זורקים למים ומוסרים לצבא לפי גורל
פורסם: ש' ינואר 02, 2016 8:12 pm
ז"ל ס' חסידים סי' תרעט
ומאידך בסי' תשא כתב
ומי ששנה זו, לכאו' לא שנה זו.
(וראיתי במפרשים שהעמידו חילוק, דבסי' תרעט איירי דוקא שאר אם הספינות עוברות בשלום ואז בידוע שיש בספינה מי שחייב, אבל לענ"ד זה לא עונה על הנימוקים של סי' תשא, דאסמכתא לא קניא (?), וכן שאין אנו יודעים עתה להפיל גורל וכו').
ובכלל דבר תימה הוא איך מותר להרוג על פי גורל.
ועי' חת"ס ח"ו סי' כט שכ' לגבי גזירת הקנטוניסטים: "וע"ד עם בני ישראל הנלקחי' לצבא המלחמה למלכיות השתיקה יפה מדבורינו בזה וגדולי ישראל ע"כ יעלימו עין והניחו להם להממונים מקהל לעשות כראות עיניהם לפי הזמן ועת לחשו' וכו' -- הי' מהראוי שיעמדו עצמם כולם בשוה לפני העדה ויטילו גורל ועל מי שיפול עליו הגורל הוא ישתדל לעצמו במה שיכול לפטור בממון או להעמיד אחר במקומו או ילך בעצמו וכל ישראל מחויבי' לסייעו ויקר פדיון נפשו אבל לאנוס אנשים בלי גורל ולומר שהם פוחזים ורקים אפי' מגלי עריות ומחללי שבת בעיני הוא כגונב נפש ומכרו כי מי נותן זה חליפי זה כיון שחיוב המלכות ופקודתו על כולם בשוה והמוסרו כמוסר לתוא מכמר אפי' מחוי אתיבנא חייב מכ"ש מוסר נפשו ורע ומר יותר כי הטובי' הנאנסי' עוברי' על המצות באונס ולעתים רחוקי' ואלו יעשו ברצון ואנו מדחי' אחר הנופל עפ"ק דקידושין לענין מכר עצמו לנכרים".
והאריך בזה הגרע"י ביב"א ח"ו חו"מ סי' ד, והביא את מש"כ התפל"מ יו"ד קנז דהתיר למסור ע"פ גורל, והביא את דברי האחרו' שפקפקו בדבריו, ובתוך דבריו הביא את ההערה על הסתירה בספר חסידים, (בשם הכנה"ג, ועוד), אבל לא מצאתי שם תירוץ יותר ממש"כ לעיל בשם הפרשים, ולענ"ד עדיין אינו מספיק, ושם הביא כמה אחרו' שכתבו דהס"ח "חזר בו", וזה גם נשמע קצת משונה.
וע"ע כאן - viewtopic.php?f=17&t=23929
בני אדם שעוברים בים ועמדה עליהם רוח סערה לשבר הספינה או להטביעה בים ושאר הספינות עוברות בשלום בידוע שיש בספינה מי שחייב ורשאים להפיל גורלות, על מי שיפול הגורל ג' פעמים זה אחר זה רשאים להפילו בים, ומתפללים שלא יפול על הזכאי אלא על החייב שנאמר (ש"א י"ד מ"א) ה' אלוקי ישראל הבה תמים וכתיב (יונה א' ז') ויפול הגורל על יונה וכתיב (שם שם י"ב) שאוני והטילני אל הים
ומאידך בסי' תשא כתב
בני אדם שבספינה והיה רוח סערה אין רשאים להפיל גורלות שאם יפול על אחד מהם צריך להטילו בים אין זה לעשות כאשר עשו ליונה בן אמיתי, השתא אסמכתא לא קניא לענין ממון וכ"ש לענין נפשות שלא יסמכו ע"פ הגורל, ואשר כתיב (ש"א י"ד מ"ב) ויאמר שאול להפילו בינו ובין יהונתן בנו וילכד יהונתן, שם היה ארון ומה' כל משפטו והם ידעו באיזה ענין להטיל אבל עתה אין לסמוך על הגורל שנאמר (יהושע י"ח ו') ויריתי לכם גורל פה לפני ה' אלוקינו, ואפי' בממון אין מפילים גורל אלא כשחולקים בשוה, אבל אין משימין שתי חתיכות כנגד חתיכה אחת אא"כ שוים שתיהן כאחת, ולא חתיכה גדולה כנגד חתיכה קטנה אלא בשוה באומד הדעת, ולפי שהיו צריכים שני שעירים יום הכפורים גורל לכך היו שוים במראה ובקומה
ומי ששנה זו, לכאו' לא שנה זו.
(וראיתי במפרשים שהעמידו חילוק, דבסי' תרעט איירי דוקא שאר אם הספינות עוברות בשלום ואז בידוע שיש בספינה מי שחייב, אבל לענ"ד זה לא עונה על הנימוקים של סי' תשא, דאסמכתא לא קניא (?), וכן שאין אנו יודעים עתה להפיל גורל וכו').
ובכלל דבר תימה הוא איך מותר להרוג על פי גורל.
ועי' חת"ס ח"ו סי' כט שכ' לגבי גזירת הקנטוניסטים: "וע"ד עם בני ישראל הנלקחי' לצבא המלחמה למלכיות השתיקה יפה מדבורינו בזה וגדולי ישראל ע"כ יעלימו עין והניחו להם להממונים מקהל לעשות כראות עיניהם לפי הזמן ועת לחשו' וכו' -- הי' מהראוי שיעמדו עצמם כולם בשוה לפני העדה ויטילו גורל ועל מי שיפול עליו הגורל הוא ישתדל לעצמו במה שיכול לפטור בממון או להעמיד אחר במקומו או ילך בעצמו וכל ישראל מחויבי' לסייעו ויקר פדיון נפשו אבל לאנוס אנשים בלי גורל ולומר שהם פוחזים ורקים אפי' מגלי עריות ומחללי שבת בעיני הוא כגונב נפש ומכרו כי מי נותן זה חליפי זה כיון שחיוב המלכות ופקודתו על כולם בשוה והמוסרו כמוסר לתוא מכמר אפי' מחוי אתיבנא חייב מכ"ש מוסר נפשו ורע ומר יותר כי הטובי' הנאנסי' עוברי' על המצות באונס ולעתים רחוקי' ואלו יעשו ברצון ואנו מדחי' אחר הנופל עפ"ק דקידושין לענין מכר עצמו לנכרים".
והאריך בזה הגרע"י ביב"א ח"ו חו"מ סי' ד, והביא את מש"כ התפל"מ יו"ד קנז דהתיר למסור ע"פ גורל, והביא את דברי האחרו' שפקפקו בדבריו, ובתוך דבריו הביא את ההערה על הסתירה בספר חסידים, (בשם הכנה"ג, ועוד), אבל לא מצאתי שם תירוץ יותר ממש"כ לעיל בשם הפרשים, ולענ"ד עדיין אינו מספיק, ושם הביא כמה אחרו' שכתבו דהס"ח "חזר בו", וזה גם נשמע קצת משונה.
וע"ע כאן - viewtopic.php?f=17&t=23929