פורום אוצר החכמה

שמעתי השבוע מעשה רב מהגר"א גנחובסקי זצ"ל, שהבחין פעם במהלך דרשה בשמחה, שהצלם החילוני מקשיב, הפסיק מיד לדבר דברי תורה, וסיפר רק סיפורים. אחר כך הסביר שחשש לומר ד"ת ולהכשיל את הצלם שלא בירך ברכה"ת.
האם שמענו לחוש לזה, אם כן, בטל קירוב רחוקים בדברי תורה.
כשנהג מונית מבקש לשמוע דבר תורה, עדיף לא לומר לו, כדי לא להכשילו?!
אחר נשיקת עפרו, האם אין בזה משום - אל תצדק הרבה?

כדבריך סובר הרב אשר וייס שליט"א, כך שמעתי ממנו בשיעור, ואולי גם הדפיס באיזה מקום.
אך ככל הזכור לי שמעתי פעם שדעת הרב אלישיב זצ"ל כמעשה שהבאת מהרב גנחובסקי זצ"ל.

גם הרב אלישיב טען שאין זה כברכת הנהנין דאסור ללא ברכה אלא שמבטל מצות עשה ולכן התיר למסור שיעורים לחילונים במקום שאי אפשר לברך עמהם, כגון שלא ישמעו לברך, יעסקו בתורה גם ללא ברכה

בספר 'ויאמר הנני 'תולדותיו של ר' אברהם גניחובסקי כתוב שבאמת נהג והקפיד על כך, אך בספר 'שו"ת תשובות והנהגות' חלק ו', מאת הרב שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים סי' י"א מפלפל בזה ומסקנתו שאי"צ להקפיד על כך כי לא מתכוון השומע למצוות לימוד התורה.

גימפעל כתב:בספר 'ויאמר הנני 'תולדותיו של ר' אברהם גניחובסקי כתוב שבאמת נהג והקפיד על כך, אך בספר 'שו"ת תשובות והנהגות' חלק ו', מאת הרב שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים סי' י"א מפלפל בזה ומסקנתו שאי"צ להקפיד על כך כי לא מתכוון השומע למצוות לימוד התורה.

וכי נהג מונית המחבב את התורה ויודע שיש עוה"ב וכו' אלא שאינו שומר תורה ומצוות מסיבה זו או אחרת, אינו מכוון למצוות לימוד תורה כשהוא מבקש מהנוסע לשמוע דבר תורה?!

[

quote="עדיאל ברויאר"]

גימפעל כתב:בספר 'ויאמר הנני 'תולדותיו של ר' אברהם גניחובסקי כתוב שבאמת נהג והקפיד על כך, אך בספר 'שו"ת תשובות והנהגות' חלק ו', מאת הרב שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים סי' י"א מפלפל בזה ומסקנתו שאי"צ להקפיד על כך כי לא מתכוון השומע למצוות לימוד התורה.

וכי נהג מונית המחבב את התורה ויודע שיש עוה"ב וכו' אלא שאינו שומר תורה ומצוות מסיבה זו או אחרת, אינו מכוון למצוות לימוד תורה כשהוא מבקש מהנוסע לשמוע דבר תורה?!

[/quote]
בפשטות להרמב"ן שברכה"ת דאורייתא, חיוב ברכה"ת אינו חיוב ברכת המצוות, אלא ברכת הנהנין על עצם הלימוד, ולא על מצות תלמוד תורה, כריהטת הגמ' בברכות שלומדת ברכה"ת וברכה"נ זמ"ז, ואכמ"ל, ואם כן השאלה גדולה עוד יותר, הרי הנהג ודאי רוצה ליהנות מדבר תורה.

ביליצר כתב:גם הרב אלישיב טען שאין זה כברכת הנהנין דאסור ללא ברכה אלא שמבטל מצות עשה ולכן התיר למסור שיעורים לחילונים במקום שאי אפשר לברך עמהם, כגון שלא ישמעו לברך, יעסקו בתורה גם ללא ברכה

גם בברכת הנהנין [לרוב הפוסקים] אינה בגדר איסור אלא משום ביטול עשה, ולכן מי שאינו מחוייב בברכה מותר באכילה [כמו באונן מעיקה"ד]

ומ"מ תמוה לענ"ד לומר שיאסר עליו לגמרי ללמוד תורה אם לא בירך ואינו עתיד לברך, שהרי לא שייך לומר שנהנה מהעוה"ז בלא ברכה וכאילו מעל. והדברים החמורים שנאמרו על מי שלא בירך בתורה תחילה הם במי שבכל מקרה לומד אך אינו מברך קודם - אך אם אחרת לא ילמד כלל, מה"ת שיבטל לגמרי? ומה גם שבחילוני שרוצה לשמוע דבר תורה נאמר "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו" והמאור שבה מחזירם למוטב.

צריך להעיר כמובן שלדעת רוב הפוסקים אין חיוב ברכת התורה על הרהור בלבד.

לעצם הסיפור, טוב שהקב"ה לא נזהר שלא להשמיע לנו ד"ת במעמד הר סיני מחשש שמא לא בירכנו באותו בוקר ברכת התורה...

סגי נהור כתב:צריך להעיר כמובן שלדעת רוב הפוסקים אין חיוב ברכת התורה על הרהור בלבד.

אני מניח שהחוששים לומר ד"ת למי שלא בירך סבורים שאין דינו כמהרהר אלא שומע כעונה.

או שחוששים לדעת הגר"א שאוסר גם בהרהור.

עדיאל ברויאר כתב:

גימפעל כתב:בספר 'ויאמר הנני 'תולדותיו של ר' אברהם גניחובסקי כתוב שבאמת נהג והקפיד על כך, אך בספר 'שו"ת תשובות והנהגות' חלק ו', מאת הרב שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים סי' י"א מפלפל בזה ומסקנתו שאי"צ להקפיד על כך כי לא מתכוון השומע למצוות לימוד התורה.

וכי נהג מונית המחבב את התורה ויודע שיש עוה"ב וכו' אלא שאינו שומר תורה ומצוות מסיבה זו או אחרת, אינו מכוון למצוות לימוד תורה כשהוא מבקש מהנוסע לשמוע דבר תורה?!

לא למדתי את תשובתו מתוך הספר כך שאיני יכול לענות לך בוודאות, אך נראה לי שכוונתו שגם אם החילוני רוצה לשמוע ההרצאה אינו מכוון ל'מצוה'.

גימפעל כתב:

עדיאל ברויאר כתב:

גימפעל כתב:בספר 'ויאמר הנני 'תולדותיו של ר' אברהם גניחובסקי כתוב שבאמת נהג והקפיד על כך, אך בספר 'שו"ת תשובות והנהגות' חלק ו', מאת הרב שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים סי' י"א מפלפל בזה ומסקנתו שאי"צ להקפיד על כך כי לא מתכוון השומע למצוות לימוד התורה.

וכי נהג מונית המחבב את התורה ויודע שיש עוה"ב וכו' אלא שאינו שומר תורה ומצוות מסיבה זו או אחרת, אינו מכוון למצוות לימוד תורה כשהוא מבקש מהנוסע לשמוע דבר תורה?!

לא למדתי את תשובתו מתוך הספר כך שאיני יכול לענות לך בוודאות, אך נראה לי שכוונתו שגם אם החילוני רוצה לשמוע ההרצאה אינו מכוון ל'מצוה'.

זה מה שהערתי, שאין זה שייך באדם שהוא כבר מאמין אלא רק לא מקיים (שוודאי מתכוון למצווה). מה שאין כן אדם שלא מאמין והוא רק "מתעניין" וכדומה (למרות שגם הוא לפעמים עשוי להתכוון למצווה על צד הספק שאולי הוא חי בטעות, אבל בסתמא אין זה כך).

שמעתי שגם הרב וולפא, כתב פעם על נושא זה, בנוגע למבצע תפילין שחסידי חב"ד מניחים תפילין לאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, ואומרים איתם פרשת קריאת שמע.

השאלה היא על המדבר או על השומע בלי ברה"ת?
בזכרוני כשעברתי על סוגיה זו עלה דמותר לשמוע אלבומי שיעורים מדין הרהור דמותר. אז אף אם נאמר דמותר אבל זה רק לשמוע מאלבומים כשלא יש מדבר משא"כ לשמוע ממרצה חי חלה השאלה כבמעשה דרב גנחובסקי דהמרצה עובר על לפני עור
(אולי)

גימפעל כתב:שמעתי שגם הרב וולפא, כתב פעם על נושא זה, בנוגע למבצע תפילין שחסידי חב"ד מניחים תפילין לאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, ואומרים איתם פרשת קריאת שמע.

בדפים של הנחת תפילין שמדפיסים בחבד - מודפסת ברכת התורה לפני ק"ש.
אולי פעם נהגו אחרת, ועל זה הקשו לרב וולפא.

כתבן כתב: כריהטת הגמ' בברכות שלומדת ברכה"ת וברכה"נ זמ"ז, ואכמ"ל,

הגמרא שם- מה לברהמ"ז שכן נהנה.

יורד ומתעה כתב:

כתבן כתב: כריהטת הגמ' בברכות שלומדת ברכה"ת וברכה"נ זמ"ז, ואכמ"ל,

הגמרא שם- מה לברהמ"ז שכן נהנה.

שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן ס

קשה על מה שכתבתי בהקדמת אגלי טל דבתורה נהנה כדברי הטורי זהב [יו"ד סוף סי' רכ"א] ודומה לכפאו ואכל מצה, ועל זה הקשה כבודו מהא דברכות (דף כ"א ע"א) דיליף ברכת התורה לאחרי' מברכת המזון, ופריך מה לברכת המזון שכן נהנה עד כאן. מכלל דבתורה לא חשיב נהנה, ועל כל פנים לא הוי נהנה כמו באכילה, ואם כן איך נילף מכפאו ואכל מצה עד כאן דבריו. הנה הנאה דברכת המזון משונה מהנאה דאיסורי אכילה ודמצות אכילה. דהני תליין בהנאת גרונו כמפורש סוף פרק גיד הנשה [קג ע"א] באיסורין, והוא הדין במצוות. אך ברכת המזון תלוי רק בהנאת מעיו. דהנאת גרונו כבר עברה בשעת ברכה. ונתבאר היטב באגלי טל מלאכת טוחן ס"ק ס"ב אות ב'. ועל כן הן אמת שהתורה נהנה ממנו. אך זה בעת עוסקו בה, אבל אחר כך עברה הנאתו. ואי אפשר לברך על הנאה זו, ואדרבה מסוגיא זו ראי' לדבריי דלכאורה קשה טובא מאי פריך מה למזון שכן נהנה. כל זה אכניס בקל וחומר. מה מזון שאף על פי שנהנה אינו טעון ברכה לפני' טעון ברכה לאחרי'. תורה שאף על פי שאינו נהנה טעונה ברכה לפני' אינו דין שתהי' טעונה ברכה לאחרי'. וכן קשה בהא דפריך על הקל וחומר שיהי' מזון טעונה ברכה לפניו מקל וחומר מה לתורה שכן חיי עולם. כל זה אכניס בקל וחומר כנ"ל. אך לפי דבריי דתורה חשיב נהנה לענין ברכה לפני' שבשעה שעוסק בה נהנה ניחא. דמה שתורה טעונה ברכה לפני' משום שנהנה גם כן, ואי אפשר ללמוד תורה ממזון לענין ברכה לאחרי' דמה למזון שכן נהנה. מאי אמרת הא מכל מקום תורה עדיף אף על פי שאינו נהנה טעון ברכה לפניו. ליתא. דהא לענין ברכה לפניו חשיב שנהנה. וכיון שנהנה גם כן, תורה חיי עולם עדיף. אבל לענין לאחרי' שאינו נהנה. יש לומר מזון עדיף. וניחא נמי אידך פירכא מה לתורה שכן חיי עולם. היינו שנהנה גם כן. על כן תורה עדיף. דאיכא תרתי חיי עולם ונהנה. תאמר במזון שאינו רק נהנה, והא דתורה אינה טעונה ברכה לאחרי'. משום דלגבי לאחרי' לא חשיב נהנה וליכא רק חיי עולם לבד, יש לומר מזון דנהנה עדיף. אבל לפני' תורה עדיף דאיכא תרתי חיי עולם ונהנה:

ביליצר כתב:גם הרב אלישיב טען שאין זה כברכת הנהנין דאסור ללא ברכה אלא שמבטל מצות עשה ולכן התיר למסור שיעורים לחילונים במקום שאי אפשר לברך עמהם, כגון שלא ישמעו לברך, יעסקו בתורה גם ללא ברכה

כנראה שזו לא היתה הסיבה היחידה שלו. שהרי בספר קו ונקי בסימן ט כתב כעין מה שהובא לעיל בשם הר"מ שטרנבוך שליט"א

וכמדומה ששמעתי מהרב זילברשטיין שהרב אלישיב באמת פעם השיב לו כך ופעם כך

האם האיסור ללמוד לפני ברכות התורה הוא חמור מלא-תעשה?
אולי אפשר לומר כאן "עשה דוחה לא תעשה"?
או שזה נקרא "אפשר לקיים שתיהן"?
אם כי בפועל זה לא כל כך אפשרי לקיים שתיהן, ולהגיד לכל אחד ברחוב: רגע, תגיד ברכה, ואח"כ נדבר...

סגי נהור כתב:או שחוששים לדעת הגר"א שאוסר גם בהרהור.

תינח לחשוש לעצמו להחמיר שלא להרהר בד"ת לפני הברכה. אבל למנוע בר מזולתו שמא השומע חושש לדעת הגר"א... לכאורה עדיף לזכותו בשמיעת ד"ת מאשר להחמיר עליו בחשש דחשש...