פורום אוצר החכמה

החת"ס מביא תוס' שנוקט שאם חל יו"ט ראשון בשבת יש מצווה להראות בעזרה ביום ראשון ולהביא עולת ראיה למחר. העורך ציין לתוס' בחגיגה דף ט', אולם לא מצאתי שם איזכור לענין.
אודה מאוד לחברי הפרום אם יועילו לסייע למצוא תוס' זה.

לכאורה בתוס' ריש חגיגה ב' ע"א ד"ה איזהו קטן.
מבואר שם דקטן חייב להראות ביום טוב ראשון, ואע"ג דקרבנותיו אינו מביא אלא למחר למ"ד אין קריבין ביו"ט. (וא"כ למה מחוייב לבוא היום, יבוא למחר עם קרבנותיו). ומשמע מזה דה"ה לענין גדול בשבת דלא מצי להביא קרבנותיו היום.

בתוס' שם לא נאמר שהקטן צריך לעלות ביו"ט הראשון, ויתכן שבאמת למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט אין מצווה לקטן לעלות ביו"ט רק בחוה"מ.

דוד וינברג כתב:בתוס' שם לא נאמר שהקטן צריך לעלות ביו"ט הראשון, ויתכן שבאמת למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט אין מצווה לקטן לעלות ביו"ט רק בחוה"מ.

נכון, לא כתוב במפורש, אבל בהחלט יש לשמוע כן מתוך דבריהם.

אני לא ראיתי משמעות בתוס'

אני כן ראיתי. ואסביר כוונתי.
אם אין ענין לבוא בראשון, אלא רק ביום הבאת קרבנותיו. א"כ לא היה להתוס' לומר "אין קריבין עד למחר", אלא הו"ל למימר "אינו צריך להראות עד למחר".
כן נראה לי ויודע אני שיש לדחות ולא באתי אלא ליישב לשון החת"ס. ואם תמצא יישוב יותר מוצלח, אדרבא, אשמח לשמוע.