לשון אלוקות בלשון רבים
פורסם: ו' אוקטובר 30, 2015 12:05 am
בראשית כ-יג כאשר התעו. וברש"י "לשון רבים, ואל תתמה, כי בהרבה מקומות לשון אלקות ולשון מרות קרוי לשון רבים. (שמואל ב' ז כג) אשר הלכו אלקים, (דברים ה כג) אלקים חיים, (יהושע כד יט) אלקים קדושים הוא, וכל לשון אלקים לשון רבים. וכן (לט כ) ויקח אדוני יוסף, (דברים י יז) אדוני האדונים, (להלן מב לג) אדוני הארץ, וכן (שמות כב יד) בעליו עמו, (שם כא כט) והועד בבעליו".
וצ"ע בד' התוס' בעירובין יג. שכ' לפרש מה שאמרו שם "הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצאת מחריב את כל העולם כולו", וכ' התוס' "מייתר אות אחת - כמו בראשית ברא בראו". ועי' תו"ח שם.
ואמנם רש"י שם כ' "וידבר ה' אם תוסיף אות אחת ותכתוב וידברו נמצאת מחריב", וי"ל דשם אדנות חלוק בזה משם אלוקים, ובו ל"ש לש' רבים.
וכ"כ רש"י בפ' וישלח לה-ז "וכן אלהות שהוא לשון שופט ומרות נזכר בלשון רבים, אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלשון רבים".
אבל רש"י בסוטה כ. ג"כ כ' מאשר בראו אלוקים, וצ"ע מדבריו כאן, דלש' אלוקים שייך ביה לש' רבים, וכדמוכח בכל הני קראי.
ונתעוררתי דשם אלוקים גופיה דמיא ללש' רבים, והביאור ע"ז נמצא בכוזרי שער ד',
ז"ל "אמר החבר: אלהים תואר למושל בדבר מן הדברים, ולדיין שלו, ויש שיהיה בכל כשהוא רוצה בו מושל בעולם כלו, ויש שיהיה בחלק כשהוא רוצה בו כח מכחות הגלגל, או טבע מן הטבעים, או דיין מבני אדם. ונבנה השם הזה בלשון קבוץ, בעבור מה שהיה נוהג בין האומות עו"א, שהיו עושים צלמים והיו מאמינים שכל אחד מהם יחולו בו כחות הגלגלים ומה שדומה לזה, וכל אחד מהם אצלם אלוה, והיו קוראים כללם אלהים, והיו נשבעים בהם, וכאילו הם מושלים בהם, והם מתרבים, ברבוי הכחות המנהיגים את הגוף, והכחות המנהיגים את העולם, כי הכחות כנוי לסבות התנועות, כי כל תנועה היא באה מכח זולתי כח התנועה האחרת, כי גלגל השמש וגלגל הירח אינם רצים בכח אחד אבל בכחות מתחלפים. ולא פנו אל הכח הראשון אשר ממנו באו כל הכחות האלה, אם בעבור שלא הודו בו, וטענו כי קבוץ הכחות האלה הוא המכונה אלוה, ושהנפש ג"כ אינה כי אם קבוץ הכחות המנהיגים את הגוף, או שהודו באלהים אך היה רחוק בעיניהם שתועיל עבודתו, וחשבו כי הוא נעלם ומרומם שידענו כל שכן שישגיח בנו. חלילה לאל מדבריהם. על כן לא היו עובדים דבר אחד אך רבים שקוראין אותם אלהים, כלל שכולל הסבות מאין חלוק. והדייקות והמעלה היתירה אינה כי אם בשם הנכבד יו"ד ה"א וא"ו ה"א יתברך, הוא שם נודע רמוז אליו במדות, לא במקום, אחר אשר לא היה נודע, כי היה נקרא אלהים בכלל, ונקרא ה' בהתיחד. כאילו שאל השואל איזה אלוה ראוי לעבוד, השמש או הירח או השמים או המזלות או אחד הכוכבים או האש או הרוח או המלאכים הרוחניים או זולתם, כי לכל אחד מהם מעשה וממשלה, וכל אחד מהם סבה בהויה ובהפסד. ותהיה התשובה ה', כמו שאתה אומר פלוני בשם נודע, כראובן ושמעון, אחרי אשר יובן ממלת ראובן ושמעון אמתת עצמיהם".
וצ"ע בד' התוס' בעירובין יג. שכ' לפרש מה שאמרו שם "הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצאת מחריב את כל העולם כולו", וכ' התוס' "מייתר אות אחת - כמו בראשית ברא בראו". ועי' תו"ח שם.
ואמנם רש"י שם כ' "וידבר ה' אם תוסיף אות אחת ותכתוב וידברו נמצאת מחריב", וי"ל דשם אדנות חלוק בזה משם אלוקים, ובו ל"ש לש' רבים.
וכ"כ רש"י בפ' וישלח לה-ז "וכן אלהות שהוא לשון שופט ומרות נזכר בלשון רבים, אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלשון רבים".
אבל רש"י בסוטה כ. ג"כ כ' מאשר בראו אלוקים, וצ"ע מדבריו כאן, דלש' אלוקים שייך ביה לש' רבים, וכדמוכח בכל הני קראי.
ונתעוררתי דשם אלוקים גופיה דמיא ללש' רבים, והביאור ע"ז נמצא בכוזרי שער ד',
ז"ל "אמר החבר: אלהים תואר למושל בדבר מן הדברים, ולדיין שלו, ויש שיהיה בכל כשהוא רוצה בו מושל בעולם כלו, ויש שיהיה בחלק כשהוא רוצה בו כח מכחות הגלגל, או טבע מן הטבעים, או דיין מבני אדם. ונבנה השם הזה בלשון קבוץ, בעבור מה שהיה נוהג בין האומות עו"א, שהיו עושים צלמים והיו מאמינים שכל אחד מהם יחולו בו כחות הגלגלים ומה שדומה לזה, וכל אחד מהם אצלם אלוה, והיו קוראים כללם אלהים, והיו נשבעים בהם, וכאילו הם מושלים בהם, והם מתרבים, ברבוי הכחות המנהיגים את הגוף, והכחות המנהיגים את העולם, כי הכחות כנוי לסבות התנועות, כי כל תנועה היא באה מכח זולתי כח התנועה האחרת, כי גלגל השמש וגלגל הירח אינם רצים בכח אחד אבל בכחות מתחלפים. ולא פנו אל הכח הראשון אשר ממנו באו כל הכחות האלה, אם בעבור שלא הודו בו, וטענו כי קבוץ הכחות האלה הוא המכונה אלוה, ושהנפש ג"כ אינה כי אם קבוץ הכחות המנהיגים את הגוף, או שהודו באלהים אך היה רחוק בעיניהם שתועיל עבודתו, וחשבו כי הוא נעלם ומרומם שידענו כל שכן שישגיח בנו. חלילה לאל מדבריהם. על כן לא היו עובדים דבר אחד אך רבים שקוראין אותם אלהים, כלל שכולל הסבות מאין חלוק. והדייקות והמעלה היתירה אינה כי אם בשם הנכבד יו"ד ה"א וא"ו ה"א יתברך, הוא שם נודע רמוז אליו במדות, לא במקום, אחר אשר לא היה נודע, כי היה נקרא אלהים בכלל, ונקרא ה' בהתיחד. כאילו שאל השואל איזה אלוה ראוי לעבוד, השמש או הירח או השמים או המזלות או אחד הכוכבים או האש או הרוח או המלאכים הרוחניים או זולתם, כי לכל אחד מהם מעשה וממשלה, וכל אחד מהם סבה בהויה ובהפסד. ותהיה התשובה ה', כמו שאתה אומר פלוני בשם נודע, כראובן ושמעון, אחרי אשר יובן ממלת ראובן ושמעון אמתת עצמיהם".