פורום אוצר החכמה

עקביה כתב:הט"ז שציין מר אליו מזכיר את תשובת המהרש"ל.
וכך כתוב שם:
שו"ת מהרש"ל סימן מו
וכן שמעתי מזקן שהורה לומר לגוי בע"ש בין השמשות שידליק נר בב"ה ששכח להדליק מבעוד יום שהוא יום שמת בו אביו כמו שרגילין להדליק בו נר בכל ארץ אשכנז והטעם מאחר שהעולם נזהרים בו באותו נר חשבינן ליה כצורך גדול וע"כ התירו דאין חילוק בין צורך גדול להפסד מרובה בפרט לעניין זה.
אם כן עדיין איננו יודעים מכאן על עניין מהותי וחשיבות מצד עצמה של הדלקת הנר.

צודק

גם בהל' יום הכיפורים מובא על עניין שיש בהדלקת הנר, הן לע"נ והן שכל נשוי עושה לו נר.
מה באמת העניין בזה? האם יש לכך מקור בדברי חז"ל? אודה לכל מי שיחכימני.

לגבי שאלתך על נר של שעווה, כנראה שאותו רב

(הרב זה אביו שהיה מגדולי תלמידי החת"ס)

היה רגיל להדליק נר של שעווה, ואין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו.

אבל שם כותב "וכאשר קמנו בבוקר ראינו נר דלוק" -- " מ"מ דבר הדלקת הנר סיפר לנו" החידוש שהחת"ס הדליק הנר, כך משמע מדבריו, מפני שהם הקפידו שלא יהיה נר דלוק מפני צוררי ישראל.

ועכשיו אחוזר לדברי מה העניין בשעוה שכך החת"ס הדליק ?

אבל שם כותב "וכאשר קמנו בבוקר ראינו נר דלוק" -- " מ"מ דבר הדלקת הנר סיפר לנו" החידוש שהחת"ס הדליק הנר, כך משמע מדבריו, מפני שהם הקפידו שלא יהיה נר דלוק מפני צוררי ישראל.

ועכשיו אחוזר לדברי מה העניין בשעוה שכך החת"ס הדליק ?

ע. התשבי כתב:מנהג רווח להדליק נר שעווה דוקא לעילוי נשמה. וכבר דרשו דורשי רשומות, אשר שעוה ראשי תיבות: הקיצו ורננו שוכני עפר. אכי"ר.

עקביה כתב:

אבל שם כותב "וכאשר קמנו בבוקר ראינו נר דלוק" -- " מ"מ דבר הדלקת הנר סיפר לנו" החידוש שהחת"ס הדליק הנר, כך משמע מדבריו, מפני שהם הקפידו שלא יהיה נר דלוק מפני צוררי ישראל.

ועכשיו אחוזר לדברי מה העניין בשעוה שכך החת"ס הדליק ?

לפי הסיפור החת"ס הביא את הנר והרב הדליקו.
אפשר לומר שכיון שהיה רגיל כל שנה להדליק נר שעווה הביא לו כך גם כעת. ועוד אפ"ל שהמספר, שהיה ילד בעת ההתרחשות, לא זכר היטב, ובאמת אביו הוא שהכין את הנר, והדליקו לאחר שהחת"ס נראה אליו בחלום.

עקביה כתב:הט"ז שציין מר אליו מזכיר את תשובת המהרש"ל.
וכך כתוב שם:
שו"ת מהרש"ל סימן מו
וכן שמעתי מזקן שהורה לומר לגוי בע"ש בין השמשות שידליק נר בב"ה ששכח להדליק מבעוד יום שהוא יום שמת בו אביו כמו שרגילין להדליק בו נר בכל ארץ אשכנז והטעם מאחר שהעולם נזהרים בו באותו נר חשבינן ליה כצורך גדול וע"כ התירו דאין חילוק בין צורך גדול להפסד מרובה בפרט לעניין זה.
אם כן עדיין איננו יודעים מכאן על עניין מהותי וחשיבות מצד עצמה של הדלקת הנר.

גם בהל' יום הכיפורים מובא על עניין שיש בהדלקת הנר, הן לע"נ והן שכל נשוי עושה לו נר.
מה באמת העניין בזה? האם יש לכך מקור בדברי חז"ל? אודה לכל מי שיחכימני.

לגבי שאלתך על נר של שעווה, כנראה שאותו רב היה רגיל להדליק נר של שעווה, ואין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו.

עקביה כתב:יישר כח!
מסופקני אם כוונת רבנו בחיי לנשמה לאחר מות האדם. יותר נ"ל שמדובר בחיים חיותו של בעל הנשמה.
וכמו שכתב:
[רבינו] בחיי בראשית פ"ב פ"ז)
וזהו שכתוב: (איוב לב, ח) "ונשמת שדי תבינם", ידוע כי הוא כלי הריח כי הנשמה נהנית מן הריח, וע"כ אסרו רז"ל (ברכות נא ב) ריח עבודה זרה, כי אין ראוי שתהנה הנשמה מזכרון ע"ז,

לא מצאתי במשנה ברורה מה שהבאת בשמו.