פורום אוצר החכמה

חזו"א שו"ת סימן מט

בטלטול כפתורי החשמל ובסגירתם נהגינן לאסור, וכמש"כ כת"ר שיחי', וגם חוששין משום טלטול מוקצה

[הכוונה כמובן כאשר המערכת כבויה וכמו שכתבו המו"ל בפתיחה לתשובה הנ"ל]

מה הכוונה "נהגינן"?
אפ"ל שצודק הגרשז"א (בדעת מרן) אולם מ"מ משום הרחקה וכד' אנו נוהגים לאסור, ואפ"ל שאין בזה הכרעה ברורה אבל נהגינן לאסור.

נראה לי שאילו סבר שיש בזה איסור דאורייתא של בונה לא היה סותם לומר שנוהגין איסור

מדובר בכפתור במכשיר הנמצא במצב שאין מגע עם זרם, ולכן אין כאן העברת זרם ולא חשש בונה. אבל מ"מ הכפתור הרי מיועד ומשמש לחשמל, והוא מוקצה ואסור לטלטלו ולהזיזו גם בלי איסור בונה.
וכן הדין בהזזת שיניים של שעון שבת שמטו להתיר בשם הגרשז"א כאשר המצב כבוי ומאריך את זמן הכיבוי וכיו"ב, זה היתר מצד מלאכת מבעיר, אבל לא מתיר את טלטול השיניים מצד מוקצה.

למה לא יהיה צורך גופו להאריך את הזמן ומותר?

אוצר החכמה כתב:למה לא יהיה צורך גופו להאריך את הזמן ומותר?

המחמירים כנראה סבורים שאין תורת-כלי עליו, או שהוא מוקצה מחמת איסור, ואין היתר לטלטל מוקצה בשבת לצורך גופו.
מה שמותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו - זה רק כלי שמלאכתו לאיסור, שאיננו מוקצה (גמור).
(לגבי יו"ט יש מקום להקל יותר ואכמ"ל)

העקרון שמוקצה אסור בטלטול הוא פשוט ואין צריך לאמרו. והוא גם ביו"ט. אבל כאן זו השאלה מדוע הוא מוקצה ולא רק כלי שמלאכתו לאיסור.

למה אין תורת כלי עליו?
זה לא מוקצה מחמת איסור כי לא נעשה איסור בביה"ש.
יש סברא באחרונים בכלי שמיוחד רק למלאכת איסור, אבל כאן היא גופא כיוון שמותר להאריך בשבת כבר אינו מיוחד רק למלאכת איסור.

אוצר החכמה כתב:העקרון שמוקצה אסור בטלטול הוא פשוט ואין צריך לאמרו. והוא גם ביו"ט.

מותר לטלטל מוקצה ביו"ט לצורך אוכל נפש - כמו שמותר לאפות ולבשל ולהבעיר, וע"פ גדרי מלאכת אוכל נפש.

אוצר החכמה כתב:למה אין תורת כלי עליו?
זה לא מוקצה מחמת איסור כי לא נעשה איסור בביה"ש.
יש סברא באחרונים בכלי שמיוחד רק למלאכת איסור, אבל כאן היא גופא כיוון שמותר להאריך בשבת כבר אינו מיוחד רק למלאכת איסור.

גם בעיני זה תמוה. רק הבהרתי את העיקרון שבדעת האוסרים, למרות שלכאורה הגדרת "מוקצה" הוא כל מה שאינו "מוכן", והגדרת "מוכן" היא לכאורה כל דבר שראוי, מותר ועומד לשימוש בו ביום, וע"פ ההגדרה הזאת - אם נאמר שמותר ללחוץ על הכפתור, הרי שהכפתור עומד וראוי למלאכה המותרת, ולמה נחשיב אותו מוקצה?

מותר לטלטל מוקצה ביו"ט לצורך אוכל נפש - כמו שמותר לאפות ולבשל ולהבעיר, וע"פ גדרי מלאכת אוכל נפש.

שאלה טובה למה לא. אבל בגמרא ביצה מבואר בכמה מקומות שלא כן הוא.

אוצר החכמה כתב:

מותר לטלטל מוקצה ביו"ט לצורך אוכל נפש - כמו שמותר לאפות ולבשל ולהבעיר, וע"פ גדרי מלאכת אוכל נפש.

שאלה טובה למה לא. אבל בגמרא ביצה מבואר בכמה מקומות שלא כן הוא.

זוהי לשון הגהת הרמ"א בסי' תקט סעיף ז: "וּמֻתָּר לְטַלְטֵל מֻקְצֶה לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ וְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב"

ומה שמצינו שהחמירו במוקצה ביו"ט יותר משבת - זהו לגבי אכילת מוקצה והסקה בו שהם שימושים בגוף המוקצה, אבל לגבי טלטול לצורך אוכל נפש - הותר כמו כל שאר המלאכות (ראה שו"ע הרב ומשנ"ב שם ובמקורות שנסמנו שם).

נ.ב. גם אני הייתי בשוק כשגיליתי את ההלכה הזאת, וזה אחרי שלמדתי גמרא ביצה (בלי תוספות, לצערי...) והלכות יו"ט ברמב"ם, שבשניהם זה לא נאמר במפורש.

צודק.
לא שמתי לב שאתה מדבר דווקא על טלטול ולא על שימוש.