פדיון הבן בלילה
פורסם: ד' דצמבר 23, 2015 2:43 pm
נשאלתי ע"י אחד בחו"ל שנולד לו בן בכור. הפדיון אמור להתקיים ביום כ"ג טבת שהוא 4 בינואר למנינם. זה היום שכולם חוזרים לעבודה. אם יערכו את הפדיון בלילה שלפני כן (ליל כ"ג), חוץ מזה שכבר אז הגיע זמן הפדיון בין לשיטת המג"א ודעימיה ובין לשיטת הב"ח, הם יוכלו לעשות אותו ברב עם, ויש גם לחץ משפחתי במידה מסוימת לא לערוך את הפדיון ביום, כי אנשים יצטרכו לקחת חופש מהעבודה וכו'.
ראיתי שדנו בזה בעלון "תורה והוראה" שנדפס ע"י "מכון ירושלים לדיינות", וזה מה שכתוב שם:
"אם בן בכור נולד בשבת, היום השלושים ואחד יהיה יום שני, מה שמעלה שאלה מעניינת בנוגע לעיתוי של פדיון הבן. מצד אחד, לפי המנהג הנפוץ יש לערוך את הפדיון ביום שני אחה"צ, כפי שנאמר לעיל. אך מאידך, רבים - בפרט אלו הדרים מחוץ למדינת ישראל - מעדיפים לקיים את הטקס ביום ראשון בלילה (שכן יום ראשון הוא יום חופש ברוב העולם המערבי), שכן עריכת הפדיון בלילה תאפשר לרבים להיות נוכחים בו.
האם מותר לערוך את הפדיון ביום ראשון בלילה, ועל-ידי כך לפרס את האירוע ברבים, או שמא חובה להמתין עד ליום שני?
על-פי הביאור הנ"ל של ה'שערי תשובה' ואחרים, לפיו הסיבה לכך שאין עורכים פדיון הבן בלילה היא כדי שיוכלו רבים להגיע, לכאורה יש לומר שבמקרה הזה, כשעריכת הפדיון בלילה דווקא תאפשר לרבים להגיע, אכן יש לערוך את הפדיון בלילה.
אפילו לפי ביאורו של ה'נודע ביהודה' אפשר להציע שהמנהג לערוך את הפדיון ביום לא נאמר אלא באופן שתקופת חודש אסטרונומית טרם עברה; במקום שעבר עברה התקופה האסטרונומית, לא יהיה כל עניין ומנהג לדחות את הפדיון עד ליום המחרת (שו"ת איתן אריה, סימן לא). הסיבה למנהג, לפי גישה זו, היא אך מפני החשש שהתקופה האסטרונומית טרם עברה, ואם ידוע לנו שהתקופה עברה, אין צורך להימנע מעריכת הפדיון בלילה.
אולם, גם אם נטען שהמנהג חל תמיד (גם כשהתקופה בוודאי עברה), עדיין ייתכן שיש לדחות את המנהג, מהסיבות הבאות.
ראשית, אנו מוצאים בשו"ת יהודה יעלה (ח"א, יו"ד סימן רסב) שמפקפק בתוקף המנהג, וכותב שלאור העיקרון שאין להחמיץ את המצווה ("מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה"; עי' שו"ע יו"ד שה סעיף י"א בנוגע למצוות פדיון הבן) יש לערוך את הפדיון מיד כשאפשר לעשות כן, דהיינו בלילה של יום השלושים ואחד. בקרב פוסקי אשכנז מדובר אמנם בדעת יחיד, אבל אפשר לצרף את שיטתו במקרים חריגים.
בנוסף לכך, הנצי"ב (משיב דבר, שם) כותב שהמנהג אינו מחייב, אלא רשאי כל אדם לבחור אם לנהוג כפי המנהג ולהמתין עד היום לעריכת הפדיון, או שלא להקפיד על המנהג ולערוך את הפדיון בלילה. הרב יעקב עמדין, הגם שמעודד ציות למנהג, כותב שיש לדחות את המנהג מכל סיבה שיש בה טעם (מגדל עוז, ברכות הורי ג, ז).
לכן, נראה שיש מקום מסוים להקדים את עריכת הפדיון מיום שני ליום ראשון בלילה. במקרים קונקרטיים יש להתייעץ עם מורה הוראה."
וגם ראיתי בספר "שמחת הלוי" של הרב לוי ממונטריאול שדן בשאלה דומה וכתב "שאין שום חששא בזה ויכול לעשות את הפדיון בלילה, ואף שאנחנו נוהגין לעשות ביום ל"א אבל כל כי האי שיש קושי לקבץ אנשים ביום קצר עש״ק והוא רוצה לקיים את המצוה בהידור בסעודת מצוה בודאי מותר לפדות בלילה".
האם ידוע למי מחכמי הפורום שנשאלו פוסקי דורנו בכגון דא?
ראיתי שדנו בזה בעלון "תורה והוראה" שנדפס ע"י "מכון ירושלים לדיינות", וזה מה שכתוב שם:
"אם בן בכור נולד בשבת, היום השלושים ואחד יהיה יום שני, מה שמעלה שאלה מעניינת בנוגע לעיתוי של פדיון הבן. מצד אחד, לפי המנהג הנפוץ יש לערוך את הפדיון ביום שני אחה"צ, כפי שנאמר לעיל. אך מאידך, רבים - בפרט אלו הדרים מחוץ למדינת ישראל - מעדיפים לקיים את הטקס ביום ראשון בלילה (שכן יום ראשון הוא יום חופש ברוב העולם המערבי), שכן עריכת הפדיון בלילה תאפשר לרבים להיות נוכחים בו.
האם מותר לערוך את הפדיון ביום ראשון בלילה, ועל-ידי כך לפרס את האירוע ברבים, או שמא חובה להמתין עד ליום שני?
על-פי הביאור הנ"ל של ה'שערי תשובה' ואחרים, לפיו הסיבה לכך שאין עורכים פדיון הבן בלילה היא כדי שיוכלו רבים להגיע, לכאורה יש לומר שבמקרה הזה, כשעריכת הפדיון בלילה דווקא תאפשר לרבים להגיע, אכן יש לערוך את הפדיון בלילה.
אפילו לפי ביאורו של ה'נודע ביהודה' אפשר להציע שהמנהג לערוך את הפדיון ביום לא נאמר אלא באופן שתקופת חודש אסטרונומית טרם עברה; במקום שעבר עברה התקופה האסטרונומית, לא יהיה כל עניין ומנהג לדחות את הפדיון עד ליום המחרת (שו"ת איתן אריה, סימן לא). הסיבה למנהג, לפי גישה זו, היא אך מפני החשש שהתקופה האסטרונומית טרם עברה, ואם ידוע לנו שהתקופה עברה, אין צורך להימנע מעריכת הפדיון בלילה.
אולם, גם אם נטען שהמנהג חל תמיד (גם כשהתקופה בוודאי עברה), עדיין ייתכן שיש לדחות את המנהג, מהסיבות הבאות.
ראשית, אנו מוצאים בשו"ת יהודה יעלה (ח"א, יו"ד סימן רסב) שמפקפק בתוקף המנהג, וכותב שלאור העיקרון שאין להחמיץ את המצווה ("מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה"; עי' שו"ע יו"ד שה סעיף י"א בנוגע למצוות פדיון הבן) יש לערוך את הפדיון מיד כשאפשר לעשות כן, דהיינו בלילה של יום השלושים ואחד. בקרב פוסקי אשכנז מדובר אמנם בדעת יחיד, אבל אפשר לצרף את שיטתו במקרים חריגים.
בנוסף לכך, הנצי"ב (משיב דבר, שם) כותב שהמנהג אינו מחייב, אלא רשאי כל אדם לבחור אם לנהוג כפי המנהג ולהמתין עד היום לעריכת הפדיון, או שלא להקפיד על המנהג ולערוך את הפדיון בלילה. הרב יעקב עמדין, הגם שמעודד ציות למנהג, כותב שיש לדחות את המנהג מכל סיבה שיש בה טעם (מגדל עוז, ברכות הורי ג, ז).
לכן, נראה שיש מקום מסוים להקדים את עריכת הפדיון מיום שני ליום ראשון בלילה. במקרים קונקרטיים יש להתייעץ עם מורה הוראה."
וגם ראיתי בספר "שמחת הלוי" של הרב לוי ממונטריאול שדן בשאלה דומה וכתב "שאין שום חששא בזה ויכול לעשות את הפדיון בלילה, ואף שאנחנו נוהגין לעשות ביום ל"א אבל כל כי האי שיש קושי לקבץ אנשים ביום קצר עש״ק והוא רוצה לקיים את המצוה בהידור בסעודת מצוה בודאי מותר לפדות בלילה".
האם ידוע למי מחכמי הפורום שנשאלו פוסקי דורנו בכגון דא?