ש.גGI. כתב:סתם יהודי כתב:התינח בשבת, מיהו בחול מאי איכא למימר, דאמאי לא נימא מגדול בחול?
תשובה על זה. עיין באבודרהם שמשם מקור דין זה שכותב שבשבת מלך גדול ובחול מלך קטן וליתר ביאור עיין בקובץ המצ"ב למעלה הסבר מ"המקור ברוך
השתא דאתית להכי, לקבל את חילוקו של האבודרהם - בין מלך גדול (שבת) למלך קטן (חול), א"כ כבר אינך זקוק לטעמו של הצפנת פענח.
לישנא אחרינא: למה נזקקת לסיבה - שניתנה ע"י אחד האחרונים (הצפנת פענח) - ושמשיבה רק על מגדול דשבת אך לא על מגדיל דחול, כאשר באמתחתך יש סיבה - שניתנה ע"י אחד הראשונים (האבודרהם) - ושמשיבה בחדא מחתא הן על מגדול דשבת והן על מגדיל דחול?
ש.גGI. כתב:בספר צפנת פענח [שות ח"ב סי' ה אות ג'] כתב טעם לחילוק בין שבת ור"ח ליום חול. ותירץ, היות ד'מגדיל' בתהלים-בכתובים , ו'מגדול' בנביאים, ואין קורין בכתובים בשבת במנחה כדאמרינן בגמרא, (שבת קטז:) ומשום שבת במנחה, לא פלוג כל השבת
ל"ז להבין ד"ק דהצפנת פענח, דהא עינינו הרואות דנינהו מיפלג פלוג - בין מנחה לבין שאר השבת - לגבי עצם הדין עצמו שאין קורין בכתובים בשבת במנחה, דהא מעולם לא מצינו לאיזה פוסק שאסר לקרוא בכתובים כל השבת - אלמא שרי - מיכלל דפלוג, וא"כ היכי קאמר הצפנת פענח - איפכא - דלא פלוג? ותו דלשיטתיה דהצפנת פענח, הא נינהו נמי מיפלג פלוג - בין אי-אמירת קרא דמגדיל בשאר השבת בברה"מ - לבין היתר-אמירת קרא דמגדיל בשאר השבת שלא בברה"מ, וא"כ היכי קאמר הצפנת פענח דלא פלוג?
ועוד אני צ"ע גדול להבין, היכי קאמר הצפנת פענח - דהא דלא אמרינן בשבת מגדיל - ה"ט משום דאסרו לקרוא בכתובים בשבת (ר"ל במנחה של שבת אלא דלא פלוג בין מנחה לבין שאר השבת), והא עינינו הרואות דבברה"מ גופה איכא קראי טובא מהכתובים, כגון קרא דפותח את ידך וגו' שבברכת הזן, וכגון כל הני קראי דאמרינן בתר קרא דמגדול (ובתר עושה שלום..ואמרו אמן): יראו את ד' קדושיו וגו' עד סוף ברה"מ (חוץ מהפסוק ברוך הגבר וגו')! אלא מאי אית לך למימר? דנוסח ברכות (ותפילות) שאני - כי לא עליהן גזרו את גזירת קריאת כתובים בשבת (במנחה), השתא דאתית להכי - ממילא הדרא קושיא לדוכתה - אמאי לא אמרינן מגדיל בשבת בברה"מ (אני כמובן מניח שלצורך הדיון אתה מצפה להתעלם זמנית מטעמו של האבודרהם שהרי אילו התחשבת בו אז כבר לא היית נזקק להביא את החידוש של הצפנת פענח כפי שכבר ציינתי בתחילת ההודעה הנוכחית).
ש.גGI. כתב:ברצוני להבין: בר"ח, שאין בעיה לקרוא בכתובים, קשיא למה לומר 'מגדיל'.
לשיטתיה דהצפנת פענח דס"ל ד"לא פלוג כל השבת", א"כ תו לא קשיא מידי, דדילמא נמי לא פלוג בין שבת לר"ח.
ש.גGI. כתב:ואין בית מדרש ללא חידוש לפי כל הפוסקים הנ"ל ביו"ט לא צריך לומר "מגדול".
השתא דאתינא להכי - דדילמא לא פלוג (בין שבת לר"ח) - כמבואר בפיסקה הקודמת, א"כ בפשטות י"ל - דלא רק בין שבת לר"ח - לא פלוג, אלא נמי - לא פלוג - בין שבת ליו"ט. תדע, דהא הכי מוכח - נמי מדברי האחרונים - כדלהלן:
ערוך השולחן (או"ח קפט ז): "ובחול אומר מגדיל, ובשבת ויו"ט ור"ח אומר מגדול כמ"ש בשמואל, ויש בזה טעם".
אליה רבה (קפז א): "וכתב[ו] אחרונים (בברכהמ"ז למהר"ן שפירא) דיו"ט ור"ח דינו כשבת, וסימן: 'חודש ושבת קרוא מקרא' (ישעיה א יג]".
שו"ע הרב (או"ח קפט ז): "נוהגים לומר בשבת ויום טוב וראש חודש מגדול כמ"ש בשמואל, ובחול מגדיל כמ"ש בתהלים, וסימן 'חודש ושבת קרוא מקרא', ר"ל: (כמ"ש) [כמו 'מקרא' שכתוב] בנביאים".