בספר ויאל משה עמוד רט"ו וז"ל.
והנלפע"ד בזה עפ"י מה שאמרתי לבאר מ"ש הרמב"ן בפרשת לך לך על הכתוב ויהי רעב בארץ שירידת אברהם אבינו ע"ה למצרים ונקמתו אחר כך בפרעה בנגעים גדולים וכל המאורעות שהיו אצלו הכל הוא רמז אליו שיהיה כן בבניו, לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים, והביא על זה דברי מדרש רבה רבי פנחס בשם ר"א, אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך, ואתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו ושוב סיים ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול וכו' גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחלה מפני הרעב עון אשר חטא, כי האלוקים ברעב יפדנו ממות ועל המעשה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים. ע"כ.
ואינו מובן לכאורה, דכיון שהביא מקודם שהקב"ה אמר לו על זה צא וכבוש הדרך לפני בניך אם כן היה בזה רצון הבורא ב"ה וב"ש להכין לבניו, האיך אמר אחר כך שהיה חטא ועון. ובאמת כי הליכתו למצרים נחשב בין העשרה נסיונות, ואם כן הוא נחשב בין הזכותין הגדולים שלו. עכ"ל.
מה באמת הפשט ברמב"ן.