פורום אוצר החכמה

המבקש מרבו שיבחן בחור לצורך שידון האם ראוי לרב שיחמוד הבחור לעצמו?

כאייל תערוג-

"ומעשה היה עם האדמו"ר מצאנז זצוק"ל ששלחוהו לבחון בחור לצורך שידוך וכשראה את מעלתו רצה אותו לבתו וביקש ממנו שימתין לה עד שתגדל, והיינו משום דהרי צריך לחתן טוב וחתן זה הוא לפניו וא"כ חייב להשתדל בזה ולא לסמוך על בטחון"

לכאו' תלוי בשיטות הראשונים אם דין עני המהפך בחררה הוא גם במכר או רק בהפקר.

אין זה דומה לעני המהפך בחררה, כי שם החררה טעימה לשני העניים במדה שוה, אבל פה אין הבחור מתאים לכל אחד, ואם הרב חושב שהבחור מתאים לבתו, הרי אינו יודע שהוא מתאים לבת אחרת, ואין ספק מוציא מידי ודאי.

תוכן כתב:אין זה דומה לעני המהפך בחררה, כי שם החררה טעימה לשני העניים במדה שוה, אבל פה אין הבחור מתאים לכל אחד, ואם הרב חושב שהבחור מתאים לבתו, הרי אינו יודע שהוא מתאים לבת אחרת, ואין ספק מוציא מידי ודאי.

סברא בדויה, הרי השני רוצה לקחת את הבחור הזה אם נמצא טוב. בכל מהפך בחררה אפשר להמציא איזה טעם למה זה אולי טוב יותר עבור השני ולא עבור הראשון. על הראשון להחליט את זה, לא השני הבא לקחת החררה ממנו.
יש היתר יותר מרווח, שהוא כא"א למצוא במק"א.

עני המהפך בחררה - יש רק את מי שלוקח, אבל החררה עצמה אין לה שום דעה, לא כל שכן הבעת דעה. משא"כ בשידוך, בדרך כלל... אמורה להיות דעה הן למוצע הן להוריו, כך שההבדל גדול.
ותו, אשה אבידתו מיקרי, ומה הדין בראה את האבדה וחברו נטלה?

זקן ששכח כתב:עני המהפך בחררה - יש רק את מי שלוקח, אבל החררה עצמה אין לה שום דעה, לא כל שכן הבעת דעה. משא"כ בשידוך, בדרך כלל... אמורה להיות דעה הן למוצע הן להוריו, כך שההבדל גדול.

בנוסח אחר: בחררה יש רק דעת הלוקח, אבל בשידוך יש רק דעת הבחור. הבחור סבר שיש לו רק אפשרות א', ואילו רבו מודיע לו שיש לו גם אפשרות ב'. האם מותר לו שלא לגלות לו על מקח טוב יותר בעבורו?

ב"ב יב:
כי הא דמר בר רב אשי דהוה קאי ברסתקא דמחוזא שמעיה לההוא שוטה דקאמר ריש מתיבתא דמליך במתא מחסיא טביומי חתים אמר מאן חתים טביומי ברבנן אנא שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא קם אתא אדאתא אימנו רבנן לאותביה לרב אחא מדפתי ברישא כיון דשמעי דאתא שדור זוגא דרבנן לגביה לאימלוכי ביה עכביה הדר שדור זוגא דרבנן אחרינא עכביה גביה עד דמלו בי עשרה כיון דמלו בי עשרה פתח הוא ותנא ודרש לפי שאין פותחין בכלה פחות מעשרה קרי רב אחא אנפשיה כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו וכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו

זקן ששכח כתב:עני המהפך בחררה - יש רק את מי שלוקח, אבל החררה עצמה אין לה שום דעה, לא כל שכן הבעת דעה. משא"כ בשידוך, בדרך כלל... אמורה להיות דעה הן למוצע הן להוריו, כך שההבדל גדול.
ותו, אשה אבידתו מיקרי, ומה הדין בראה את האבדה וחברו נטלה?

במקח לכו"ע יש עני המהפך והרי גם שם יש את דעת המוכר.

ומש"כ שחשיב אבידתו וכו' נעלם מהכותב לפי שעה גמ' ריש פרק האומר בקידושין שאף בקידושין יש עני המהפך בחררה

בגמ' קידושין ריש האומר, משמע דשרי רק אם לא ירצו את אותו הבחור, ובלא"ה חשיב עני המהפך בחררה. וגם כשאינה רוצה את הבחור, עליו להודיע לבחור קודם.

יתכן ואילו היה הבחור יודע מעצמו שהאדמו"ר חפץ לקחתו לחתן לא היה מעוניין לשמוע הצעות אחרות, ולפי"ז מן הדין רשאי האדמו"ר להציע לו עצה הוגנת שידע לשקול את רצונו במקרה כזה, ולא דמי לעני המהפ"ב גם לסוברים שגם במקח קיים הדין, כיון ששם אין למוכר נ"מ מי הקונה.

מעולם לא שמענו עובדא כזאת על האדמו"ר מצאנז זצ"ל, ואולי נחלף לו עם רב אחר.

שברי לוחות כתב:מעולם לא שמענו עובדא כזאת על האדמו"ר מצאנז זצ"ל, ואולי נחלף לו עם רב אחר.

שמענו סיפור בדומה לזה על האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל, בימי בחרותו דובר בו נכבדות בבתו של רבי יואל מסאטמאר, ושלחו רבי יואל אצל אחיו הגדול בעל עצי חיים מסיגעט זצ"ל כדי שיבחן אותו ויתהה על קנקנו, משראה העצי חיים את שבחו וגדלותו עמד ולקח אותו חתן לבתו.

גם עובדא זו אינה נכונה

.

בנים לא, בנות כן