פורום אוצר החכמה

מצאתי בשל"ה הק' (מסכת פסחים מצה עשירה):

כדאיתא במדרש, כי ישי הזקן היה מונע עצמו מלשכב עם אשתו, והיה לו אמה בבית, ופתה לה לשכב אצלה, והיא אמרה כן. מה עשתה, הלכה לגבירתה ואמרה, גבירתי, זאת הלילה יבוא ישי אצלי, בואי נא את אל חדרי אל משכבי, וישכב עמך הלילה. וכן היה, בא אליה ישי, ויצא ממנו דוד. וזהו שאמר 'אני עבדך בן אמתך'.

ומובא כמה וכמה פעמים בספרי אדונינו החיד"א זי"ע.
ונמצא גם באורך ב'ילקוט המכירי' (תהלים קיח כח).

האם יש מקורות יותר קדומים לזה?

ייש"כ על ההפניה.

אולי זה באמת מקור דברי השל"ה והחיד"א.

סתם מענין, מי קדם בדור ילקוט המכירי או שבילי אמונה?

האופן בו מובא הסיפור בילקוט המכירי ובשבילי אמונה נותן רושם כאילו ישי לא היה איש המעלה, ובאמת הלא אמרו חז"ל (סוף פ"ק דב"ב) שישי הוא מארבעה שמתו בעטיו של נחש.
ע"כ נראה יותר האופן בו הביא את הסיפור הרמ"ע מפאנו, ב'עשרה מאמרות', שבאותם ימים לא הייתה רווחת די הצורך ההלכה של 'עמוני ולא עמונית', וישי רצה שלפחות אחד מצאצאיו יהיה כשר ללא כל פקפוק וכו', כמובא שם באורך.

היכן זה נמצא בעשרה מאמרות?

בשלמי תודה להגאון רב"צ פלמן זצ"ל על חג השבועות יש פתיחה ארוכה על כל הענין. עם כל הפרטים בזה (גם מהחיד"א וגם מהעשרה מאמרות).
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?52900

נמצא בעמודים הראשונים, פתוח גם לאורחים

עקביה כתב:האופן בו מובא הסיפור בילקוט המכירי ובשבילי אמונה נותן רושם כאילו ישי לא היה איש המעלה, ובאמת הלא אמרו חז"ל (סוף פ"ק דב"ב) שישי הוא מארבעה שמתו בעטיו של נחש.
ע"כ נראה יותר האופן בו הביא את הסיפור הרמ"ע מפאנו, ב'עשרה מאמרות', שבאותם ימים לא הייתה רווחת די הצורך ההלכה של 'עמוני ולא עמונית', וישי רצה שלפחות אחד מצאצאיו יהיה כשר ללא כל פקפוק וכו', כמובא שם באורך.

כלומר, ישי שבא באוכלוסא ודרש באוכלוסא הסתפק בדין זה?!

לייטנר כתב:כלומר, ישי שבא באוכלוסא ודרש באוכלוסא הסתפק בדין זה?!

זה לשון העשרה מאמרות:

אמרו עליו באגדה שישי אביו בזקנתו היה פורש מאשתו ואין ספק אצלנו שהיה ממדת חסידות שמא מה שאמרה תורה לא יבוא עמוני ומואבי פירושו מואבי ואפילו מואבית שכן הלכה זו היתה רופפת ביד אותו הדור עד שבא יתרא הישמעאלי חתנו של ישי שחדד וחגר חרבו כישמעאל ונעץ אותה בבית המדרש להעמיד הלכה מואבי ולא מואבית מבית דינו של שמואל הרמתי (כדאיתא ביבמות עו:), וישי הצדיק לאפוקי נפשיה מספקא ולקיים בעצמו 'ולערב אל תנח ידך' בקש לבא אל שפחתו.

הנאמן בפקדונו כתב:

לייטנר כתב:כלומר, ישי שבא באוכלוסא ודרש באוכלוסא הסתפק בדין זה?!

זה לשון העשרה מאמרות:

אמרו עליו באגדה שישי אביו בזקנתו היה פורש מאשתו ואין ספק אצלנו שהיה ממדת חסידות שמא מה שאמרה תורה לא יבוא עמוני ומואבי פירושו מואבי ואפילו מואבית שכן הלכה זו היתה רופפת ביד אותו הדור עד שבא יתרא הישמעאלי חתנו של ישי שחדד וחגר חרבו כישמעאל ונעץ אותה בבית המדרש להעמיד הלכה מואבי ולא מואבית מבית דינו של שמואל הרמתי (כדאיתא ביבמות עו:), וישי הצדיק לאפוקי נפשיה מספקא ולקיים בעצמו 'ולערב אל תנח ידך' בקש לבא אל שפחתו.

והיתה רופפת גם בידו?!

הנאמן בפקדונו כתב:היכן זה נמצא בעשרה מאמרות?

'עשרה מאמרות' מאמר חיקור דין ח"ג ריש פרק י'. וראה ברכי יוסף, או"ח ר"מ אות ד' שדן בסיפור זה מצד 'בני תמורה'.

לייטנר כתב:

עקביה כתב:האופן בו מובא הסיפור בילקוט המכירי ובשבילי אמונה נותן רושם כאילו ישי לא היה איש המעלה, ובאמת הלא אמרו חז"ל (סוף פ"ק דב"ב) שישי הוא מארבעה שמתו בעטיו של נחש.
ע"כ נראה יותר האופן בו הביא את הסיפור הרמ"ע מפאנו, ב'עשרה מאמרות', שבאותם ימים לא הייתה רווחת די הצורך ההלכה של 'עמוני ולא עמונית', וישי רצה שלפחות אחד מצאצאיו יהיה כשר ללא כל פקפוק וכו', כמובא שם באורך.

כלומר, ישי שבא באוכלוסא ודרש באוכלוסא הסתפק בדין זה?!

הלא תראה שגם בימי דוד עדיין לא הייתה הלכה זו רווחת, עד שרצו להכריז עליו כפסול לבוא בקהל (יבמות עז.).

אכן. ועוד אפשר לומר (אע"פ שאין זה ממש מתאים ללשונו של הרמ"ע) שאיהו גופיה לא הסתפק בזה, והא ראייה שלא חשש לאיסור לאו שיש בזה עליו ועל אשתו, אבל כיוון שלא היתה ההלכה ברורה בזה לכו"ע חשש שיקומו בי"ד שאחריהם ויפסלו אותם בקהל ורצה שיהיה לו בן שוודאי ראוי לבא בקהל.

עקביה כתב:הלא תראה שגם בימי דוד עדיין לא הייתה הלכה זו רווחת, עד שרצו להכריז עליו כפסול לבוא בקהל (יבמות עז.).

ו"שרש ישי" אף כותב בהקדמתו, שמה שמואל כתב את כל מגילת רות זהו בכדי לבסס את ההלכה שעמוני ולא עמונית.

עיין עוד כאן חבל מקורות
viewtopic.php?f=7&t=24669&p=248277&hilit=%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99#p248276
ועיין עוד שלחן הטהור קמארנ'ר ר"מ

ראשית מעודי תמהתי איך יתכן שמה שהביא בספר ילקוט המכירי בדברי לידתו של דוד המלך אין לה זכר בשום מדרש המקובל בידנו כמו מדרש רבה ילקו"ש, תנחומא וכו'. ואף רש"י בפסחים קיט' כתב על הפסוק "היא נפלאת בעיננו" שהיה דוד רועה צאן וצעיר. ואם כדברי הילקוט מכירי הרי שצריך לומר יותר שהיה מוחזק בעיניהם כממזר ח"ו. וי"ל. וכמובן שא"א לערער על כך מאחר שהרמ"ע מפאנו הביא ד"ז וכן החיד"א ומה יבא אחרי המלכים, אך לעורר באתי.
אך ראה זה חדש שבדברי אדוננו הגר"א ג"כ מפורש כדברי הילקוט המכירי והרמ"ע מפאנו, דהנה ברמ"א בסימן קנז' כתב דמי שהעלה בלבו טינא להבעל לאשת איש, אם אפשר לגרום לו שיבא על אשתו שלו, בזמן שהוא חושב בטעות שבא על ערוה ע"ש. והגר"א ציין בשתי מילים מקור דבר זה "כעובדא דישי". והדברים מפליאים.
ודברי הגר"א אלו שמעתים בשיעור מהגאון המופלא פמ"מ הרב אליהו דיסקין שליט"א ו

יש"כ, ידיעה חשובה!
ובספר קושיות (לא נודע למי) הביא ג"כ אגדה זו, והמהדיר הרב סטל הרחיב שם במקורותיה.
וצ"ע.