ביאור דברי הירושלמי "מומר קודם לגר" (בקשת עזרה בפיענוח ר"ת)

[גם זו לטובה]

ירושלמי הוריות ג,ה "אמר רבי אבון גר ומומר לעכו"ם מומר קודם מפני מעשה שאירע"
דברי הירושלמי סתומים מהו "מעשה שהיה", גם אינו מובן מה גרע גר מישראל דעלמא, ושמא י"ל דהכוונה גר תושב, (וכן ראיתי דמטו משמיה דהגרח"ק)
ובפ"מ פירש- גר ומומר לעכו"ם מומר קודם. כלומר אם באו לפניך גר להתגייר ומומר לעכו"ם לחזור בו תטפל עם המומר קודם ואל תדחה אותו מפני מעשה שאירע וזהו שישראל מומר היה ובא לפני ר' יהושע בן פרחיה להחזירו בתשובה כדאמרינן באגדת חלק לא כריב"פ שדחאו בשתי ידים וחזי מה עלתה בו והלכך אל תדחה את המומר מלפני הגר אלא תקרבהו מקודם לו: ע"כ ולדבריו לא מיירי כלל לעניין להחיותו אלא לעניין מה קודם לגייר את הנכרי או להחזיר בתשובה את המומר, והוא דוחק דהא כולא סוגיא דלעיל מינה מיירי בקדימה לעניין להחיותו.
והנה אי נימא דמיירי לעניין להחיותו (וגר היינו ג"ת) קשה לפרש דמעשה שהיה הכוונה למעשה שהביא הפ"מ, משום דהתם רק ידעינן דיש להזדרז לקבל את המומר בתשובה (וראיתי מביאים משמיה דהגרח"ק דפי' דיש להחיות את המומר שמא יעשה תשובה, ודוחק) וגם לכ' אין כאן עניין לקדימה אלא דאם ס"ל לירושלמי דאיכא מצווה להחיות את המומר לכ' פשוט דיש להקדימו לג"ת כיון שהוא ישראל, ואי ליכא מצווה פשיטא דיש להקדים את הג"ת, ושמא ס"ל לירושלמי דאף ג"ת אינו מצווה להחיותו, ולכן בעי מי עדיף, ושמא אף אם מצווין להחיות מומר אינו פשיטא כולי האי דעדיף מג"ת וצ"ע.

ראיתי מביאים (בפי' קצר דפוס קרוטושין בשם יש ספרים שגורסים.-איני יודע למי הכוונה) דיש גורסים גר ומשוחרר, משוחרר קודם. והדברים צ"ת מה עדיפות משחורר ע"פ גר דעלמא ומהו מעשה שהיה.

בשו"ת יד אליהו סימן פג כתב בתו"ד "ובירושלמי הוריות פ"ג מומר קודם לגר ובי"מ דף שכ"ה גרים משוחרר ע"ש" אשמח לדעת מהו ספר בי"מ

[שברי לוחות]

הוא ר"ת וביפה מראה, והוא בדף שכ"ה בדפוס ונציה

[לוצאטי]

בירושלמי מהד' האקדמיה, וכן בירושלמי הוריות הנדפס בבבלי ונציה רפא: גר ומשומד משומד קודם.
המעשה כנראה שלא הצילו משומד והלך והלשין.

[גם זו לטובה]

הוא ר"ת וביפה מראה, והוא בדף שכ"ה בדפוס ונציה

יש"כ
ומה הכוונה- בפי' קצר דפוס קרוטושין ? .......

[גם זו לטובה]

נראה כוונתו דשורת הדין דגר קודם לישראל שהיה משומד, משום דגר מעולם לא עבר עבירה, ואילו ישראל עבר עבירת בהיותו משומד, "ומעשה שהיה" הכוונה שהישראל חזר לסורו.
ומ"ש בסו"ד לגרוס משוחרר, דבריו צ"ת דהיכן נזכר מעשה זה, ושמא [ואולי כוונתו ש"מעשה שהיה" היינו מאי דאמרינן בבלי שזה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה, ודוחק]