הנה בארץ ישראל נהוג כמעט בכל המקומות שקוברים את המתים בקרקע ממש בלי הפסק ארון, ואף בחו"ל שקוברין בארון נזהרים ברוב המקומות להשמיט את הדף התחתון לפני הקבורה, כדי שיהיה גוף המת מונח על קרקע.
במושב שבי ציון שעל יד נהריה נוהגים לקבור בארונות (כפי הידוע לי זהו המקום היחיד בארץ שנוהגים כך), וכן שמעתי מאיש חברה קדישא שהצבא קובר ג"כ בארון.
ויש לברר עפ"י איזה מורה נהגו כן ומה טעמם?
מאמרו של הרב יעקב רוז'ה
http://shtaygen.co.il/?CategoryID=1525&ArticleID=13184
קבורה בקרקע
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
א. נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שס"ב):
"הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע, עובר משום מלין את המת. ואם נתנו בארון וקברו בקרקע, אינו עובר עליו, ומכל מקום יפה לקברו בקרקע ממש, אפילו בח"ל".
ובלבוש (יורה דעה סימן שס"ב):
"דסתם קבור בארץ ממש משמע. ועוד דנוח לו למת יותר לשכב על העפר ממש שנאמר [בראשית ג, יט] כי עפר אתה ואל עפר תשוב".
ב. בחכמת אדם (שער השמחה כלל קנ"ח) החמיר על פי הזוהר שלא לקבור בארון כלל.
"ויש מקומות שמניחים כהנים ובכורים בארון לחשיבות והוא מנהג רע דאף על גב דהאחרונים למדו זכות על זה כיון שאי אפשר שלא יהיה בארון נקבים מן הצד ובנקב סגי (עיין ש"ך ס"ק א') מכל מקום עדיין לא פלטו ממה שהחמיר בזוהר מאד שלא להניח שום אדם בארון אלא מי שידוע ששמר ברית הקודש כיוסף הצדיק שנאמר (בראשית נ', כ"ו) ויישם בארון אלא יותר טוב לקוברו בקרקע".
ג. וערוך השולחן (סימן שס"ב) כתב:
"ומיהו אף על גב דבכה"ג אינו עובר עליו מ"מ עיקר מצות הקבורה שגוף האדם יושכב על הקרקע ממש כדכתיב וישוב העפר על הארץ כשהיה וזהו עיקר תיקון האדם ומי לנו גדול מגוף קדוש של רבינו הקדוש ואמרינן בירושלמי סוף כלאים [פ"ט הל' ג'] שצוה בצוואתו שלא ירבו עליו תכריכין ושינקבו את ארונו ע"ש ופי' הרמב"ן והטור שיטלו הדף התחתון מהארון שהגוף יושכב לארץ ולא מיבעיא בארץ ישראל דכתיב [דברים לב, מג] וכפר אדמתו עמו אלא אפילו בחו"ל כדכתיב ואל עפר תשוב דזהו תקונו של האדם אחרי החטא של אדם הראשון והזוהר והמקובלים האריכו הרבה בזה ופשטא דקרא כן הוא".
ד. ובשו"ת הר צבי (יורה דעה סימן רס"ט) אסר לקבור בארון שלא לשנות את מנהג ארץ ישראל
וכתב: "הוצאת המתים המובאים מחו"ל מן הארגז. בנדון הערת הממשלה שהמתים המובאים מחו"ל לקוברם באה"ק, שלדעתם נכון לקוברם עם הארגז כשהוא שלם ולא לפתוח את הארגז.
הנה דבר זה של העברת מתים מחו"ל היה נהוג מעולם, ותמיד היו זהירים להוציא את המת מהארגז ולהניח בקרקע הגוף לבד בלי ארגז מפני שכן הוא נוח להמת שיהיה טמון בקרקע ולא בארגז. וכן היו זהירים במנהג זה שמצד הדין ראוי לעשות כן. ומעולם לא נשמע שיהיה ח"ו חשש סכנה בדבר. וע"פ רוב אין ריח רע. וליתר זהירות מכינים המתעסקים חומר חיטוי (ליזול) ואין שום חשש. ואין זה נכון לפגוע בכבוד המתים שרצונם להיות טמון באדמת ארץ ישראל בלי ארגז, וגם שהוא נגד המקובל בתורת ישראל. ולכן כדאי שמעלת כבודו יעמוד על המשמר שלא ישונה דבר מהמנהג הקודם ולא להרבות פרצות במנהגי ישראל הקדמונים".
ה. בשו"ת יביע אומר (חלק ז' - יורה דעה סימן ל"ד) אסר קבורה בארון וסיים שם:
"שבאמת בכל כיוצא בזה שמשנים מן המנהג הן בהלויית המתים והן בקבורתם ממה שנהגו עד עתה, יש בו משום סכנה לחיים ח"ו. וכמ"ש בספר בית לחם יהודה (סימן שנ"א), שאסור לשנות שום דבר ממנהג שעושים למתים, ושיש סכנה בדבר".
"אל תסג גבול עולם, א"ר שמעון בן יוחאי אם ראית מנהג שעשו אבותינו אל תשנה אותו"
(ילקוט שמעוני משלי רמז תתקס)