ובברכות עצמם נראה דהא אסור לעשות שום מלאכה בשעת הברכה, וודאי דזה בכלל, כי אם במקום צורך הנ"ל.

ובפסוד"ז ושאר מזמורים ודאי דעיקר דינו הוא בתפילה ובהכנתה ללא הפסק, ומעצמה היא משוללת הפסק שתייה שלא לצורך [וכ"ה בברכות כמובן].

אבל לצורך התפילה נראה דלא גרע מכל מעשה שמותר לעשות לצורך התפילה והברכה כהתעסקות בסידור והנחת תפילין, ושפיר דמי למש"כ תוס' ברכות די"ד ע"ב ד"ה ומנח. וכ"ה לכאו' בחזרת הש"ץ [וכהנהגת אותו החכם הנז'].

יש לחלק בדברים רגילים של צורך התפלה כגון החזקת סידור שהוא דרך לעשות כן לפני המלך, ובין דברים שאינם רגילים לעשות לפני מלך ומבטלים את כל מעמד התפלה כגון אכילה ושתייה ועשיית צרכיו, שמי שאינו מסוגל בלעדיהם אסור לו להתפלל שמונה עשרה עד שיבריא.

עשיית צרכיו הוא דין אחר דתפילתו תועבה, דמי שבמציאות אינו יכול להישמר מצואה או מערווה, הרי שבה נתחדש סתירה מוכרחת לתפילה, אבל שאר דיני הנהגה לפני המלך הכתובים בהלכה הוא בסתם אדם ובגוונא דא"א לו בעניין אחר כגון מי שחולה שא"א לו לעמוד לפני מלך או שלא להראות גאות וכו', דבזה גופא אמרי' ליה דיאמר הנוסח שתיקנו ורחנא ליבא בעי וכלפי שמיא גליא ועושה מה שיכול ולא שמענו שימנעוהו מתפילה כי לא יכול לעמוד לפני מלך כאדם בריא, וכלפי דידיה הרי הוא כחולה העומד לפני מלך. ומהיכא תיתי דשתייה דהיא כעין גאות לפני המלך ודמיא לתועבה דערווה וצואה שנתייחדו שניהם בהלכות אלו דנאמר בהם סתירה הכרחית לתפילה.

ובעניין הפסק שהעירו אכתוב בס"ד בהמשך.

לכאו' אחד שמרגיש שהגרון שלו הולך באמצע התפילה, או שהוא משתעל ולא מצליח להמשיך, שישתה מים ואינו צריך גם לברך כי זה לא לצמאו.
אבל איני פוסק רק נראה לי כך.

בשועה"ר סי’ רעא סע’ יא הוא קצת נוגע בעניין הזה.

בעניין הפסק נראה פשוט דבאמצע פסוד"ז או בין ברכה לברכה בשמו"ע מעשה ל"ח הפסק ואין דנים אלא מצד סגולת התפילה וכמשנ"ת, ואי חיישי' לא חיישי' אלא בתוך ברכה, גם מה שאסרו ההפסק בתפילה אינו אלא מצד סגולת התפילה ולא מצד הפסק, ומי שדיבר בין ברכה לברכה אינו חוזר לראש אלא לתחילת הברכה, כדאי' בפוס' סי' ק"ד, והסברא בזה הוא כי הפסק תלוי בצורך לייחס בין דבר דבר, ואחר שאמירת פסודה"ז בהפסק לא מגרעת משם האמירה, אלא מצורת התפילה, בדיעבד יצא. וכן בשמו"ע. אבל בתוך הברכה חוזר לראש שכן יש צורך לייחס הכל לחתימה, ולזה נראה שבדיעבד אם המשיך ולא חזר אין צורך לחזור אא"כ הפסיק בחתימה, והכלל בזה שרואים כאילו לא אמר אלא את התיבות שלאחר ההפסק. אבל הפסקה לצורך התפילה כמשנ"ת ל"ח הפסק, אם כי עכ"פ יש לו להקדים ולשתות בין ברכה לברכה ולא בתוך הברכה וק"ו שלא בתוך החתימה.

גימפעל כתב:בשועה"ר סי’ רעא סע’ יא הוא קצת נוגע בעניין הזה.

אני חשבתי שאפשר לדייק משם שמותר לאכול ולשתות באמצע התפילה, אך שאלתי את הרב אלאשוילי והוא הסביר שהפירוש שם הוא, שבאותו הזמן שהתפלל במקום להתפלל היה יכול לאכול אכילת עראי ולהתפלל אחר כך, ולא שבתוך התפלה יכל לאכול.

עין בספר בר אלמוגים ידיעות חשובות בענין זה של הפסק אכילה ושתיה בין הברכות,
ודרך אגב, נוגע הדבר מאד לתפילת הדרך אלו שמסמיכים ברכה לחבירתה אך אוכלים או שותים ביניהם!!!

רוח נדיבה כתב:עין בספר בר אלמוגים ידיעות חשובות בענין זה של הפסק אכילה ושתיה בין הברכות,
ודרך אגב, נוגע הדבר מאד לתפילת הדרך אלו שמסמיכים ברכה לחבירתה אך אוכלים או שותים ביניהם!!!

הספר באוצר,

מי יזכנו בידיעות חשובות אלו לתועלת העיון?

כמדומני שספר זה הוא מר' אברהם גניחובסקי ע"ה.

אשמח לקבל הפניה לפסוק ק הלכה באוצר החכמה. לגבי שתיית מים של שליח ציבור באמצע התפילה? תודה

ברוכים הבאים.
עי' כאן viewtopic.php?t=24282

מצ"ב מכתב בעל דרך אמונה בהקדמה לס' בר אלמוגים לגאון ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל
בסי' י"ב דן שם בארוכה בכל זה
וכמדומני שיש גם באגן הסהר ח"א בזה

מי שבירך על כוס קפה רותח, והתחילו הציבור בתפילתם, האם מותר ללגום ממנו באמצע התפילה? ואם לא, מה הדין בין הפרקים, בפסוקי דזמרה?
ואולי אינו אסור מעיקר הדין אלא שמכוער לעשות כן? מישהו מכיר מקורות ברורים?

האם מותר או לא ?

נחלקו בעה"מ והרמב"ן אם מותר לשתות באמצע קריאת ההגדה. [אולי דומה ואולי יש לחלק].

ע' שו"ת דברי חכמים לרב שלום יצחק הלוי ראש רבני תימן בישראל (או"ח סי' כד, איני יודע אם נמצא באוצר ויתכן ומופיע בתוך 'דברי שלום חכמים' שהוא ספר הזכרון לרב הנ"ל) שדן בב' מציאויות אם ברך קודם הזמירות או ברכות ק"ש ורק האכילה והשתיה תוך כדי, או אם רוצה לברך בתוך הזמירות וכו'. על הראשון אומר שמעיקר הדין שרי אלא שראוי שלא משום יראה וכבוד שמיא ועל השני שאסור מדינא.

אני זוכר שדן בזה גם בשו"ת חבל נחלתו באחד הכרכים האחרונים יחסית.