פורום אוצר החכמה

משהו מהרהורי ליבי- לא מסודר אבל אני מקווה שברור מה מציק לי.

א.אנו רגילים לבוא לבר מצוה ולשמוח בשמחת החתן שנכנס לעול מצוות, אני דווקא בא לי לבכות כשאני מגיע ל"שמחת" בר מצווה, ןאפרש דברי, אנו יודעים שיש בעבירות- שוגג ומזיד, ובודאי שאנו יודעים מהי ההגדרה שלהם, פשוט, שוגג זה כשלא ידעתי ששבת היום או שדבר זה אסור, ומזיד זה כל אופן אחר, עכשיו אני רוצה לשאול אותכם שאלה פשוטה, אנחנו הרי עוברים עבירות לפעמים רח"ל, האם אנחנו עוברים את העבירות בשוגג או ח"ו במזיד? -בטח כ"א מיד חושב בליבו -אני? מזיד??! אבל האמת היא שזה ככה!!! נחשוב עוד פעם יחד, האם אנחנו לא יודעים שהדברים עליהם אנו עוברים הם איסור? -אנו יודעים! נו, אז איפה פה השוגג? מה כ"א חושב בליבו? טוב, אז מה אני, מזיד? האם אני עושה בשביל להכעיס ח"ו? ודאי שלא, אז מהי ההגדרה שלי?
-יש משנה באבות "שגגת תלמוד עולה זדון", זאת אומרת שכל מה שלא למדנו די הצורך כמו שהיינו צריכים, -ואנחנו יודעים שזה הרבה יותר ממה שאנחנו עושים בפועל-, אנו נתבעים עליו כמזיד.
בעצם זה הנושא שרציתי להעלות כאן היום, כי ממ"נ, אם אנחנו לא נתבעים על מה שלא יכלנו לדעת, ואולי זה כולל את כל מה שלא למדנו כמו שצריך, סוכ"ס א"א שכולם יהיו הכי מתמידים, וכ"א חושב לעצמו הרי אם אני ינסה ללמוד בכל כוחי ינסו לעצור אותי, כי אפשר בסוף להשתגע, אם מושכים יותר מידי בכח, אם מותחים את החבל יותר מידי בד"כ זה לא מביא לתוצאות טובות כ"כ, אז בעצם אולי לא אתבע ע"ז שלא הייתי יותר ממה שאני, ואז, לפי"ז אין עלי טענה, א"כ לפי הצד הזה מה הענין לשמוח בכלל בבר מצוה, הרי זה רק בכאילו, כי הרי הרבה ממה שהוא צריך לעשות הוא לא יודע כראוי, אלא מה? שהוא לא יתבע ע"ז, א"כ אין בבר מצוה קבלה אמיתית של עול כל המצוות, אלא רק עם השנים מה כשיתחדש לו הלכות, רק אז יתחייב בהם.
מאידך, כמה הלכות ידענו ושכחנו, ואם היינו מייחסים להם חשיבות ראשונה במעלה, הרי לא היינו שוכחים, א"כ יש ועוד איך על מה לתבוע אותנו, למה אנו לא יראי שמיים כדבעי שאז לא היינו שוכחים כלום, אלא שא"כ בכל פעם שאנחנו נכנסים לבר מצוה היינו צריכים לפרוץ בבכי מר, כי הרי פשוט לנו שחתן בר המצוה לא יודע אפי' חצי ממה שהוא צריך לדעת, ומכיוון שיתבע על זה מעכשיו, הרי אין דבר יותר נורא מזה, לראות אדם שנכנס עכשיו לעול מערכת מחייבת ונוראית כזו, שאין סיכוי שידע מה הוא חייב ואעפ"כ יתבע על זה!!! הנה בשבת הקרובה יכשל בלי שום ספק בכמה מלאכות "בורר", בלי שידע בכלל שהוא עומד כאן בפני ניסיון, ובלי אפשרות לעשות תשובה ספציפית על זה.
אלא שברור שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, אבל כמה אנחנו יכולים לשחק עם זה, הרי אנחנו יכולים יותר!!!
א"כ לא יהיה לנו שום תירוץ.


אנא ממכם תביאו תירוץ.!

נמנו וגמרו טוב לו לאדם שלא נברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו.
כשאתה סוחב שק כבד של אבנים טובות ומרגליות, לא כל כך מפריע המשקל הרב, וגם אתה מוכן לקבל פה ושם סריטה אחת או שתיים מן השק המגושם. וגם להתלכלך קצת בבוץ הרטוב. ואפילו להתלכלך הרבה.
עכשיו תגיד לי, אם היית בא לא לבר מצוה, אלא למי שזכה לקבל שק מלא אבנים טובות ומרגליות, האם ג"כ היית מרחם עליו בגלל המאמץ הרב והנזקים שעלולים להגרם לו מחמת זה השק היקר?

לא צריך תירוץ
צריך להסתכל על הילד הזה הולך לישיבה ולומד את התורה שכל מילה ממנה כל חפצים לא יישוו בה וגדול המצווה ועושה, ולשמוח.
מדה טובה מרובה ממדת פורענות!

אלון,
אני מסכים איתך במאה אחוז אם המשל היה דומה לנמשל, אין רצוני להיות פסימי אבל הוא לא דומה, לפי איך שהצגתי את הדברים זה דומה יותר למי שסוחב שק מרגליות כשהוא נאלץ להישחק על גדר תייל, רחמנא ליצלן מהאי דעתא, כי באמת ברור שאין זה כך ולא רק בגלל אפשרות התשובה שנתנה לנו, אלא בגלל סיבה אותה אני מחפש יחד איתכם.
כך גם באלול דנתי עם עצמי הרבה בנושא- למה אני לא רואה סיכוי להיות אי פעם אדם שלא חוטא בכלל, ועל זה ענה לי חבר שחשב שאני מתיאש שלא יעלה על הדעת שמי שיש לו חובות של מליון דולר שלא ינסה להחזיר את הדולר הראשון כי ממילא הוא לא ישלים את החוב, ואני (בלי להתיאש...) לא הסכמתי איתו מכיוון שלא יתכן שנבראנו עם תביעה לעבוד את ה' ברמה של חוב 'מליון דולר' ותנתן לנו האפשרות רק לשלם את הדולר הראשון, קרי- ברכה ראשונה של ברכת המזון בשנת תשע"א וברכת התורה בשנת תשע"ב ואשר יצר מתוך הכתב בשנת תשע"ג וכו' וכו'.

תשובה ברורה עדיין אין לי אבל אני לא מסיח דעתי מהשאלה, אולי עוד נזכה. כולנו.

ל'אוצר' ומה עד אז? אז הוא יהיה בסדר, אבל כרגע הוא מתחייב במצוות רק בכאילו, או שהוא עומד עליהם לדין חמור.

ל'אוצר' ומה עד אז? אז הוא יהיה בסדר, אבל כרגע הוא מתחייב במצוות רק בכאילו, או שהוא עומד עליהם לדין חמור.

לא התכוונתי לישיבה גדולה התכוונתי למחרת בבוקר הולך לישיבה או לכל מקום בו הוא לומד את תוה"ק וכל מילה ומילה עושה נח"ר לפני בורא העולמים (ואם תשאל זה עשה גם אתמול? גדול המצווה ועושה) ונאמנים עלינו דברי חז"ל שרצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות ןע"כ שריבוי השכר מעשיית המצוות גדול מהחשש מלעבור עליהם וקושיה מעיקרא ליתא.

אולי לכן אמרו שאין ב"ד של מעלה מענישים עד עשרים שנה.

נראה לי לענ"ד דודאי אין הקב"ה בא בטרוניא
אלא כל יום מעט מעט לפי לימודו בצורה נאותה יתחייב
ע"פ מה שיודע ויוכל לדעת אם ילמד ויברר הדין לפי כוחו שכלו וחריפותו, ויותר מזנ נידון כשגגה.
ודומה לעבד לפני אדונו שכל יום מחוייב לעובדו ואם יום אחד לא יעבדו הרי הוא יענש, אבל לא יענישנו למה לא בנה בנין שלם ביום אחד שזהו דבר שא"א,
אלא לאט לאט כפי נסיון העבד ומקצועיותו ושניו בעבודה הזו כך יתבע לפעול ולעבוד.
ומה שאנו שמחים בבר מצוה הוא כעין אותו בן העבד שעד הגיעו לגיל מסוים אין האדון כלל רוצה בעבודתו ונותן עולו עליו, ובהגיעו לגיל מסויים אז ייתן עליו עבודות לפי עניינו שהוא ראוי להם, ועם רבות השנים, הכח, והניסיון יטיל עליו עבודות קשות יותר.
ה"ה האיש הישראלי בהגיעו לגיל י"ג מתחיל לעבוד את בוראו אט אט כפי ענינו.
והבן.
נ.ב. אט אט אין הכונה שתחילה מקבל עול של עשרים מצוות ולא יותר, אלא העול הוא כללי שזה האדון וכל מצוותיו צריכים לקיים, אלא שבפועל ייתבע על מה שמסוגל לפי כוחו ושכלו.

אולי היינו צריכים לפרוץ בבכי מר בכל פעם שנולד תינוק??
שכן עתיד הוא להיכנס למערכת של חיובים?
(טוב לו לאדם שלא נברא משנברא!)

ישראל הר כסף כתב:משהו מהרהורי ליבי- לא מסודר אבל אני מקווה שברור מה מציק לי.

א.אנו רגילים לבוא לבר מצוה ולשמוח בשמחת החתן שנכנס לעול מצוות, אני דווקא בא לי לבכות כשאני מגיע ל"שמחת" בר מצווה, ןאפרש דברי, אנו יודעים שיש בעבירות- שוגג ומזיד, ובודאי שאנו יודעים מהי ההגדרה שלהם, פשוט, שוגג זה כשלא ידעתי ששבת היום או שדבר זה אסור, ומזיד זה כל אופן אחר, עכשיו אני רוצה לשאול אותכם שאלה פשוטה, אנחנו הרי עוברים עבירות לפעמים רח"ל, האם אנחנו עוברים את העבירות בשוגג או ח"ו במזיד? -בטח כ"א מיד חושב בליבו -אני? מזיד??! אבל האמת היא שזה ככה!!! נחשוב עוד פעם יחד, האם אנחנו לא יודעים שהדברים עליהם אנו עוברים הם איסור? -אנו יודעים! נו, אז איפה פה השוגג? מה כ"א חושב בליבו? טוב, אז מה אני, מזיד? האם אני עושה בשביל להכעיס ח"ו? ודאי שלא, אז מהי ההגדרה שלי?
-יש משנה באבות "שגגת תלמוד עולה זדון", זאת אומרת שכל מה שלא למדנו די הצורך כמו שהיינו צריכים, -ואנחנו יודעים שזה הרבה יותר ממה שאנחנו עושים בפועל-, אנו נתבעים עליו כמזיד.
בעצם זה הנושא שרציתי להעלות כאן היום, כי ממ"נ, אם אנחנו לא נתבעים על מה שלא יכלנו לדעת, ואולי זה כולל את כל מה שלא למדנו כמו שצריך, סוכ"ס א"א שכולם יהיו הכי מתמידים, וכ"א חושב לעצמו הרי אם אני ינסה ללמוד בכל כוחי ינסו לעצור אותי, כי אפשר בסוף להשתגע, אם מושכים יותר מידי בכח, אם מותחים את החבל יותר מידי בד"כ זה לא מביא לתוצאות טובות כ"כ, אז בעצם אולי לא אתבע ע"ז שלא הייתי יותר ממה שאני, ואז, לפי"ז אין עלי טענה, א"כ לפי הצד הזה מה הענין לשמוח בכלל בבר מצוה, הרי זה רק בכאילו, כי הרי הרבה ממה שהוא צריך לעשות הוא לא יודע כראוי, אלא מה? שהוא לא יתבע ע"ז, א"כ אין בבר מצוה קבלה אמיתית של עול כל המצוות, אלא רק עם השנים מה כשיתחדש לו הלכות, רק אז יתחייב בהם.
מאידך, כמה הלכות ידענו ושכחנו, ואם היינו מייחסים להם חשיבות ראשונה במעלה, הרי לא היינו שוכחים, א"כ יש ועוד איך על מה לתבוע אותנו, למה אנו לא יראי שמיים כדבעי שאז לא היינו שוכחים כלום, אלא שא"כ בכל פעם שאנחנו נכנסים לבר מצוה היינו צריכים לפרוץ בבכי מר, כי הרי פשוט לנו שחתן בר המצוה לא יודע אפי' חצי ממה שהוא צריך לדעת, ומכיוון שיתבע על זה מעכשיו, הרי אין דבר יותר נורא מזה, לראות אדם שנכנס עכשיו לעול מערכת מחייבת ונוראית כזו, שאין סיכוי שידע מה הוא חייב ואעפ"כ יתבע על זה!!! הנה בשבת הקרובה יכשל בלי שום ספק בכמה מלאכות "בורר", בלי שידע בכלל שהוא עומד כאן בפני ניסיון, ובלי אפשרות לעשות תשובה ספציפית על זה.
אלא שברור שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, אבל כמה אנחנו יכולים לשחק עם זה, הרי אנחנו יכולים יותר!!!
א"כ לא יהיה לנו שום תירוץ.


אנא ממכם תביאו תירוץ.!

גם בני ישראל באמרם "נעשה ונשמע" קיבלו על עצמם עול, שלא ידעו את טיבו ופרטיו. ודווקא ע"ז משבחים אותם כל כך.
שמחת בר מצוה יש בה מעין קבלת התורה, הבחור מקבל על עצמו לקיים ככל אשר ידע וילמד, ועצם הקבלה היא ה'נעשה' שקודם ל'נשמע'.