מן השורה כתב:עי' חוה"ל פ"ד משער הבטחון בטעם למה התורה לא כתבה במפורש על שכר העוה"ב. ותמצא כעין דברי החת"ס.
ספר חובות הלבבות שער ד - שער הביטחון פרק ד
שגמול העולם הבא וענשו היה מקובל אצל עמי הארץ מהנביאים, ומושכל אצל החכמים, והניחו לזכרו בספר, כמו שהניחו לזכר הרבה מפרוש המצוות והחובות, מפני שסמכו על הקבלה. ומהם,
שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בענין שאיננו נעלם ממ"ש בתורה. ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט, כמ"ש: כי נער ישראל ואוהבהו. והאב כשרוצה ללמד את בנו בנערותו החכמות, אשר יעלה בהם אל המעלות העליונות, אשר לא יבינם הנער בעת ההיא, אלו היה מפייס אותו עליהם, ואומר לו: סבול יגיעות המוסר והלמוד, בעבור שתעלה בהם אל המעלות החמודות, לא היה סובל את זה ולא שומע אליו, מפני שאין מבין אותם. וכאשר ייעדהו על זה במה שהוא ערב לו מיד, ממאכל ומשתה ומלבוש נאה ומרכבת נאה, והדומה לזה, ויועידהו במה שיצער אותו מיד, מרעב ועירום ומלקות והדומה להם, ויישב דעתו על מה שיבטח עליו מן הראיות והמורגשות והעדויות הגלויות האמתיות, יקל עליו לסבל יגיעת המוסר ולשאת טרחו. וכאשר יגיע לימי הבחרות ויחזק שכלו, יבין הענין המכוון אליו במוסרו, ויכוין אליו ותמעט בעיניו הערבות, אשר היה רץ אליה בתחלת עניניו, והיה זה לחמלה עליו. וכן הבורא יתברך יחל עמו והפחידם בגמול ועונש ממהרים, מפני שידע, כי העם כאשר יתוקנו לעבודה תגל מעליהם סכלותם בגמול העולם הבא וענשו ויכוונו בעבודה אליו ויתנהגו בה עדיו, וכן נאמר בכל מה שבספרים מהגשמת הבורא יתברך.