בראשית (כ"ז א): ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת, ויקרא את עשו בנו הגדל, ויאמר אליו בני, ויאמר אליו הנני.
וקשה לי דשם בבראשית (כב א) על הפסוק ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם, ויאמר הנני, פירש רש"י: הנני, כך היא ענייתם של חסידים לשון ענוה הוא ולשון זימון", ועוד בבראשית (ל"ז י"ג): ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם, ויאמר לו הנני,ופירש רש"י: "הנני, לשון ענוה וזריזות נזדרז למצות אביו ואף על פי שהיה יודע באחיו ששונאין אותו.
וקשה דאתה רואה כאן שגם עשו הרשע אומר "הנני", כדאמרו אברהם אבינו ויסף הצדיק, ואטו אותו רשע חסיד וענו היה, והלא ישראל מומר היה (קידושין י"ח ב'), ובהיותו ילד בן ט"ו שנה חמש עבירות חמורות מאוד עבר עשו ביום אחד (בבא בתרא ט"ז ב'), וארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם (רש"י בראשית כו לד) ועוד ועוד פשעים היו לאותו רשע.
ובעזה"י אמרתי שגם כאן באה התורה להראותנו רשעותו של עשו ואת הציד שבפיו, שמשתמש בלשונם של חסידים וענוים ולהתעות הבריות ולגנוב לב אביו, וכמנהגו של החזיר הפושט טלפיו ואומר ראו כשר וטהור אני וכמו שהביא רש"י שם (כ"ו ל"ד).
והנני להביא ראיה לדבר, שהרי שם על הפסוק "הקול קול יעקב והידים ידי עשו"(פסוק כ"ז), פירש רש"י ז"ל: הקול קול יעקב, שמדבר בלשון תחנונים קום נא, אבל עשו בלשון קנטוריא דיבר יקום אבי", ומבואר דבעלמא כך היה סגנון דיבורו של עשו בלשון קנטוריא, אבל כאן שיצחק קורא לעשו, וגם יצחק מדבר אתו בלשון חיבה וקוראו "בני", הבין עשו שיש כאן דבר וענין חשוב ודברים בגו, ולכן רימה ופשט טלפיו ויצא מגדרו ודרכו ואמר והשתמש בלשון "הנני" שהוא לשון חסידים וענוים.
וחכם אחד הי"ו הראני דברי הגה"ק מצ'רנוביץ ז"ל בספרו באר מים חיים על התורה שכתב: לכאורה קשה מאין נמצא לעשו הרשע תשובת "הנני", המורה על ענוה וזירוז, מאין קנה עשו מדת ענוה אחרי תועבותיו לפני ה' בכל יום. אמנם כי אחר שיצחק קראהו לברך אותו, כיוון לומר לו לשון "בני" בכדי להוציאו מן החושך והרע הדבוק בו, שיהיה ראוי לברכה וינחה עליו רוח הקודש, והנה תיכף נעשה רושם מזה בלב עשו, שאמר אליו הנני בענוה וזירוז כאיש הטוב והמטיב לכל. וביותר דקות נאה לומר כי כאשר אמר אליו "בני" הכניס בו בזה איזה דרגת ובחינת האורה ברגע הזו שהגיע לדרגא ובחינת אשר ויאמר אליו כלומר כי זו הבחינה אליו הוא כי מכוחו בא זה והיא המשיבה הנני בענוה וזירוז והבן עכ"ל. (והשוה לסוטה ט' ב' בדוד שקראו לאבשלום בתואר "בני" ואסקיה מגיהנם ואייתיה לעלמא דאתי ודו"ק), ואני הנלע"ד כתבתי.