פורום אוצר החכמה

ברמב"ם הלכות נדרים פרק ג הלכה ו :
כיצד חלים הנדרים על דברי מצוה כדברי הרשות, האומר הרי המצה בלילי הפסח א אסורה עליו, הרי ישיבת הסוכה בחג הסוכות אסורה עליו והרי התפילין אסורות בנטילה עליו הרי אלו אסורין עליו, ואם אכל או ישב או נטל לוקה וכן כל כיוצא בזה.

אשמח לדעת איפה מצינו לשון נטילה על הנחת תפילין, ומה פשר הלשון הזאת. בתומ"ר

לענ"ד בא הרמבם לבאר כיצד חל נדר אחפצא במקום אגברא כבנדר רגיל.
לכן נקט דוקא לשון נטילה שזה הלשון משתמע כאוסר החפצא דתפילין וכן הישיבה שבסוכה והמצה שבפסח. אילו נקט הנחת תפילין זה נדר אגברא.

קויטל ,מה הבעיה לכתוב הרי הנחה זו אסורה עליו?

מעניין שהרמב"ם במקומות נוספים איננו משתמש בלשון הרגילה 'הנחת תפילין'.
ראה ביד החזקה הל' תפלה וברכת כהנים פ"ז הי"ד: "וכשלובש תפיליו מברך".

לענ"ד, לשון הרמב"ם מתאים אל לשון מדרש תנחומא (לפי דפוס ורשא) בתחילת פרשת מטות :
"קונם שאיני עושה סוכה, קונם שאיני עושה לולב, קונם שאיני נוטל תפילין, בנדרים אסור לעשותם אע"פ שהם מצוה".

אבל במדרש תנחומא דפוס בובר איתא, וכן הוא במשנה נדרים פרק ב משנה ב (אלא שבמשנה תיבת "איני" מוחלפת בתיבה "אני"):
"קונם סוכה שאיני עושה, לולב שאיני נוטל, תפילין שאיני מניח, בנדרים אסור להניחן ולעשותן אע"פ שהן מצוות".

והנה מתברר כי, לפחות בדבר אחד מסכימים שני הדפוסים האלה של מדרש תנחומא: שהמילה "נוטל" צמודה מימין לתיבת "תפילין", בעוד שכל ההבדל שבין שני הדפוסים - לגבי שתי תיבות אלה - הוא רק בשאלה היכן לשים את הפסיק.

ולולי דמסתפינא אמינא, שדפוס ורשא (של מדרש תנחומא) הנ"ל השתבש, ושיש להגיה כפי הנוסח של דפוס בובר, שתואם לנוסח המשנה (למעשה די אם בדפוס ורשא: נעביר את הפסיקים תיבה אחת אחורנית, ונעביר את שלוש המילים "קונם שאיני עושה" - הבאות לפני המילה "סוכה" - לאחרי תיבת "תפילין", ואז נחליף את המילה האחרונה "עושה" במילה "מניח").

ולולי דמסתפינא אמינא, שגם נוסח לשון הרמב"ם שלפנינו השתבש, אחרי שממנו הושמטו חמש תיבות, שאותן אביא להלן בתוך סוגריים מרובעים; וזו לענ"ד הלשון הנכונה ברמב"ם: "האומר הרי המצה בלילי הפסח א אסורה עליו, הרי ישיבת הסוכה בחג הסוכות אסורה עליו, והרי התפילין אסורות [בהנחה עליו, והרי הלולב אסור] בנטילה עליו, הרי אלו אסורין עליו".

שו"ר שבדפוסי הרמב"ם של הוצ' וילנא וכן ורשא, הובא אמנם כנוסח שלפנינו, אבל בגיליון שם מצוין "נוסחא אחרינא" הדומה לנוסח שאני מציע (אלא שבנוסחא האחרינא הנ"ל מקדים את הזכרת נטילת לולב להזכרת הנחת תפילין).

עכ"פ: אי מיסתפינן מלהגיה את נוסח הרמב"ם שלפנינו, בין אם לפי הצעתי ובין אם לפי הנוסחא אחרינא הנ"ל, עדין אפשר פשוט לתלות את נוסח הרמב"ם שלפנינו בנוסח מדרש תנחומא (אליבא דדפוס ורשא). ודוק.

האם ידוע ממקורות נוספים שהרמב"ם פוסק על פי מדרשים?