כיצד אברהם ידע שאשתו יפה?

[ש. ספראי]

כיצד אברהם ידע שרעייתו שרה יפה היא?
הרב ש"ב גנוט, אלעד



הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את (יב, יא).

וברש"י: עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם ועכשיו הכיר בה ע"י מעשה.

וצ"ע דאם לא הכיר בה, כל שכן שלא הכיר שום אשה אחרת, (ועיין ב"ב י"ז א'),
א"כ אף אם ראה כעת שאשתו יפת מראה, מ"מ שמא שאר נשות העולם יפות יותר, ושרה אינה כה מבוקשת כמו נשים רבות אחרות,
וצ"ע.
ויש להוסיף ולשאול, דהא בבבא בתרא (נח, א) נאמר דשרה בפני חוה כקוף
בפני בני אדם, נמצא שאם אברהם היה רואה את שרה עומדת לפני חוה, אם כל חי, היתה שרה אשתו
נחשבת בעיניו כמכוערת עד מאד, וצ"ע.

ומו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי בזה ואלו דבריו: בלי כוונה קרה שראה נשים, כך פירשתי, עיין עבודה זרה כ' ב'.

ויש להוסיף דהמצרים ראו את שרה בתור אשה יפה מאד (יב, סו), אך אברהם לא
אמר לה שהיא יפה מאד, וכאמור שאכן לא ראה שום נשים ולא ידע מהי דרגת יופיה
יחסית לשאר נשות העולם.

ומו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי בזה כך: באמת לא ידע שהיא מאד.

יתכן גם לומר שאברהם ראה בה יופי אבסולוטי, שאינו יופי יחסי לפי האחרות.

יתכן גם שהבין לפי ראיית אנשי מצרים, שנשותיהן כמותם, פחות או יותר. כי לא מסתבר שישנו הבדל גדול מידי בין אנשי מצרים לנשות מצרים.

[צונאמי]

פשוט מאוד, הוא ראה בילדותו...

[ש. ספראי]

נחלקו הראשונים האם אברהם שמר את כל התורה החל מגיל 3 או מגיל 40.("עק"ב אשר שמע אברהם בקולי", עק"ב שנים)

[צונאמי]

נחלקו הראשונים האם אברהם שמר את כל התורה החל מגיל 3 או מגיל 40.("עק"ב אשר שמע אברהם בקולי", עק"ב שנים)

זה קשור למידת חסידות ולא לקיום התורה.
מלבד זאת, בגיל 3 לא שייך הרהור.

[עקביה]

נהירנא כד הוינא טליא, קראתי בספר לילדים על רש"י, שאירע לו כאשר ישב וכתב את פירושו לתורה ועסק בעניין האפוד, נשא באקראי את עיניו ואיתרע מזלו לראות איזו גויה רוכבת על סוס, הצטער רש"י מאד על אותה ראיה, אבל אז עלה בדעתו שכך זימנו לו משמים לסייע לו בהבנת מעשה האפוד, וכן כתב בפירושו (שמות כח ד): ואפוד - לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו, ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כמין סינר שקורין פורציינ"ט בלעז [חגורה] שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים.

לימים, ראיתי את הרש"י הזה: ופרומה משני צדדיה - אצל אצילי ידיה כדרך אדומיות שבצרפת שבשרן נראה מצדיהן (גיטין צ:). ותהיתי האם כאשר ישב רש"י וכתב את פירושו לגיטין איתרע מזלו לשאת את עיניו ולראות את האדומיות שבצרפת...

כמובן שרש"י לא היה מסתכל בנשים, אבל הוא הכיר את העולם שהוא חי בו. ושמא אפשר לומר כן גם על אברהם אבינו ע"ה.

[אוצר החכמה]

ויש להוסיף ולשאול, דהא בבבא בתרא (נח, א) נאמר דשרה בפני חוה כקוף
בפני בני אדם, נמצא שאם אברהם היה רואה את שרה עומדת לפני חוה, אם כל חי, היתה שרה אשתו
נחשבת בעיניו כמכוערת עד מאד, וצ"ע.

מישהו מבין מה רצה הכותב בשאלה זו?

[גימפעל]

זה היה קודם ביאתו למצרים אלא כיוון שהמצרים הם כושים וכלשון רש"י 'אנשים שחורים ומכוערים' ומסתמא נשותיהם גם כן כך.

[ש. ספראי]

כוונתי בשאלתי היא שאם אתה מכיר את נשות העולם וסגנון יופיין, אזי היית מבין ששרה יפה.
אך אם אינך מכיר נשים ומעולם לא ראית אותן, והנה לראשונה אתה רואה את שרה, יחד עם חוה.
הרי ברור שתחשוב ששרה אינה יפה כלל וכלל. כי הנה, זאת שעומדת לידה, חוה, היא יפה, וכל אלו שסביבה נחשבות כקופות בפני בני אדם, כלשון חז"ל.

כוונתי היא לעורר שקשה להגדיר יופי ולחשוש שיבולע לאשתך, רק לפי ראיה של אשה אחת. אלא לפי מכלול ראיות.

משל: אם ראית לראשונה בחייך תוכי. תצא מכליך מהתפעלות. אך אז תעבור לכלוב הבא בגן החיות ותראה תוכים הרבה יותר ססגוניים ומיוחדים.

[מה שנכון נכון]

כוונתי בשאלתי היא שאם אתה מכיר את נשות העולם וסגנון יופיין, אזי היית מבין ששרה יפה.
אך אם אינך מכיר נשים ומעולם לא ראית אותן, והנה לראשונה אתה רואה את שרה, יחד עם חוה.
הרי ברור שתחשוב ששרה אינה יפה כלל וכלל. כי הנה, זאת שעומדת לידה, חוה, היא יפה, וכל אלו שסביבה נחשבות כקופות בפני בני אדם, כלשון חז"ל.

היכן כתוב בחז"ל ששרה בפני חוה וכו' זה ביחס לאברהם?
ומלבד זאת לא מדובר שם על שופרא דנשי דוקא, שהרי אמרו חוה בפני אדם כקוף בפ"א, וע"כ שמדובר ביופי תואר הגוף השייך בין באיש ובין באשה, וא"כ קושיא מעיקרא ליתא, כי אברהם יכל למדוד ביחס את יופיה גם ביחס לאנשים. ועוי"ל דהכיר את קרובותיו אמו בתו ואולי גם אחיותיו. [ולכאורה גם קודם שסמו את עיני היצה"ר לא היתה התאוה לקרובות גדולה כבשאר נשים, וע"כ אולי לא נשמר אברהם מהסתכלות רגילה בהן].

יש להעיר, מנין לחז"ל חלוקי דרגות היופי בין חוה שרה וד' נשים יפהפיות, אם תאמר מרוה"ק א"כ שמא אברהם נמי ידע זאת ברוה"ק.

[איש-אחד]

נהירנא כד הוינא טליא, קראתי בספר לילדים על רש"י, שאירע לו כאשר ישב וכתב את פירושו לתורה ועסק בעניין האפוד, נשא באקראי את עיניו ואיתרע מזלו לראות איזו גויה רוכבת על סוס, הצטער רש"י מאד על אותה ראיה, אבל אז עלה בדעתו שכך זימנו לו משמים לסייע לו בהבנת מעשה האפוד, וכן כתב בפירושו (שמות כח ד): ואפוד - לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו, ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כמין סינר שקורין פורציינ"ט בלעז [חגורה] שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים.

לימים, ראיתי את הרש"י הזה: ופרומה משני צדדיה - אצל אצילי ידיה כדרך אדומיות שבצרפת שבשרן נראה מצדיהן (גיטין צ:). ותהיתי האם כאשר ישב רש"י וכתב את פירושו לגיטין איתרע מזלו לשאת את עיניו ולראות את האדומיות שבצרפת...

כמובן שרש"י לא היה מסתכל בנשים, אבל הוא הכיר את העולם שהוא חי בו. ושמא אפשר לומר כן גם על אברהם אבינו ע"ה.

אין שום איסור בראיה בעלמא.

[מה שנכון נכון]

על רש"י בענין האפוד ראה כאן.

[גבול ים]

על רש"י בענין האדומיות הצרפתיות ראה כאן.

[אוצר החכמה]

מישהו שלח לי הסבר באישי על כוונתו, והיינו שעיקר כוונתו להוכיח מהא דחוה הוא דיופי הוא עניין יחסי ולא שכל הרואה יודע שהיא יפה גם אם לא ראה אחרות, ואם כן חוזרת קושייתו שאם אברהם אבינו לא ראה אשה אחרת מימיו איך ידע שהיא יפה.
אבל לענ"ד זה להיפך חז"ל לא התכוונו (הגם שידעו זאת ברוה"ק או מכוח ראייה מאיזה מקום בתורה כדברי משנ"נ ) לעשות תחרות יופי וחוה נצחה את שרה, מדובר בשינוי מהותי בין האשה שיצר הבורא עצמו ובין האשה שהגיעה לתכלית היופי אבל נולדה מבני אדם וכן שאר החילוקים הם מהותיים ולא מקריים, כך שוודאי שאין מזה שום ראייה כנ"ל)

[ש. ספראי]

התוס' במגילה ט"ו הקשו מדוע לא מנה את חוה בנשים היפות בעולם והא שרה בפני חוה כקוף וכו', ותירצו דקחשיב רק נשים שנולדו כרגיל ולא ביציר כפיו של הית"ש, ומשמע כמותכם דחוה שאני ואינה בקטגוריה הנורמטיבית.

אולם שאלתי מחוה הובאה רק כמשל ודוגמה לשאלה, וכמשנ"ת, שיופי הוא בד"כ ענין יחסי, וקשה למדוד יחסיות כשלא מסתכלים בכמה, וכבר הובאו התשובות וההשערות של חכמי הפורום ותשוח"ח.

[ש. ספראי]

[

יש להעיר, מנין לחז"ל חלוקי דרגות היופי בין חוה שרה וד' נשים יפהפיות, אם תאמר מרוה"ק א"כ שמא אברהם נמי ידע זאת ברוה"ק.

מרש"י וחז"ל , 'עתה ידעתי'- שרק כעת הכיר בה ולא קודם, משמע שראה את יופיה בפועל ולא ע"י רוה"ק

[מה שנכון נכון]

[

יש להעיר, מנין לחז"ל חלוקי דרגות היופי בין חוה שרה וד' נשים יפהפיות, אם תאמר מרוה"ק א"כ שמא אברהם נמי ידע זאת ברוה"ק.

מרש"י וחז"ל , 'עתה ידעתי'- שרק כעת הכיר בה ולא קודם, משמע שראה את יופיה בפועל ולא ע"י רוה"ק

ועל זה בדיוק ההערה, למה לא ידע אברהם מיופיה גם ללא הסתכלות, אלא מאותו מקור שעל ידו ידעו חז"ל [שלכאורה הוא רוה"ק].
וי"ל שאחר שבא מעשה אברהם ושרה וכו' בכתב הרי שזו חלק מהתוה"ק, ומי שעמל בתורה נאמר עליו ומגלין לו רזי תורה, ועי"ז ידעו חז"ל. משא"כ אצל אברהם היה זה בשעת מעשה ועוד לא היה חלק מהתורה אלא מציאות גשמית גרידא.

[ש. ספראי]

[

יש להעיר, מנין לחז"ל חלוקי דרגות היופי בין חוה שרה וד' נשים יפהפיות, אם תאמר מרוה"ק א"כ שמא אברהם נמי ידע זאת ברוה"ק.

מרש"י וחז"ל , 'עתה ידעתי'- שרק כעת הכיר בה ולא קודם, משמע שראה את יופיה בפועל ולא ע"י רוה"ק

ועל זה בדיוק ההערה, למה לא ידע אברהם מיופיה גם ללא הסתכלות, אלא מאותו מקור שעל ידו ידעו חז"ל [שלכאורה הוא רוה"ק].
וי"ל שאחר שבא מעשה אברהם ושרה וכו' בכתב הרי שזו חלק מהתוה"ק, ומי שעמל בתורה נאמר עליו ומגלין לו רזי תורה, ועי"ז ידעו חז"ל. משא"כ אצל אברהם היה זה בשעת מעשה ועוד לא היה חלק מהתורה אלא מציאות גשמית גרידא.

כבודו מניח הנחה (שחז"ל ידעו על ד' הנשים היפות בעולם מרוח הקודש) ומקשה קושיה, מדוע לאאע"ה לא התגלה רוה"ק בדבר.
אינני יודע מנין מוחלט אצל כת"ר שחז"ל ידעו כן ברוה"ק. אולי היתה זו מסורת, אולי ידיעות אחרות.
וכעת אכן ראיתי במהרש"א שם במגילה ט"ו שכך היתה קבלה בידי חז"ל. א"כ אין עניינו לרוה"ק.
וגם אם היה זה מרוה"ק, אין לשאול מדוע אברהם לא חזה כן ברוה"ק, כיון שאין אתנו יודע עד מה אימתי רואים ולמה רואים ומי רואה כל דבר ברוה"ק. רוה"ק נצרכת רק להצריכים לה, בזמנים ואופנים שונים ומגוונים.

[פלתי]

כבודו מניח הנחה (שחז"ל ידעו על ד' הנשים היפות בעולם מרוח הקודש) ומקשה קושיה, מדוע לאאע"ה לא התגלה רוה"ק בדבר.
אינני יודע מנין מוחלט אצל כת"ר שחז"ל ידעו כן ברוה"ק. אולי היתה זו מסורת, אולי ידיעות אחרות.
וכעת אכן ראיתי במהרש"א שם במגילה ט"ו שכך היתה קבלה בידי חז"ל. א"כ אין עניינו לרוה"ק.
וגם אם היה זה מרוה"ק, אין לשאול מדוע אברהם לא חזה כן ברוה"ק, כיון שאין אתנו יודע עד מה אימתי רואים ולמה רואים ומי רואה כל דבר ברוה"ק. רוה"ק נצרכת רק להצריכים לה, בזמנים ואופנים שונים ומגוונים.

לכאורה אם קבלה היא ביד חז"ל, הרי שהקבלה הזו עברה דרך בית מדרשו של אברהם אבינו, הלא כן?

[מה שנכון נכון]

מה פירוש קבלה, סיפור הסטורי שהתגלגל מדור לדור מזמן חוה ושרה עד חז"ל? אם כן מי הוא זה שראה את שרה ואת חוה [ואת אדם ואת השכינה] וידע להשוות ביניהן? ומי זה שידע להעיד שהיו ארבע נשים יפהפיות בעולם ולא חמש או מאה? ומי זה שספר ששרה היתה מהיפות שהיו בעולם, אם אברהם לאחר שראה אותה מנין לו שאין עוד יפות כמותה, ונצטרך להמציא שהיה אדם אחר שהיה 'מבין' בענין וממנו נשתלשל הסיפור לחז"ל [והוא לא סיפר לאברהם]...

'ידיעות אחרות' שכתב מר איני יודע מה טיבן. ולעצם השאלה כתבתי אופן שלענ"ד מישב את הדבר בשלמות ובפשטות. [וכיו"ב צ"ל לענין עוד אלפי פרטים שמוסיפים חז"ל לספר על האמור במקרא].

[אמסטרדם]

לא קראתי כל התשובות אבל בפשיטות י"ל שאברהם שמע וידע על המצב במצרים.

[ע. התשבי]

לכאורה אפשר לומר, בסגנון שכתבו כאן כמה, שאברהם רק "ראה" נשים אחרות (ולא "הסתכל" ביפיין). ובזה מבואר דיוק לשון רש"י "מתוך צניעות שבשניהם", דהיינו לא רק מצד צניעות אברהם שלא הסתכל בנשים, אלא גם מצד צניעות שרה שהסתירה עצמה. ולכן אף שראה אברהם נשים אחרות ביפיין, אך את שרה אפילו לא ראה (באותה צורה שבה ראה נשים אחרות). ורק "ע"י מעשה" (כמבואר בתרגום שנתגלה שוקה כו') הכיר ביופי'.

[לומד_בישיבה]

מצאתי רשום אצלי שאשה יפה מראה אינו בהכרח נמדד לפי התשוקה ופשוט הוא שאברהם אבינו היה פרוש מכל הבלי העולם הזה, אלא ישנו אשה יפה מראה כמו שאומרים על ארון שזה ארון יפה, כמו כן רשום אצלי שפילוסוף אחד מזמן הראשונים כבר כתב כעין דברים אלו.
אגב, בפרשת כי תצא יפת תואר כבר עמד על כך החינוך, והוא מפרש שם יפת תואר בעיניו. יעו"ש.

כתבתי בחפזי.