פורום אוצר החכמה

ישנו כוס מחרסינה שהמציאו בו דבר חדש, בעת הכנסת מים חמים לחלל הכוס, נראה מדופני הכוס תמונה, או כיתוב, שבעצם הם מוסתרים בתוך הכוס ובמגע עם מים חמים הם מתגלים.

האם יש בעיה בשבת של מלאכת כתיבה, או שצריך כתב המתקיים כמו בגט (עי' מוסך השבת במנחת חינוך מלאכת כותב)

האם כתב כזה נחשב "אינו מתקיים" ? כי הרי הוא נשאר שם לעד ואינו דומה לכתב ע"י משקה שסופו לזוב ולהתבטל או להתכלות ?

כעי"ז דנו הפוסקים במד חום העשוי כסרט המוצמד למצח, וע"י החום נראים בו אותיות או משתנה צבעו.

שאלה טכנית. איך זה פועל האם הכתב שקוף ובמגע עם חום מקבל צבע, או שהכוס הופכת לשקופה ומתגלה הכתב מתחתיה?
באפשרות הראשונה ברור שיש כאן כתיבה שאינה מתקיימת שאסורה מדרבנן, שהרי כשהכתב שקוף אין לו כל משמעות וכעת הופך לכתב. אבל אם הכוס הופכת לשקופה, לכאו' תלוי במח' הפוסקים בשעוה שמתחתיה כתב (ביה"ל סי' שמ ס"ג ד"ה שעל), אי חייב משום מוחק ע"מ לכתוב או מתקן מנא או שפטור, ולפי הסוברים שמשום מתקן מנא כיון שאין הכתב מתקיים ועוד שזה דרך הכוס שנכתב ונמחק אין בזה מתקן מנא, ומותר.

נאמר לי : מדביקים במדבקה מיוחדת את התמונה או הכיתוב ע"ג הכוס, הכתב אינו נראה לאחר ההדבקה (הכוס כהה) לאחר שמוזגים מים חמים הכוס הופכת את פניה ללבן והתמונה או הכתב מתגלים במלוא עוזם.

זה נשמע קצת כמו ששמת דף עם תמונה, וכיסית אותו. ועכשיו הורדת את הכיסוי.

כוונתי לומר זה נראה יותר דומה להורדת הכיסוי מאשר להסרת השעווה.


בהנחה שהפיכת הכוס לשקופה כשלעצמה אין בה בעייה.

המתירים בשעוה דעתם שהוי כמונח בקופסא והסרת השעוה הרי היא כהסרת הכיסוי.
אבל יתכן שגם לדעת אלו המתירים, בכוס שונה הדין, שבשעוה הקלף קיים ועליו קיימות האותיות רק שהם מכוסות, אבל כאן הכוס היא משמשת כדף שעליו כתובות האותיות, וכשהיא קרה אינה ראויה לכתיבה, ורק כשמחממים אותה ונהפכת לשקופה ניתן לכתוב עליה, וזהו כל ענין מוחק ע"מ לכתוב. אא"כ נתייחס לכתב כעומד בפני עצמו ללא קשר לכוס, ואז הכוס היא כשעוה.
ואם כבר, אולי גם אם לא נכתב על הכוס כלום יהיה אסור לחממה, שעכשיו היא ראויה לכתיבה.

כך כתב מישהו לפני מספר שנים בפורום אחר-לאחר ברור עם כימאי, התיעצתי עם הגרא"ד
אוירבך דטבריה, ואמר לי שלדעתו על אף שהדבר מותר מעיקר הדין כיון שהאדם
לא עושה כלום אלא רק מסיר את הכיסוי מעל התמונה, הרי שהדבר יראה משונה
בעיני הבריות ואין להתיר.
לא זכור לי בוודאות שזו היתה לשונו, אבל זו היתה רוח הדברים.