פורום אוצר החכמה

בישמח משה כתב, דאפס לשון אפיסה כמו אפס כסף, 'או אפס לשון חוץ כפשוטו, ע"כ.
ואני הקטן חפשתי ולא מצאתי הפשטות הזה לרוב קטנותי, אולי יועיל אחד מן החכמים דנן להחכימני בזה

ספר גור אריה במדבר פי"ג ב:
"וכל "אפס" הוא למעט מענין הראשון".

רמב"ן על במדבר פרק יג פסוק כב
וגם זבת חלב ודבש הוא בעבור שצוה אותם לראות השמנה היא אם רזה, השיבו לו כי היא שמנה וגם זבת חלב ודבש היא, ועל שאלתו היש בה עץ אם אין, השיבו לו "וזה פריה", כי כן צוה אותם להראותו והנה בכל זה אמרו אמת והשיבו על מה שנצטוו והיה להם לאמר שהעם היושב עליה עז והערים בצורות, כי יש להם להשיב אמרי אמת לשולחם, כי כן צוה אותם החזק הוא הרפה הבמחנים אם במבצרים, אבל רשעם במלת "אפס", שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום ענין, כלשון האפס לנצח חסדו (תהלים עז ט), ואין עוד אפס אלהים (ישעיה מה יד) והנה אמרו לו, הארץ שמנה וגם זבת חלב ודבש והפרי טוב, אבל אי אפשר לבא אליהם כי עז העם והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם:

אפס זולתו מוכרח להתפרש אין זולתו, ולא ח"ו חוץ זולתו.

אפרקסתא דעניא כתב:אפס זולתו מוכרח להתפרש אין זולתו, ולא ח"ו חוץ זולתו.

ודאי וודאי, אלא שככל תיבה המתפרשת לכמה אופנים תלוי מאד באיזה הקשר היא נכתבת. וכאימרה הידועה שתלוי היכן מוצב 'חמרא' אם בחבית או ליד מרתף החביות.

לענ"ד כוונת הגור אריה שאפס הוא כמו "אבל" בלשוננו. כך מתפרש אפס כי עז העם, וכן אפס קצהו תראה וכולו לא תראה שאמר בלק לבלעם. זה הכוונה למעט מהעניין הראשון.

ניתן להסביר את המילה 'אפס' כ'חוץ' בישעיה נד טו.

זקן ששכח כתב:ספר גור אריה במדבר פי"ג ב:
"וכל "אפס" הוא למעט מענין הראשון".

כלומר, 'אבל, אלא'. כמו בשופטים ד: "הלוך אלך עמך, אפס לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך"