פורום אוצר החכמה

ד' הגמ' הידועים בפסחים וביומא "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי", מתפרשים לכאו' כמליצה, והמכוון הוא דאמנם מותר לעבור עבירה כדי להינצל ממיתה, דחביבה נפשם וכו', אבל מ"מ אם לא ינצל בזה אדם אז אין להתיר את הרציחה.
אבל לכאו' אין הכוונה לומר שיש לפנינו ספק, דמו של מי סמוק יותר, כי לגבי ההיתר של וחי בהם אין נפק"מ ב"סומק" הדם.

אמנם ראיתי בערוגת הבושם ח"ג שכתב -

תריץ דודאי גילוי עריות יהרג דומיא דרוצח דילפי׳ מיניה, דא״ל קטלי׳ לפלניא ואי לא קטילנא לך, אבל ספק גילוי עריות, כגון רודף את הנער׳ המאורס׳ דיכול להיות שלא יבא עליה ורוצח גופיה מנלן, כי ההוא דאתא לקמיה דרבא א״ל אמ׳ לי מרי דמאי קטלי׳ לפלניא אי לא קטילנא וכו׳ פי׳ קטלינא ואותו מניח חי דאז שייך מאי חזית דדמך סומק דילמ׳ דמא דההוא גברא סומק טפי

ואאל"ט כוונתו שחיוב מסירות נפש על רציחה הוא רק משום ספק דלמא דמא דההוא גברא סומק טפי.

כעת ראיתי, עדות הגר"י סולבייציק שליט"א בספרו רווחא שמעתתא, בשם האדמו"ר מסלונים זצ"ל בשם הגר"ח זצ"ל, שפירש ד' הגמ' כפשוטם. וצירפתי תמונה של הקטע המדובר.
והגרי"ס שם מאריך בסיפור הענין, (וצירפתי בקובץ). ולביאור הדברים (היאך יתכן חשיבות ליהודי מפוקפק יותר ממרן הגרח"ס זצ"ל) הוא מציין את המעשה הנורא המובא בירושלמי על פנטקקה זי"ע. ז"ל הירושלמי בתענית -

איתחמי לרבי אבהו פנטקקה יצלי ואתי מיטרא נחית מיטרא שלח ר' אבהו ואייתיה שא"ל חמר עבין ההוא גוברא עביד בכל יום מוגר זנייתה משפר תייטרון מעיל מניהון לבני מטפח ומרקד קדמיהון ומקיש בבבויא קדמיהון. א"ל ומה טיבו עבדת א"ל חד זמן הוה ההוא גברא משפר תייטרון אתא חדא איתא וקמת לה חורי עמודא בכיי' ואמרית ליה מה ליך ואמרה לי בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעיא מיחמי מה מעביד ומפנינה וזבנת ערסי ופרוס ערסיי ויהבית לה טימיתיה ואמרת לה הא ליך פניי בעליך ולא תיחטיי א"ל כדיי את מצלייא ומתעניא.

ובאמת סיפור נפלא זה, צריך ביאור מאיזה טעם חביב מעשהו הטוב של פנטקקה יותר משאר מעשים טובים של הקדושים והצדיקים בני דורו.

עושה חדשות כתב:באמת סיפור נפלא זה, צריך ביאור מאיזה טעם חביב מעשהו הטוב של פנטקקה יותר משאר מעשים טובים של הקדושים והצדיקים בני דורו.

עי' כאן - http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?176079 הצעה בביאור הענין למה מפתח של גשמים תלוי במעשיהם הטובים של האנשים הפשוטים בדוקא.

עי' במצו"ב מתלמידי רבינו יונה ע"ז דכ"ח "כיון שהדבר ספק" וכו'

למעשה דפנטקקה אפשר להציע עוד ביאורים.

1. בגמ' מסופר על רבי חנינא שהצביע על זכותו הגדולה בכך ש"מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים", אף שכידוע היו לו עוד הרבה זכויות של תורה ומצוות. ואולי הכא נמי היה במעשה הזה דבר מיוחד במינו. אבל הדוחק בזה הוא, דבשלימא לגבי רבי חנינא י"ל דדוקא המעשה הזה היה יותר נעלה מכל מעשיו, (יהיה ההסבר מה שיהיה ואכמ"ל), אבל לומר שמעשה של אדם רשע יהיה נעלה יותר מכל מעשי בני דורו הצדיקים, זה תמוה.

2. יתכן שהזכות לגשם תלויה דוקא במעשיהם הטובים של הרשעים, שהרי הם היו סיבת המניעה. (וזה דומה קצת למש"נ במאמר שציינתי לעיל מקולמוס).

3. ע"פ הגמ' בתענית דכ"א "בסורא הוות דברתא בשיבבותיה דרב לא הוות דברתא סברו מיניה משום זכותיה דרב דנפיש איתחזי להו בחילמא רב דנפישא זכותיה טובא הא מילתא זוטרא ליה לרב אלא משום ההוא גברא דשייל מרא וזבילא לקבורה בדרוקרת הוות דליקתא ובשיבבותיה דרב הונא לא הוות דליקתא סבור מינה בזכותא דרב הונא דנפיש איתחזי להו בחילמא האי זוטרא ליה לרב הונא אלא משום ההיא איתתא דמחממת תנורא ומשיילי לשיבבותיה".

שמעתי שהגר"מ זילבר האריך בענין המעשה הנ"ל עם הגר"ח והרבי מסלונים. ולא מצאתי היכן.

עושה חדשות כתב:ד' הגמ' הידועים בפסחים וביומא "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי", מתפרשים לכאו' כמליצה, והמכוון הוא דאמנם מותר לעבור עבירה כדי להינצל ממיתה, דחביבה נפשם וכו', אבל מ"מ אם לא ינצל בזה אדם אז אין להתיר את הרציחה.
אבל לכאו' אין הכוונה לומר שיש לפנינו ספק, דמו של מי סמוק יותר, כי לגבי ההיתר של וחי בהם אין נפק"מ ב"סומק" הדם.

אמנם ראיתי בערוגת הבושם ח"ג שכתב -

תריץ דודאי גילוי עריות יהרג דומיא דרוצח דילפי׳ מיניה, דא״ל קטלי׳ לפלניא ואי לא קטילנא לך, אבל ספק גילוי עריות, כגון רודף את הנער׳ המאורס׳ דיכול להיות שלא יבא עליה ורוצח גופיה מנלן, כי ההוא דאתא לקמיה דרבא א״ל אמ׳ לי מרי דמאי קטלי׳ לפלניא אי לא קטילנא וכו׳ פי׳ קטלינא ואותו מניח חי דאז שייך מאי חזית דדמך סומק דילמ׳ דמא דההוא גברא סומק טפי

ואאל"ט כוונתו שחיוב מסירות נפש על רציחה הוא רק משום ספק דלמא דמא דההוא גברא סומק טפי.

כעת ראיתי שבהמשך דבריו שם, מפו' כך להדיא. ז"ל -

ואם אומ׳ גוי לישראל קטע יד פלוני ואי לא קטילנא לך אומ' היה מורי הר״ב ז״ל, דמותר לקטוע מפני פיקוח נפש, מיהו חייב לפרוע דמי ידו. וזאת תשובת ה״ר אליע׳ ז״ל מה שכת׳ רבי׳ דרך פשיטא דממאי דדמך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי משמ׳ דבאבר אחד של חבירו מציל עצמו לא הבננו, דכיון דקאמ׳ דילמ׳ דמא דההוא גברא סומק טפי משמ׳ דספק נפש חברו מונעו מלהציל עצמו, ובאבר אחד נמי איכ׳ ספק נפש, כדאמ׳ בהחובל דילמא בהדיא דעיור עיניה נפק׳ נשמתיה

עושה חדשות כתב:ד' הגמ' הידועים בפסחים וביומא "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי", מתפרשים לכאו' כמליצה, והמכוון הוא דאמנם מותר לעבור עבירה כדי להינצל ממיתה, דחביבה נפשם וכו', אבל מ"מ אם לא ינצל בזה אדם אז אין להתיר את הרציחה.
אבל לכאו' אין הכוונה לומר שיש לפנינו ספק, דמו של מי סמוק יותר, כי לגבי ההיתר של וחי בהם אין נפק"מ ב"סומק" הדם.

אמנם ראיתי בערוגת הבושם ח"ג שכתב -
תריץ דודאי גילוי עריות יהרג דומיא דרוצח דילפי׳ מיניה, דא״ל קטלי׳ לפלניא ואי לא קטילנא לך, אבל ספק גילוי עריות, כגון רודף את הנער׳ המאורס׳ דיכול להיות שלא יבא עליה ורוצח גופיה מנלן, כי ההוא דאתא לקמיה דרבא א״ל אמ׳ לי מרי דמאי קטלי׳ לפלניא אי לא קטילנא וכו׳ פי׳ קטלינא ואותו מניח חי דאז שייך מאי חזית דדמך סומק דילמ׳ דמא דההוא גברא סומק טפי.

ואאל"ט כוונתו שחיוב מסירות נפש על רציחה הוא רק משום ספק דלמא דמא דההוא גברא סומק טפי.

וי"ל שהנפק"מ למעשה בין ב' דרכים אלו הוא בדברי הגר"ח בפתיחת חידושיו. וק"ל.

תענית כא,ב

בסורא הוות דברתא בשיבבותיה דרב לא הוות דברתא סברו מיניה משום זכותיה דרב דנפיש איתחזי להו בחילמא רב דנפישא זכותיה טובא הא מילתא זוטרא ליה לרב אלא משום ההוא גברא דשייל מרא וזבילא לקבורה בדרוקרת הוות דליקתא ובשיבבותיה דרב הונא לא הוות דליקתא סבור מינה בזכותא דרב הונא דנפיש איתחזי להו בחילמא האי זוטרא ליה לרב הונא אלא משום ההיא איתתא דמחממת תנורא ומשיילי לשיבבותיה

תענית כד,א ר

בי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא נחית קמיה אילפא ואמרי לה רבי אילפי אמר משיב הרוח ונשא זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא אמר ליה מאי עובדך אמר ליה דיירנא בקוסטא דחיקא דלית ביה חמרא לקידושא ואבדלתא טרחנא ואתינא חמרא לקידושא ואבדלתא ומפיקנא להו ידי חובתייהו רב איקלע לההוא אתרא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא נחית קמיה שליחא דצבורא אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא אמר ליה מאי עובדך אמר ליה מיקרי דרדקי אנא ומקרינא לבני עניי כבני עתירי וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי ואית לי פירא דכוורי וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי וקרי

ירושלמי תענית א,ד

איתחמי לרבנן פלן חמרא יצלי ומיטרא נחת שלחין רבנן ואייתוניה אמרון ליה מה אומנך אמר לון חמר אנא אמרין ליה ומה טיבו עבדת אמר לון חד זמן אוגרת חמרי לחדא איתה והוות בכייה גו איסרטה ואמרית לה מה ליך אמרה לי בעלה דהיא איתתא חביש ואנא בעייא מיחמי מה מיעבד ומפניני' וזבנית חמרי ויהבית לך טימיתי' ואמרית לה הא ליך פניי בעליך ולא תחטיי אמרין ליה כדיי את מצליא ומתענייא.

ירושלמי תענית א,ד "

איתחמי לרבי אבהו פנטקקה יצלי ואתי מיטרא נחית מיטרא שלח ר' אבהו ואייתיה שא"ל חמר עבין ההוא גוברא עביד בכל יום מוגר זנייתה משפר תייטרון מעיל מניהון לבני מטפח ומרקד קדמיהון ומקיש בבבויא קדמיהון. א"ל ומה טיבו עבדת א"ל חד זמן הוה ההוא גברא משפר תייטרון אתא חדא איתא וקמת לה חורי עמודא בכיי' ואמרית ליה מה ליך ואמרה לי בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעיא מיחמי מה מעביד ומפנינה וזבנת ערסי ופרוס ערסיי ויהבית לה טימיתיה ואמרת לה הא ליך פניי בעליך ולא תיחטיי א"ל כדיי את מצלייא ומתעניא"בק"ע פירש "כדאי את להתפלל על הגשמים דמזה נראה שכל מעשיך לשם שמים שלא יחטאו בנות ישראל בזנות" אולם פירושו מחודש

גם האור גדול סי' א' (דף י' ע"א ד"ה עוד) צידד כן, אולם הוכיח מהרמב"ם דלא ס"ל הכי. וע"ש גם ד"ה ע"כ (בסוגריים) שנראה שהבין כן בדעת רש"י בפסחים.