פורום אוצר החכמה

נסתפקתי במה שאמרו חז"ל דעיון תפילה מזכיר עוונותיו של אדם, וביארו הראש' הטעם, דכיון דבוטח בזכות תפילתו בודקין אחריו, האם זה דווקא גבי תפילה או גם גבי שאר זכויות כתורה ומצוות, כגון שאומר בליבו לא יקרה לי רע כי גמלתי היום חסדים וכד'.
אם אפשר בבקשה לקבל מקורות על ענין זה.

אפשר דרק בתפילה, משום דתליא בדרגת האדם. [וכמבואר בגמ' ששמיעת התפילה מוכיחה על גדלות דורות הראשונים כנגד דורות האחרונים]

ברכות י:
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו משה תלה בזכות אחרים שנאמר זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית חזקיהו תלה בזכות עצמו דכתיב זכר נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנאמר וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי והיינו דרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב הנה לשלום מר לי מר אפילו בשעה ששיגר לו הקדוש ברוך הוא שלום מר הוא לו
ופירש"י -התולה בזכות עצמו - שאומר בתפלתו עשה לי בזכותי, כגון חזקיהו שאמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך וגו'.

ומנהג העולם לומר מי שברך וכו' הוא יברך וכו' בעבור שעלה לתורה וכו'.

בעבור שעליתי? הרי "חבירו" אומר "עליו" בעבור שעלה ,

אם כבר המקרה הקלאסי "האומר סלע זו וכו, ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור ,
ככלל אדם שמחויב במצוות הרי אמרו שצריך להיות ע"מ שלא לקבל פרס וכפי דברי הרמב"ם במדע "לעשות את הדבר מפני שהוא אמת" כאברהם אבינו,
אלא דבשו"ע הרב חידש דהיינו במצוות שמחוייב בהם אבל לא בתוספת מצוות כגון צדקה בשעה שכבר נתן כדי שיעור מותר ע"מ לקבל פרס .