פורום אוצר החכמה

חכם באשי כתב:צונאמי,
אילו היית יודע כמה נהרגים בבתי הכלא בארה"ב, לא היית קובע שהוא לא היה בסכנת חיים.

נוה הלבנון כתב:ולבעלי הפתרונות, לא נראה לי שמאפשרים לו לעלות על מטוס.

צונאמי כתב:

חכם באשי כתב:צונאמי,
אילו היית יודע כמה נהרגים בבתי הכלא בארה"ב, לא היית קובע שהוא לא היה בסכנת חיים.

לייטנר כתב:היו שנים שפולארד היה בבידוד, אך בוודאי לא כל השנים.
לצערי, עד שלא יעלה ארצה (ואולי גם אז...), הוא עדיין בסכנת חיים.

נעמה גרין|רביעי כ"ז מנחם אב התשע"ה|12:53 12.08.15
שחרורו הקרוב של המואשם בריגול יונתן פולארד, הכלוא מזה כשלושים שנה בכלא האמריקני, מרגש את כל הציבור היהודי.

במשך השנים הרבו גדולי הדור בתפילה עבור שחרורו. לפני כעשר שנים שלחו גדולי ישראל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ולהבחל"ח מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן, מכתב בקשה לנשיא ארצות הברית דאז, למען שחרורו.

מרן הגר"ח קנייבסקי ויונתן פולארד. עריכה: הידברות (צילום: יעקב נחומי / פלאש 90)

הבוקר (ד) מתפרסם בעלון "דברי שיח" בשם הגאון רבי חיים קנייבסקי שנשאל אלו ברכות על יונתן פולארד לברך עם שחרורו מהכלא. השואל ציין כי אמנם מסקנת ה'משנה ברורה הינה' כי מי שיוצא מבית האסורים אינו מברך "הגומל" כי אין בכך סכנת נפשות, אך פולארד, שנחלש וחלה בהיותו בכלא, האם עליו לברך ברכת הגומל.

תשובתו של מרן הייתה כי פולארד אינו צריך לברך הגומל, אלא רק את ברכת "הטוב והמיטיב".

על כך הוסיפו ושאלו את הרב קנייבסקי, שהרי לכאורה זמנו של פולארד היה קצוב מראש והוא ידע כמה שנים ישהה במאסר. משום כך אולי אינו צריך לברך כי אין זו שמועה טובה. על כך השיב הרב: "אף על פי כן נחשב בשורה טובה ויברך".

[הרב אבינר,
ראיון והוספת מקורות: הרב מרדכי ציון]

ש: כאשר פולארד ישתחרר סוף סוף מבית הסוהר אחרי שלושים שנה, האם יברך הגומל?

ת: בודאי. כדין היוצא מבית האסורים (שו"ע או"ח ריט א).

ש: אבל המשנה ברורה כותב בביאור הלכה (ד"ה חבוש) שמי שנאסר ולא היה בסכנה, לפי מנהג ספרד יברך, ולפי מנהג אשכנז לא יברך, והרי הוא אשכנזי, ובבית הסוהר באמריקה יש חוקים ולא הורגים סתם בן אדם?

ת: א. הוא כן היה בסכנה עקב טיפולים קשים מאוד שקיבל שם. ב. הוא היה עם כל מיני אסירים פושעים מועדים שבקלות רוצחים (פס"ת שם אות ד). ג. הוא היה כמה פעמים בסכנת נפשות עקב מחלה, וגם עתה הוא עדיין חולה מאוד.

ש: אם כן, ברור שעליו לברך…

ת: יתר על כן, כף החיים מביא לספרדים שיש פוסקים שעל שלילת החרות בעצמה, יש לברך הגומל כאשר יוצא לחופש, גם אם היה בתנאים מעולים (כה"ח שם סק"א). וגם לאשכנזים יש לברך אם קשרו אותו בכל מיני אזיקים וזה היה המקרה (פס"ת שם. אמנם הגר"ח קניבסקי אמר שאין לפולארד לברך הגומל כדברי המ"ב שם. עלון דברי שי"ח – פרשת ראה תשע"ה – גליון 131).

ש: יש לו לברך "ברוך מתיר אסורים"?

ת: א. ברכת מתיר אסורים אינה מוסבת על שחרור אדם ממקום סגור אלא על שחרור הגוף ויישורו לאחר שינה, שהיה אסור בזמן השינה ללא אפשרות של תנועה עצמית, ולכן גם היושב בבית סוהר כאשר קם ומתיישר משנתו חייב לברך ברכה זו. ב. רק מי שאין לו אפשרות להתיישר לאחר שינה, כגון תינוק לפי דעת הרמב"ם, אינו מברך ברכת מתיר אסורים ולא זוקף כפופים. אבל לדעת הגאונים גם במקרה זה חייב לברך שאר הברכות יחד כי אינו מברך על עצמו אלא על סדר העולם כולו (וכן השיב הג"ר גורן לחייל שהשתחרר מכלא צבאי צה"לי ושאל אם יש לברך מתיר אסורים. פסקי הלכות צבא עמ' 86).

ש: האם עלינו לברך הטוב והמטיב?

ת: כן. על בשורה הטובה שהוא משתחרר (שו"ע או"ח רכב א. וכן אמר הגר"ח קניבסקי. עלון דברי שי"ח – פרשת ראה תשע"ה – גליון 131).

ש: מתי לברך?

ת: כשהוא ישתחרר.

ש: למה לא עכשיו על הבשורה הטובה שישתחרר?

ת: עם האמריקאים אי אפשר להיות בטוח עד הרגע האחרון. כמובן גם עם כל העמים עלי אדמות, כיון שפיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר (תהילים קמד ח).

ש: כל אחד חייב לברך?

ת: מי שבאמת שמח מאוד, עיין בערוך השולחן (שם א).

ש: האם לברך ברוך מחיה המתים כאשר נפגוש אותו?

ת: לא. כי אנו יודעים שהוא בחיים, והברכה היא על אדם שלא שמענו עליו ויתכן שהוא מת.

ש: לברך שהחיינו כשפוגשים אותו?

ת: כן. אמנם יש שנהגו לא לברך שהחיינו על ראיית פני חברו מטעמים שונים (עיין פס"ת רכה אות ב. וכן אמר הגר"ח קניבסקי שאין לברך שהחיינו על ראיית פולארד כדברי המ"ב סק"ב. עלון דברי שי"ח – פרשת ראה תשע"ה – גליון 131). אבל רבנו הרב צבי יהודה מביא בסידור עולת ראיה ברכה זו כפי הדין הפשוט (עי' עולת ראיה א שפ-שפב שמביא את כל הברכות האלו. ועי' שו"ת שאילת שלמה ג פג-פד, פו).

ש: אבל שהחיינו זה רק על חברו שעתה שמח לפוגשו, ולא על מי שלא ראה מעולם (שו"ע שם ב)? וגם מי שביקר אותו בבית הסוהר פעם אחת, כמו שעשה הרב בעצמו, האם בגלל זה, הוא כבר נהפך לחברו?!

ת: פה זה יוצא מן הכלל (עיין פס"ת שם ב), הוא חבר שלנו שהציל אותנו מנשק בלתי קונבנציונלי של האויב, אז אנחנו חברים שלו. כשהנצי"ב פגש לראשונה את האדר"ת בירך שהחיינו על אף שלא הכירו (עי' פירושו של הרב על קצשו"ע נט כא).

ש: זה מיוחד! האדר"ת היה גאון עולם! והרי גם האדמו"ר ממונקאשט בירך שהיינו על ראיית הסבא קדישא לפעם הראשונה (שו"ת יין הטוב סי' מח-מט), וכן הגרי"ח זוננפלד על האדמו"ר ממונקאשט (מסעות ירושלים עמ' כא). והגר"א גרינבלט פסק שיש לברך שהחיינו על ראיית הגר"מ פיינשטיין בפעם הראשונה (שו"ת רבבות אפרים ו קד). נראה שזה דין מיוחד אצל גדולי תורה?!

ת: מי שמציל את חברו, קל וחומר מציל את הרבים, יש צד שהוא כמו תלמיד חכם. עיין פלא יועץ ערך הצלה, שמסביר מאמר חז"ל הידוע: אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון. הא כיצד?! כי הם מצילים נפשות. והוא מדגיש: המציל נפשות, גדול הוא מתלמיד חכם.
(מאתר סרוגים)

עזריאל ברגר כתב:בסדר ברכות הנהנין מבעל התניא, פוסק שגם "מי שהיה מעונה בכבלי ברזל" מברך הגומל, אף שלא היתה סכנת נפשות כלל.
אינני יודע אם אזיקי-מתכת נכללים בזה או לא.

אוצר החכמה כתב:

עזריאל ברגר כתב:בסדר ברכות הנהנין מבעל התניא, פוסק שגם "מי שהיה מעונה בכבלי ברזל" מברך הגומל, אף שלא היתה סכנת נפשות כלל.
אינני יודע אם אזיקי-מתכת נכללים בזה או לא.

מה ההבדל בין אזיקי מתכת לכבלי ברזל?

אוצר החכמה כתב:א. אני משער שאזיקי מתכת הם מפלדה (היינו ברזל) ולא מאלומיניום.
ב. מקרא מלא דבר הכתוב הכביד נחשתי.
ג. למה שיהיה חילוק בזה בין מתכת למתכת?

עזריאל ברגר כתב:

אוצר החכמה כתב:

עזריאל ברגר כתב:בסדר ברכות הנהנין מבעל התניא, פוסק שגם "מי שהיה מעונה בכבלי ברזל" מברך הגומל, אף שלא היתה סכנת נפשות כלל.
אינני יודע אם אזיקי-מתכת נכללים בזה או לא.

מה ההבדל בין אזיקי מתכת לכבלי ברזל?

מקרא מלא דיבר הכתוב "אסירי עני וברזל", וזה בדיוק הספק שלי האם ברזל דווקא או כל מתכת.

... ומכאן יש ללמוד שמי שאירעה לו צרה ונמלט ממנה ונצרך להביא תודה או לברך הגומל, ועד שלא הגיע לזה אירעה לו צרה אחרת, אין לו להביא תודה או לברך הגומל עד שיהיה ניצל גם מאותה צרה שהוא נכנס שנית