פורום אוצר החכמה

גבול ים כתב:תענית כ' סיון מעיקרא אינה תקנה אלא הנהגה טובה, וכלשון התניא המובא במ"א סי' תק"פ שהיחידים מתענים, גם בפולין שנהגו כולם להתענות לא נהגו אלא מגיל י"ח וכמ"ש שע"ת שם, אמור מעתה אין כאן דין תענית גמור כגדרי מצוה המוטלת על כל בר מצוה אלא הנהגה טובה שקבלו ע"ע. שונה הדבר בקביעה זו שבאו לתקן 'תענית כחומר ת"ב' וכקביעת מועד אבל חדש, ד"ז ראה מרן ז"ל כעקירת גדרי עולם והשוואת דור יתום לדור בעלי נבואה.

שמש כתב:ניחא ת"ח ות"ט (איזה צום נקבע לזכרם?), אבל כ' בסיון נקבע על מסעי הצלב שאורגנו ע"י רבי השלטון באירופה...

שמש כתב:ניחא ת"ח ות"ט (איזה צום נקבע לזכרם?), ...

שמש כתב:ומ"ש מ"ש ממ"ש?

שמש כתב:ניחא ת"ח ות"ט (איזה צום נקבע לזכרם?), אבל כ' בסיון נקבע על מסעי הצלב שאורגנו ע"י רבי השלטון באירופה...

בדיעבד כתב:כדי להבהיר עניין של בלבול:
ביום כ' סיון נשרפו קדושי בלוה (בלויש) בשנת תתקל"א בסוף ימי רבנו תם. היום נקבע כתענית בהרבה קהילות.
האליה רבה (תקס"ו) מביא שלאחר פרעות חמילניצקי בשנות ת"ח ות"ט קבעו תענית מפני הצרות שאירעו להם ובחרו ביום כ' סיון (אף שארכה הצרה שנתיים ויותר) מפני שהיתה תענית כבר מפני קדושי בלויש.

שמש כתב:שנית היא גופה תמיהא, דבמחכ"ת הרי תקנת כ' בסיון היא קדומה ומיוחסת לר"ת לאחר עלילת הדם בבלואה שבצרפת בשנת ד'תתקל"א (1171) בזמן מסעי הצלב (בין השני לשלישי), אלא שבמרוצת הימים ושטף המאורעות נחלשה התקנה וחזרו וקבעוה לאחר ת"ח ות"ט, ואם כן מצינו שגם על גזירות אלו תקנו יום צום (אא"כ נחלק שלא תקנו את הצום על כלל מסעי הצלב אלא רק על אירוע בודד מתוכם וזה דחוק ובפרט שבספרים מוזכרת התקנה 'על גזירות תתקל"א').

ובדבר הגזירות שבעוה"ר נהרגו ערך עשרה פעמים ששים ריבוא ע"י הרשעים היטלער וחבריו ימ"ש, שמהראוי הרי היה צורך איזה יום קבוע לתענית ולתפילה שתמה מע"כ על שעדיין לא נעשה כלום. הנה בקינות שכל ישראל אומרים בתשעה באב, מפורש שמה שלא תיקנו יום מיוחד לתענית ולבכיה על גזירות מסעות הצלב, שהיו הגזירות בכל מדינות יוראפ שגרו שם רוב היהודים, ונחרבו כמה עיירות וכרכים, ונקרא על שם שנת תתנ"ו, וגם בא"י הרגו שם הרבה יהודים, משום דאין לקבוע עוד יום לתענית ולבכי, שלכן צריך להזכירם בקינות דאומרים בתשעה באב על חורבן המקדש. ומאותו טעם עצמו אין לקבוע יום אחד מיוחד גם לגזירות שהיו בזמננו, והוא בכלל כל הגזירות שהיו במשך כל הגלות הארוך הזה.

ולא דמי לגזירות דשנת ה' אלפים ת"ח ות"ט ע"י חמעלניצקי ראש הקאזאקן, שנהרגו באוקריינא וחלק מפולין, שקבעו שם יום תענית ואמירת סליחות לעשרים בסיון. משום שלא היתה זו גזרה כללית כגזירת הגלות והחורבן, אלא היו רק בחלק מדינה אחת, שהיתה גזירה נוספת על אותן המקומות. וגם גזירה זו דשנת ת"ח ות"ט לא היתה ע"י המלכויות וממילא לא נמשכה מעצם הגלות והחורבן, אלא היתה ע"י המורדים בהמלכות, שלא שייך זה כל כך למה שהיה זה בגלות, מאחר שגם המלכות דאוה"ע הא הגינה על ישראל במה שהיה אפשר בידן. והשייכות להגלות היה רק משום דמאותן החטאים שנתחייבנו גלות נענשנו גם בזה. שלכן היה שייך לתקן תענית ואמירת סליחות - ולאותן המקומות לבד. אבל גזירות דהיטלער דהיו על כלל ישראל, דהא היה הולך וכובש מקומות דעיקר ישוב ישראל, ובכל מקום שבא הרג את כל ישראל שהיו שם, והיה בדעתו לכבוש את כל העולם, ולא יכלו לעמוד נגדו עד שריחם השי"ת, הוא גזירת כל ישראל ושייך להחורבן שנמצאנו בגלות, שאין קובעין עוד יום תענית ובכיה כדאיתא בקינות.

שמש כתב:שנית היא גופה תמיהא, דבמחכ"ת הרי תקנת כ' בסיון היא קדומה ומיוחסת לר"ת לאחר עלילת הדם בבלואה שבצרפת בשנת ד'תתקל"א (1171) בזמן מסעי הצלב (בין השני לשלישי), אלא שבמרוצת הימים ושטף המאורעות נחלשה התקנה וחזרו וקבעוה לאחר ת"ח ות"ט, ואם כן מצינו שגם על גזירות אלו תקנו יום צום (אא"כ נחלק שלא תקנו את הצום על כלל מסעי הצלב אלא רק על אירוע בודד מתוכם וזה דחוק ובפרט שבספרים מוזכרת התקנה 'על גזירות תתקל"א').

גם זו לטובה כתב:והדברים צ"ת