פורום אוצר החכמה

?

הדברים ארוכים ועיין אג"מ ועוד להזכיר מטר בקיץ כאשר צריכים לגשמים.

לא הבנתי. מותר או לא? (באר"י לא בחו"ל)

לכאו' מותר.

שמעתי על הגר"ש דביליצקי שנוהג בר"ח להזכיר כבר בברכת שמע קולינו את ר"ח, בהזכרה קצרה כמו "וזכרינו לטובה ביום ר"ח הזה" או כיו"ב, כדי שאם ישכח ב'רצה' להזכיר יעו"י כבר יצא יד"ח.

יבוא אי"ס לאשר או להכחיש.

עושה חדשות כתב:לכאו' מותר.

אם כן צע"ק למה לא מצינו בפוסקים עיצה זו, המיועדת להינצל בעתיד מברכות לבטלה אם יסתפק בחודש חשוון.

סתם יהודי כתב:

עושה חדשות כתב:לכאו' מותר.

אם כן צע"ק למה לא מצאנו עיצה זאת בפוסקים, כדי להינצל בעתיד מברכות לבטלה אם יסתפק בחודש חשוון.

כי יש עיצות יותר טובות...

פשוט הוא, שאין קובעים תקנה כללית להזכרת טל ומטר בקיץ.

עושה חדשות כתב:

סתם יהודי כתב:

עושה חדשות כתב:לכאו' מותר.

אם כן צע"ק למה לא מצאנו עיצה זאת בפוסקים, כדי להינצל בעתיד מברכות לבטלה אם יסתפק בחודש חשוון.

כי יש עיצות יותר טובות...

מה למשל?
ורק אל תגיד לי את העיצה הידועה להתרכז בתפילה, שהרי רבים ניסו עיצה זו ולא עלתה בידם (להינצל בחודש חשוון מכניסה לבית הספק האם שאלו גשמים בברכת השנים).
אבל העיצה שאמרתי מועילה לכל אדם.
ומה שכתבת שאין מתקנים תקנה כללית לשאול מטר בקיץ, לכאורה צע"ק, למה לא יתקנו זאת, אם בכך ינצלו רבים מברכה לבטלה, והרי סו"ס רשאי אדם לשאול כל צרכיו בשומע תפילה, ואין בזה עוון, אבל ברכה לבטלה היא לפחות עוון בשגגה המצריך תשובה ביוה"כ.

מה הבעיה? יתפלל מסידור קבוע (או מספר סידורים שלו) ובחורף יסמן בעיגול או בקו מתחת ל'ותן טל ומטר'
(ובקיץ הפוך).

יאיר כתב:מה הבעיה? יתפלל מסידור קבוע (או מספר סידורים שלו) ובחורף יסמן בעיגול או בקו מתחת ל'ותן טל ומטר'
(ובקיץ הפוך).

לשיטתך, לא היינו זקוקים ללמוד את דיני מי שמסופק בחודש חשוון, כי במקום שנלמד דינים אלו, פשוט נסמן בעיגול וכו'...
אבל מכך שהפוסקים טרחו ללמדנו את הדינים אלו, משמע דס"ל שיתכן שהעיגול לא יעזור, כגון שהאדם מתפלל בע"פ מאיזו סיבה, וכל כיוצא בזה, ולכן צריך לדון בשאלה מה דינו של מי שמסופק. ועל כך הבן שואל, במקום להיכנס לדינים אלו, יתנו עיצה לבקש מטר בשמע קולנו, וכך תיפתר הבעייה באופן מוחלט וסופי, לפחות עבור מי שמסופק בחודש חשוון.

אני באמת לא מבין...

אתה רוצה שיתקנו לבקש מטר כל השנה - דבר שיזיק ודאי לתבואה ועוד?!?

יאיר כתב:אני באמת לא מבין...

אתה רוצה שיתקנו לבקש מטר כל השנה - דבר שיזיק ודאי לתבואה ועוד?!?

כל מה שכתבתי נכתב רק אליבא דשיטתו של עושה חדשות, אשר - בתגובתו הראשונה לשאלתי הפותחת את האשכול - ענה: "לכאורה מותר". viewtopic.php?f=17&t=24630&p=247480#p247470

לכאורה אם בציבור מחמירים כ"כ עד שכתבו שיש עונש מיתה לשואלים בציבור בשומע תפילה, (בט"ז שם) אז בוודאי לא ראוי שיחיד ישאל אפי' בשומע תפילה.

כמדומה שבשמע קולנו אפשר לבקש רק דבר הצריך לו.
לבקש גשם בקיץ כדי שלא ישכח בחורף - מן הסתם אינו כלול בזה.

ברור שאסור זה גובל בליצנות וחברותא כלפי שמיא.


לסיפור על הגרש"ד אע"פ ששם אין זה עניין של ליצנות כזה איני מאמין.
(וכמדומני שהוא ליצנות של הכותב, הלא אם זוכר בשומע תפילה למה ישכח ברצה שהוא מייד אחריו )

אוצר החכמה כתב:ברור שאסור זה גובל בליצנות וחברותא כלפי שמיא.

ח"ו אין בזה שום ליצנות. הגע בעצמך, האם האחרונים התלוצצו ח"ו כאשר, לגבי מקומות בחו"ל (כגון בארגנטינה) - שבהם שוררת עונת הגשמים בזמן שבארה"ק שורר קיץ - ושבהם שורר קיץ בזמן שבארה"ק שוררת עונת הגשמים, פסקו אותם אחרונים שהיהודים הגרים באותם המקומות שבחו"ל נכנסים לבית הספק באיזו תקופה בשנה עליהם לבקש מטר בתפילה, ולכן כדי לצאת מידי הספק, מוטב שיבקשו מטר כל השנה בשומע תפילה (ואל יבקשו כלל בברכת השנים)!

אוצר החכמה כתב:לסיפור על הגרש"ד אע"פ ששם אין זה עניין של ליצנות כזה איני מאמין.
(וכמדומני שהוא ליצנות של הכותב, הלא אם זוכר בשומע תפילה למה ישכח ברצה שהוא מייד אחריו )

אתה אינך מאמין לסיפור על הגרש"ד, ואני אינני מאמין שהכותב "עושה חדשות" התכוון להתלוצץ ח"ו. אם הוא מעיד שכך שמע, אז אני אינני חושד בכשרים, ולכן אני מאמין לו שכך שמע. אפשר כמובן לשאול האם הדברים ששמע נכונים, אבל מכאן ועד לחשוד בו שמתכווין להתלוצץ כשמעיד ששמע, רחוקה הדרך לענ"ד.

ח"ו אין בזה שום ליצנות. הגע בעצמך, האם האחרונים התלוצצו ח"ו כאשר, לגבי מקומות בחו"ל (כגון בארגנטינה) - שבהם שוררת עונת הגשמים בזמן שבארה"ק שורר קיץ - ושבהם שורר קיץ בזמן שבארה"ק שוררת עונת הגשמים, פסקו אותם אחרונים שהיהודים הגרים באותם המקומות שבחו"ל נכנסים לבית הספק באיזו תקופה בשנה עליהם לבקש מטר בתפילה, ולכן כדי לצאת מידי הספק, מוטב שיבקשו מטר כל השנה בשומע תפילה (ואל יבקשו כלל בברכת השנים)!

מה הדמיון? שם האדם באמת צריך גשם בימות הקיץ (ובימות החורף מבקש גשם כי אולי כך תיקנו חז"ל שיבקשו משום צורך המקומות האחרים) כך שכשהוא מבקש גשם הוא מתכוון ברצינות. אבל כאן הוא עושה לעג וקלס מהתפילה, שאינו רוצה באמת לבקש מהקב"ה, אלא הופך אותה למגרש אימונים שלו.

אוצר החכמה כתב:

ח"ו אין בזה שום ליצנות. הגע בעצמך, האם האחרונים התלוצצו ח"ו כאשר, לגבי מקומות בחו"ל (כגון בארגנטינה) - שבהם שוררת עונת הגשמים בזמן שבארה"ק שורר קיץ - ושבהם שורר קיץ בזמן שבארה"ק שוררת עונת הגשמים, פסקו אותם אחרונים שהיהודים הגרים באותם המקומות שבחו"ל נכנסים לבית הספק באיזו תקופה בשנה עליהם לבקש מטר בתפילה, ולכן כדי לצאת מידי הספק, מוטב שיבקשו מטר כל השנה בשומע תפילה (ואל יבקשו כלל בברכת השנים)!

מה הדמיון? שם האדם באמת צריך גשם בימות הקיץ (ובימות החורף מבקש גשם כי אולי כך תיקנו חז"ל שיבקשו משום צורך המקומות האחרים) כך שכשהוא מבקש גשם הוא מתכוון ברצינות. אבל כאן הוא עושה לעג וקלס מהתפילה, שאינו רוצה באמת לבקש מהקב"ה, אלא הופך אותה למגרש אימונים שלו.

קודם הבה נדייק בניסוח: לא "להפוך את התפילה למגרש אימונים" ח"ו, אלא רק להשתמש בכלל "שואל אדם כל צרכיו בשומע תפילה" כדי להימנע בעתיד מלהיכנס לבית הספק וכך להימנע בעתיד מברכות לבטלה. וכמו שמצינו כמה וכמה פעמים שהפוסקים משתמשים בכלל הנ"ל כדי להימנע מלהיכנס לבית הספק, כגון שכאשר האדם מסופק האם ביקש מטר בברכת השנים, וכבר התחיל בברכה הבאה, אז מציעים לו שיבקש מטר בשומע תפילה כדי לצאת מידי ספקו הנ"ל.

שנית, אני באמת לא מבין למה לדעתך, כאשר אותם הפוסקים מורים שתושב ארגנטינה יבקש מטר בשומע תפילה כל השנה כולל בעונה שבה בארצו שורר קיץ - רק בגלל "אולי" (דהיינו "כי אולי כך תיקנו חז"ל" כלשונך דהיינו כי אולי אם לא ינהג כהוראת הפוסקים הנ"ל אז יהיה עלול לעבור על תקנת חז"ל) - אז זה לא נקרא בעיניך "להפוך את התפילה למגרש" המיועד להימנע מהספק שעלול להתעורר בגלל האולי הנ"ל, אבל כאשר מציעים (כהצעתי) שהאדם יבקש מטר בשומע תפילה כל השנה - שוב רק בגלל "אולי" (דהיינו בגלל שאולי אם לא ינהג כהצעתי אז יהיה עלול להיכנס בחודש חשוון לבית הספק בדרך שתגרום לו בודאות לברך ברכות לבטלה) - אז זה כבר כן נקרא בעיניך "להפוך את התפילה למגרש" המיועד להימנע בעתיד מהספק דהיינו להימנע מהאולי הנ"ל.

גם הסיבה שאומרים מוריד הטל בקיץ מגיעה גם היא מרצון שלא לחזור אם ישכח. (כמבואר בתוס' בשם "יש אנשים") כי הרי בגמ' ופוסקים נפסק שא"צ לומר מוריד הטל.

העניין הוא שזה תקין רק אין בו צורך.

סתם יהודי כתב:

אוצר החכמה כתב:

ח"ו אין בזה שום ליצנות. הגע בעצמך, האם האחרונים התלוצצו ח"ו כאשר, לגבי מקומות בחו"ל (כגון בארגנטינה) - שבהם שוררת עונת הגשמים בזמן שבארה"ק שורר קיץ - ושבהם שורר קיץ בזמן שבארה"ק שוררת עונת הגשמים, פסקו אותם אחרונים שהיהודים הגרים באותם המקומות שבחו"ל נכנסים לבית הספק באיזו תקופה בשנה עליהם לבקש מטר בתפילה, ולכן כדי לצאת מידי הספק, מוטב שיבקשו מטר כל השנה בשומע תפילה (ואל יבקשו כלל בברכת השנים)!

מה הדמיון? שם האדם באמת צריך גשם בימות הקיץ (ובימות החורף מבקש גשם כי אולי כך תיקנו חז"ל שיבקשו משום צורך המקומות האחרים) כך שכשהוא מבקש גשם הוא מתכוון ברצינות. אבל כאן הוא עושה לעג וקלס מהתפילה, שאינו רוצה באמת לבקש מהקב"ה, אלא הופך אותה למגרש אימונים שלו.

קודם הבה נדייק בניסוח: לא "להפוך את התפילה למגרש אימונים" ח"ו, אלא רק להשתמש בכלל "שואל אדם כל צרכיו בשומע תפילה" כדי להימנע בעתיד מלהיכנס לבית הספק וכך להימנע בעתיד מברכות לבטלה. וכמו שמצינו כמה וכמה פעמים שהפוסקים משתמשים בכלל הנ"ל כדי להימנע מלהיכנס לבית הספק, כגון שכאשר האדם מסופק האם ביקש מטר בברכת השנים, וכבר התחיל בברכה הבאה, אז מציעים לו שיבקש מטר בשומע תפילה כדי לצאת מידי ספקו הנ"ל.

שנית, אני באמת לא מבין למה לדעתך, כאשר אותם הפוסקים מורים שתושב ארגנטינה יבקש מטר בשומע תפילה כל השנה כולל בעונה שבה בארצו שורר קיץ - רק בגלל "אולי" (דהיינו "כי אולי כך תיקנו חז"ל" כלשונך דהיינו כי אולי אם לא ינהג כהוראת הפוסקים הנ"ל אז יהיה עלול לעבור על תקנת חז"ל) - אז זה לא נקרא בעיניך "להפוך את התפילה למגרש" המיועד להימנע מהספק שעלול להתעורר בגלל האולי הנ"ל, אבל כאשר מציעים (כהצעתי) שהאדם יבקש מטר בשומע תפילה כל השנה - שוב רק בגלל "אולי" (דהיינו בגלל שאולי אם לא ינהג כהצעתי אז יהיה עלול להיכנס בחודש חשוון לבית הספק בדרך שתגרום לו בודאות לברך ברכות לבטלה) - אז זה כבר כן נקרא בעיניך "להפוך את התפילה למגרש" המיועד להימנע בעתיד מהספק דהיינו להימנע מהאולי הנ"ל.

לא דמי כלל.
אנשים רציניים מתכוונים למה שהם אומרים לקב"ה.
אם הם צריכים גשם, או שהם חושבים שיתכן שהם צריכים לבקש גשם עבור אחרים כי כך תיקנו חז"ל, הם מתכוונים באמת לבקש מהקב"ה גשם.
אבל אותו אחד שעושה את הרעיון שלך עושה צחוק מהבקשה ואומר ותן טל ומטר לברכה כשאינו רוצה שהקב"ה
יתן טל ומטר לברכה, וכמו שאמר ר"א בתענית ב ע"ב אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר כי לא עולה על הדעת לבקש מהקב"ה דבר ולא להתכוון באמת אלא להשתמש בזה לצורך אחר. (ואם הוא רוצה להנצל מאיסורים ע"י זה על כעין זה אומרת הגמרא בברכות חברותא כלפי שמיא.)

(אני רק מקווה שלא תענה לי שהוא מתכוון שהקב"ה יתן גשם בארגנטינה)

אוצר החכמה כתב:

סתם יהודי כתב:

אוצר החכמה כתב:מה הדמיון? שם האדם באמת צריך גשם בימות הקיץ (ובימות החורף מבקש גשם כי אולי כך תיקנו חז"ל שיבקשו משום צורך המקומות האחרים) כך שכשהוא מבקש גשם הוא מתכוון ברצינות. אבל כאן הוא עושה לעג וקלס מהתפילה, שאינו רוצה באמת לבקש מהקב"ה, אלא הופך אותה למגרש אימונים שלו.

קודם הבה נדייק בניסוח: לא "להפוך את התפילה למגרש אימונים" ח"ו, אלא רק להשתמש בכלל "שואל אדם כל צרכיו בשומע תפילה" כדי להימנע בעתיד מלהיכנס לבית הספק וכך להימנע בעתיד מברכות לבטלה. וכמו שמצינו כמה וכמה פעמים שהפוסקים משתמשים בכלל הנ"ל כדי להימנע מלהיכנס לבית הספק, כגון שכאשר האדם מסופק האם ביקש מטר בברכת השנים, וכבר התחיל בברכה הבאה, אז מציעים לו שיבקש מטר בשומע תפילה כדי לצאת מידי ספקו הנ"ל.

שנית, אני באמת לא מבין למה לדעתך, כאשר אותם הפוסקים מורים שתושב ארגנטינה יבקש מטר בשומע תפילה כל השנה כולל בעונה שבה בארצו שורר קיץ - רק בגלל "אולי" (דהיינו "כי אולי כך תיקנו חז"ל" כלשונך דהיינו כי אולי אם לא ינהג כהוראת הפוסקים הנ"ל אז יהיה עלול לעבור על תקנת חז"ל) - אז זה לא נקרא בעיניך "להפוך את התפילה למגרש" המיועד להימנע מהספק שעלול להתעורר בגלל האולי הנ"ל, אבל כאשר מציעים (כהצעתי) שהאדם יבקש מטר בשומע תפילה כל השנה - שוב רק בגלל "אולי" (דהיינו בגלל שאולי אם לא ינהג כהצעתי אז יהיה עלול להיכנס בחודש חשוון לבית הספק בדרך שתגרום לו בודאות לברך ברכות לבטלה) - אז זה כבר כן נקרא בעיניך "להפוך את התפילה למגרש" המיועד להימנע בעתיד מהספק דהיינו להימנע מהאולי הנ"ל.

לא דמי כלל.
אנשים רציניים מתכוונים למה שהם אומרים לקב"ה.
אם הם צריכים גשם, או שהם חושבים שיתכן שהם צריכים לבקש גשם עבור אחרים כי כך תיקנו חז"ל, הם מתכוונים באמת לבקש מהקב"ה גשם.
אבל אותו אחד שעושה את הרעיון שלך עושה צחוק מהבקשה ואומר ותן טל ומטר לברכה כשאינו רוצה שהקב"ה
יתן טל ומטר לברכה, וכמו שאמר ר"א בתענית ב ע"ב אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר כי לא עולה על הדעת לבקש מהקב"ה דבר ולא להתכוון באמת אלא להשתמש בזה לצורך אחר. (ואם הוא רוצה להנצל מאיסורים ע"י זה על כעין זה אומרת הגמרא בברכות חברותא כלפי שמיא.)

ראשית לכל, סמי מכאן את עניין "האנשים הרציניים". אני תמיד מקפיד שכל הדיונים שלי בפורום יהיו אודות אנשים רציניים בלבד. מי שרוצה לדון בשאלה האם יש מצב שהודעותיי בפורום תוכלנה לחול גם על אנשים לא רציניים - אנא שיעשה זאת רק מחוץ למסגרת של תגובותיו הפומביות כלפי הודעותיי בפורום.

לגופו של עניין:

נניח שלגבי מאכל פלוני אני מסופק האם יש לברך עליו מזונות או אדמה, ולכן כדי לצאת ידי הספק אני נוטל חתיכת סוכר (גם כשאין לי אובססיה מיוחדת לסוכר) ומברך עליה "שהכל נהיה בדברו" - לא כי מראש הייתה לי התעוררות פנימית ראשונית לשבח את הקב"ה על כך שהכל נהיה לפי דברו - אלא רק כי מראש הייתה לי התעוררות פנימית ראשונית לרצות לפטור את המאכל המסופק ההוא; אם כי בדיעבד, אחרי שכבר החלטתי לאכול את אותה חתיכת סוכר כדי לצאת ידי הספק, אז אני כמובן טורח להתכוון באמת לשבח את הקב"ה על כך שהכל נהיה לפי דברו. אז האמנם לשיטתך אני עושה חברותא כלפי שמייא?

לא בהכרח חברותא כלפי שמייא! הרי בתוך תוכי אני באמת מאמין שהכל נהיה לפי דברו של הקב"ה, אך למרות זאת: לא הייתי מברך בשם ומלכות את הקב"ה על כך שהכל נהיה לפי דברו - שלא במסגרת של אכילת איזה מאכל בלתי מסופק כגון אותה חתיכת סוכר (שהרי בירכת שהכל בשם ומלכות אשר אינה נאמרת על שום מאכל היא כידוע ברכה לבטלה), בעוד שגם לא הייתי אוכל את אותה חתיכת סוכר - לולי הרצון המסויים שלי לצאת ידי הספק (שהרי סתם כך בלי הרצון המסויים הנ"ל - אין לי אובססיה מיוחדת לסוכר). ואעפ"כ, מצינו שהפוסקים יעצו ליטול את אותה חתיכת סוכר - כדי לצאת ידי הספק - מבלי שחששו לחברותא כלפי שמייא.

הוא הדין בנדון דידן: בתוך תוכי הייתי באמת שמח אם הקב"ה היה מוריד גשמי ברכה כל יום (כפי שאגב קורה בארצות המונסון), אך למרות זאת: לא הייתי מבקש בשם ומלכות מהקב"ה במשך כל השנה - שיוריד "טל ומטר לברכה" - שלא במסגרת ברכת שומע תפילה (שהרי בקשת מטר בשם ומלכות אשר נאמרת כל השנה שלא במסגרת ברכת שומע תפילה תגרום כידוע לברכה לבטלה), בעוד שגם לא הייתי מאריך את נוסח ברכת שומע תפילה - לולי הרצון המסויים שלי שבחודשי חשוון לא אכנס לבית הספק (שהרי סתם כך ובלי הרצון המסויים הנ"ל - אין לי אובססיה מיוחדת ליוזמה שאוסיף לברכת שומע תפילה תוספת פרטית משלי אשר לא התחברה ע"י חז"ל). ואעפ"כ, עדין ניתן לשאול האם אהיה רשאי בכל השנה כולה להאריך את נוסח ברכת שומע תפילה - כדי שבחודשי חשוון לא אכנס לבית הספק (ובכך גם לא אכשל בברכות לבטלה) - מבלי שאחשוש לחברותא כלפי שמייא. ואין צורך לומר, שבדיעבד, אם יתברר שאכן אני רשאי להוסיף במשך כל השנה לברכת שומע תפילה בקשה מהקב"ה שיוריד גשמי ברכה, אז כמובן אטרח להתכוון באמת לבקש מהקב"ה שיוריד גשמי ברכה כל השנה כולה (שזו דרך אגב בקשה שיכולה כמובן להתמלא - שהרי לא יבצר ממנו מאומה - וכפי שכאמור גם קורה בארצות המונסון; תדע, שהרי אפילו לא יבצר ממנו להצמיח עצים המגדלים גלוסקאות, וכפי שמצינו במדרש שלעתיד לבוא עתידים עצי ארץ ישראל לגדל גלוסקאות, ואכמ"ל).

הוא הדין בנדון דידן: בתוך תוכי הייתי באמת שמח אם הקב"ה היה מוריד גשמי ברכה כל יום (כפי שאגב קורה בארצות המונסון)

המבקש בקיץ ותן טל ומטר לברכה חוזר משום שהם סימן קללה ותל"מ.

אוצר החכמה כתב:

הוא הדין בנדון דידן: בתוך תוכי הייתי באמת שמח אם הקב"ה היה מוריד גשמי ברכה כל יום (כפי שאגב קורה בארצות המונסון)

המבקש בקיץ ותן טל ומטר לברכה חוזר משום שהם סימן קללה ותל"מ.

חוזר רק אם ביקש בברכת השנים, אבל אם ביקש בשומע תפילה אינו חוזר, ןאף לכתחילה רשאי לבקש (לפחות באופן מזדמן). השאלה היא האם רשאי לנהוג כך בקביעות.

לא חוזר. אבל אינו יכול לבקש אא"כ יש צורך, ואם אינו צריך (שהרי הוא מאמין בדברי חז"ל שאמרו שהוא סימן קללה) ומבקש בשביל להתאמן הרי הוא עושה צחוק מהתפילה.

מסכים בהחלט ופשוט הוא.

אוצר החכמה כתב:הוא מאמין בדברי חז"ל שאמרו שהוא סימן קללה.

לשיטתך, האם האדם רשאי לבקש מטר לברכה בברכת שומע תפילה, באופן מזדמן באחד מימי הקיץ?

אוצר החכמה כתב:ואם...מבקש בשביל להתאמן הרי הוא עושה צחוק מהתפילה.

אם תבדוק שוב את המשל שנתתי בתגובתי הלפני קודמת, כאן: viewtopic.php?f=17&t=24630&p=247794#p247792 , אז יתברר לך, שכשם שאין לומר - שמטרת האדם המברך על חתיכת סוכר (כדי לצאת ידי ספקו לגבי מאכל אחר) - היא "כדי להתאמן" ח"ו, וכשם שאין לומר שאדם כזה "עושה צחוק מהברכה" ח"ו, כך גם בנמשל - שכן המשל והנמשל תואמים כמו כפפה ליד - כפי שהירחבתי לבאר שם את התאמתם; ודו"ק.

מצטער. אבל אני הגעתי לגבול היכולת שלי להסביר שאין המקרים דומים כלל. נמשיך בעז"ה לדון בנושאים אחרים.

אוצר החכמה כתב:מצטער. אבל אני הגעתי לגבול היכולת שלי להסביר שאין המקרים דומים כלל. נמשיך בעז"ה לדון בנושאים אחרים.

תבדוק שוב את השורה הראשונה שבתגובתי הקודמת (היא התווספה אחרי תגובתך האחרונה).

אגב, מותר לברך על סוכר במקרה שאתה מסופק אם לברך אדמה/מזונות?! לא נ"ל...

העיצה של סוכר נאמרה לגבי מסופק אם ברך על מאכל שברכתו 'שהכל'.

יאיר כתב:אגב, מותר לברך על סוכר במקרה שאתה מסופק אם לברך אדמה/מזונות?

למה לא?
קיימא לן דשהכל פוטר הכל, אלא שהאדם רוצה לברך שהכל על מאכל אשר ברכתו לכתחילה היא שהכל, ואז הוא מכוין לפטור גם את המאכל המסופק.

אני לא בטוח ב-100% אבל לפי מה שאני זוכר אסור לכתחילה לפטור בברכה אחרת אלא במקרה כזה יהיה עליך לאכול פרי שברכתו אדמה ועוד מאכל מזונות, ולכוון לפטור את המאכל המסופק (או ע"י 'המוציא'...).

יאיר כתב:אני לא בטוח ב-100% אבל לפי מה שאני זוכר אסור לכתחילה לפטור בברכה אחרת (ואפילו בדיעבד איני בטוח שזה פוטר) אלא במקרה כזה יהיה עליך לאכול פרי שברכתו אדמה ועוד מאכל מזונות, ולכוון לפטור את המאכל המסופק (או ע"י 'המוציא'...).

האם אינך מסכים לכלל "שהכל פוטר הכל"?
ברור שלכתחילה עדיף שיברך על מאכלים שברכותיהם הן אדמה ומזונות באופן ודאי. אבל בדיעבד, כאשר אין מאכלים כאלה בנמצא, אז הכלל הוא "שהכל פוטר הכל". ואמנם, אף לכתחילה היה רשאי לברך שהכל על המאכל המסופק - שהרי אין בנמצא שום מאכל אחר שעליו ניתן לברך (חוץ מהמאכל המסופק ומאותה חתיכת סוכר), אבל האדם רוצה לברך על מאכל אשר ברכתו לכתחילה היא שהכל.

לפענ"ד להוסיף תוספת קבועה באחת מברכות שמונה עשרה, שתיאמר בכל יום ובלי מחשבה - זאת ממש "חברותא כלפי שמיא" ודבר בלתי רצוי.
דיינו בנוסח הקבוע שאנחנו לא מספיק מכוונים בו, אז למה להוסיף דברים שגם אותם נאמר בלי לכוון בהם??

עזריאל ברגר כתב:לפענ"ד להוסיף תוספת קבועה באחת מברכות שמונה עשרה, שתיאמר בכל יום ובלי מחשבה - זאת ממש "חברותא כלפי שמיא" ודבר בלתי רצוי.
דיינו בנוסח הקבוע שאנחנו לא מספיק מכוונים בו, אז למה להוסיף דברים שגם אותם נאמר בלי לכוון בהם??

כבר הקדימך הרב אוצר החוכמה, וראה את תגובתי לו, כאן: viewtopic.php?f=17&t=24630#p247792 , החל מד"ה "לגופו של עניין".

סתם יהודי כתב:

עזריאל ברגר כתב:לפענ"ד להוסיף תוספת קבועה באחת מברכות שמונה עשרה, שתיאמר בכל יום ובלי מחשבה - זאת ממש "חברותא כלפי שמיא" ודבר בלתי רצוי.
דיינו בנוסח הקבוע שאנחנו לא מספיק מכוונים בו, אז למה להוסיף דברים שגם אותם נאמר בלי לכוון בהם??

כבר הקדימך הרב אוצר החוכמה, וראה את תגובתי לו, כאן: viewtopic.php?f=17&t=24630#p247792 , החל מד"ה "לגופו של עניין".

נכון שיש לך תירוץ טוב, אבל עדיין לקבוע נוסח שלא קבעוהו חז"ל, ושאתה יודע שייעשה בקביעות בלא כוונה - זה לא יכול להתבסס על הדין של שאילת צרכיו בתוך שמו"ע.

עזריאל ברגר כתב:

סתם יהודי כתב:

עזריאל ברגר כתב:לפענ"ד להוסיף תוספת קבועה באחת מברכות שמונה עשרה, שתיאמר בכל יום ובלי מחשבה - זאת ממש "חברותא כלפי שמיא" ודבר בלתי רצוי.
דיינו בנוסח הקבוע שאנחנו לא מספיק מכוונים בו, אז למה להוסיף דברים שגם אותם נאמר בלי לכוון בהם??

כבר הקדימך הרב אוצר החוכמה, וראה את תגובתי לו, כאן: viewtopic.php?f=17&t=24630#p247792 , החל מד"ה "לגופו של עניין".

נכון שיש לך תירוץ טוב, אבל עדיין לקבוע נוסח שלא קבעוהו חז"ל, ושאתה יודע שייעשה בקביעות בלא כוונה - זה לא יכול להתבסס על הדין של שאילת צרכיו בתוך שמו"ע.

אילו קראת את דבריי שם, היה מתברר לך שנופלות שתי הנחותיך: א. הנחתך שמדובר על "לקבוע נוסח" (בעוד שבהודעתי הנ"ל ביארתי שמדובר בתוספת פרטית של אדם פרטי לפי נוסח פרטי, אשר אינו בהכרח נאמר לפי נוסח קבוע). ב. ההנחה שמדובר "בלא כוונה" (בניגוד גמור אל המבואר להדיא שם).

לכאורה קשור גם לדברי מרנא הגר"ח מוולוז'ין (וכמדומני שכבר כתב כן רבינו היעב"ץ) שאין לומר וידוי בכל יום בשומע תפילה כדי שלא יהיה כקובע נוסח

בברכה המשולשת כתב:לכאורה קשור גם לדברי מרנא הגר"ח מוולוז'ין (וכמדומני שכבר כתב כן רבינו היעב"ץ) שאין לומר וידוי בכל יום בשומע תפילה כדי שלא יהיה כקובע נוסח

ברוך שכיוונתי לדעת גדולים.

עושה חדשות כתב:לכאו' מותר.

שמעתי על הגר"ש דביליצקי שנוהג בר"ח להזכיר כבר בברכת שמע קולינו את ר"ח, בהזכרה קצרה כמו "וזכרינו לטובה ביום ר"ח הזה" או כיו"ב, כדי שאם ישכח ב'רצה' להזכיר יעו"י כבר יצא יד"ח.

יבוא אי"ס לאשר או להכחיש.

אוצר החכמה כתב:לסיפור על הגרש"ד אע"פ ששם אין זה עניין של ליצנות כזה איני מאמין.
(וכמדומני שהוא ליצנות של הכותב, הלא אם זוכר בשומע תפילה למה ישכח ברצה שהוא מייד אחריו )

כעי"ז יש במ"ב עיצה בענין ליל הסדר (כמדומני בענין הסבה ואיני זוכר מה בדיוק) וגם עליו שמעתי מי שהקשה כן כקושיית אוצה"ח, אולם נ"ל שהפשט הוא, שהשכחה פעמים באה מהר ומה שזוכר כעת יכול לשכוח בעוד כמה שניות (זה קורה לכולם לפעמים אף אם לא שמים לב) ולכן יעץ המ"ב שמיד כשזוכר, יעשה.

אחר שכתבתי את הדברים התכתב אתי כותב ההודעה, והסביר שלא כמו שהיה משמע בתחילה שאמר הגרש"ד יעלה ויבא בשמע קולנו, אלא מדובר שמבקש (ואני מוסיף אולי בתוך בקשות אחרות ) איזה בקשה בעניין שמזכיר את ר"ח ליתר בטחון אם ישכח, זה כמובן נשמע אחרת. וההודעה כמו שהעתקת אותה מדבריו היא אחרי שתיקן את הדברים כמו שכתב לי.