אשר לו/לא יעדה

[חיים ושלו']

האם מישהו יכול להסביר את החילוק בין אם הקרי הוא לו או לא הרי בשניהם קוראים אותו מילה, האם הכוונה הוא מעכב (שמעתי כן בשם אחרונים ולא ראיתי המקור)? או שמא יש איזה חילוק בין קריאת לו או לא?

[זקן ששכח]

א. יש לדעת הכתיב כי זה בודאי מעכב.
ב. ולגבי הקרי, מן הסתם מדובר מה תהיה כוונת הקורא בעת קראו תיבה זו, כי אכן בשמיעה של השומע אין הבדל.

[סתם יהודי]

כמו שכתב הזקֵן(?) שמעליי, אין הבדל בקריאה.
הסיבה שהתפרצתי, זה רק כדי להעיר כבדרך אגב, שחוץ מ"אשר לא יעדה", יש בחומש עוד פעמיים קרי וכתיב כזה: "אשר לא כרעַיִם", "אשר לא חומה". והנה, בכל השלושה הנ"ל, המילה "לא" - באה מייד אחרי המילה "אשר". הלא דבר הוא?

[חיים ושלו']

יש גם הוא עשנו ולא/ולו אנחנו בתהילים

[סתם יהודי]

יש גם ולא/ולו אנחנו עבדים בתהילים

כתבתי שדבריי מתייחסים רק לחומש, כי בנ"ך יש יותר מעשרה, לא עת האסף, ואזכיר רק אחד מהם (בישעיה): וישראל לא יאסף.

[חיי נר]

יעויין בקול אליהו להנר"א פרשת שלח על הפסוק ויבאו עד נחל אשכל וגו' למקום ההוא קרא נחל אשכול על אודות וגו' והק' שם הלא מתחלה לא היה נקרא נחל אשכול ועי"ש שהביא לחלק בין חולם חסר ויו למלא, וכתב שם "ונראה שהיה הבדל גם במבטא בין מלא לחסר". ולפי"ז לכאורה גם כאן בלא יעדה שהוא כחולם חסר ויו, לו יעדה הוא מלא.

[חיימקה]

אני הקטן כשאני קורא בתורה בפרשיות אלו - אני מציין לעולה שישים לב לשינוי, שהרי כשאקרא זאת אי אפשר לשים לב. משא"כ כמובן בקרי וכתיב אחרים.

לא ראיתי שמביאים זאת בספרים - לכאורה ע"פ מה שהביא המ"ב בסי' קלט ס"ק ג', שמצווה מן המובחר שגם העולה יסדר הקריאה בינו לבין עצמו, א"כ הוא כבר מודע לכך.

[עושה חדשות]

מה באמת הדין בברכות כה"ג.
לדוג' אדם בירך ברכת "חכם הרזים", והיה בטוח שהכוונה "חכם ארזים".
ומה הדין אם ידע שהברכה היא חכם הרזים, אלא פירש בדעתו משום מה שהכוונה היא של אנשים רזים (ההיפך משמנים).
וכל כה"ג.
?

[לעומקו של דבר]

א. יש לדעת הכתיב כי זה בודאי מעכב.

מקור?

[חיימקה]

א. יש לדעת הכתיב כי זה בודאי מעכב.

מקור?

או"ח סי' קמא ס"ח וע"ע שערי אפרים שער ג' סי"ג

[לעומקו של דבר]

א. יש לדעת הכתיב כי זה בודאי מעכב.

מקור?

או"ח סי' קמא ס"ח וע"ע שערי אפרים שער ג' סי"ג

מחילה, לא הבנתי אותך מעיקרא

[רב טקסט]

לענין מה שהוזכר אם יש הבדל גם במבטא
ראה כאן

וראה עוד בשערי אפרים שער ו' בפתחי שערים ס"ק כ"ד (גם הוא על ענין בפרשה זה בפסוק כי הוא כסותה לבדה).